tag:blogger.com,1999:blog-5804503584135453022.post3322031710086458471..comments2020-04-03T08:45:10.651+03:00Comments on על העולם והלב: האיש שרצה להיות חופשיאברום רותם, אלא מי?http://www.blogger.com/profile/08674136262186037833noreply@blogger.comBlogger2125tag:blogger.com,1999:blog-5804503584135453022.post-84567590459319955452016-08-23T08:44:23.003+03:002016-08-23T08:44:23.003+03:00תודה חרס
אוכל לענות / להגיב רק על דברים קונקרטיים....תודה חרס<br />אוכל לענות / להגיב רק על דברים קונקרטיים.<br />אז ממה שהבנתי כאן ששאלת:<br />1. חופש=חירות? - בעקרון כן. ודאי שאפשר למצוא ו/או להדביק פרוש שונה למושגים, אך בתכלס הכוונה היא אחת. למשל, הרמב"ם- שדן בעניין באופן מעמיק ולא אופייני "ליהדות" האובססיבית למצוות (הוא אמר שחירות היא עשיית מצוות (כי זה מה שהטריד וכתב אודותיו) מתוך בחירה ואהבה והבנה שזה מה שהוא רוצה לא מתוך יראה, איום של עונש, שיח הציבור אודותיו, ציפייה לרווח וכ'ו, כי אחרת עשיית המצוות לא משמעותית בכלל) -לא משתמש במושג חופש כי אם בחירות. ובינינו, זה לא ממש חשוב למצוא הבדל.<br />2. האם אדם טבולה רסה וכ'ו? - לא הבנתי מהיכן הסקת את זה. כל עניין דחיית הסיפוקים וחופש הבחירה היא בדיוק העבודה שעלה אדם לעשות כדי להיות חופשי מהתניות, ולהפוך לשליט של העצמי, ולא נשלט ונגרר אחרי העצמי.<br />3. האם אני, הכותב המורה? - לא רלוונטי לענייננו כאן. בתכלס משקף תובנות של גדולים כננס על ענקים, ועיבוד שלי כמובן.<br />4. אכן, לראות אהבה כחופש- זה קודם כל להבין "מה זו אהבה", ומאחר שמדובר בחוויה מתמשכת, כשהרציו לא שם, אין לי תשובה חכמה, זה רק רמז למה זה באמת חופש, ובתכלס לא ויתרת על החופש בשביל האהבה, אלא מצאת אזור נוחות (אם 3 פעמים אז כל אחד מהם הווה/ היה זמני... :-) ). לא מתמצא באהבות של קרונין (פרופ' קרונין שמדברת על אהבה?).<br />5. את לא טועה, אך אישית מכיר אנשים חופשיים לעצמם, שלא נשלטים על ידי עצמם, ומלאי אהבה באופן שאחר לא יכול להבין זאת באמת. חוויה סובייקטיבית טהורה, המלווה גם בסיפוק מלא והסתפקות במה שזכו. חופשיים ממאבק עם דמונים מכל הסוגים שנמצאים בעצמם ושל אלה של זולתם.<br />6. בקיצור- אדם חופשי אמתי הוא פשוט אדם אוהב. אם הוא אוהב באמת מתוך ערות (ידע מנחה) שמביאה למוארות פנימית, אז הוא מלא שמחה, ו... שקט. סיפוק עמוק בקיים. הפסקת מסע הרדיפה אחרי. הוויה פנימית קבועה בו כל הרעש החיצוני לא רלוונטי יותר, ולא רואה בקיים מכשול ומועקה. ומי אמר שאנו חייבים להבין הכל? בשביל זה אנו חיים, לא (רק) כדי לשרוד איכשהו, אלא באמת לחפש וללמוד כיצד לנשום אויר אחר. ו... לא בשמיים היא. היא כאן, וזו בעצם הבחירה הכי משמעותית.<br />רק טוב וחסד.אברום רותם, אלא מי?https://www.blogger.com/profile/08674136262186037833noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-5804503584135453022.post-85704510747261451612016-08-22T22:10:49.247+03:002016-08-22T22:10:49.247+03:00יופי של רשומה: כתיבה קולחת/זורמת - הנושא/התוכן לא ...יופי של רשומה: כתיבה קולחת/זורמת - הנושא/התוכן לא מעלה אבק/לא נס ליחו - אבל... לא הצלחתי לסיים את הויכוח/להתוכח - החל בהגדרת המושגים [חופש=חירות?] , אם האדם הוא לוח-חלק = טבולה ראסה? -איפה הרצון -דחית הסיפוקים וחופש הבחירה - והסיפא הגדלת עשות [האם זה אתה או *המורה* ] לא מצליחה לראות באהבה את החופש - נהפוך הוא... למרות שנער/ה הייתי וגם זקנתי ושלוש אהבות ידעתי [אלה של קרונין] -ולמושג החופש קיבל 'פטור' מתוך בחירה ועוד.. - אז - איפה אני טועה או סתם תוהה? שורה תחתונה - הנושא ממשיך להעסיק אותי וגם זו לטובה :-); ותודה כבר אמרתי? בברכה חווה סטקלובחרסhttps://www.blogger.com/profile/17913821735909674567noreply@blogger.com