האיש הטוב

למדני לעשות טוב, כי איני יודע מהו טוב, נפל איש לרגלי המורה. כה אמר המורה מבלי שנשאל: 

הו מבקש טוב. מי יאמר לנו מהו טוב? הרי כל דבר ודבר שנעשה, הטוב ביותר בעיננו, או אף בעיני אחרים, יגרור אחריו מחשבה נוספת: האם אפשר אחרת? הרי לא עשיתי די, וניתן לעשות כך וכך, עוד ועוד...  מה הם, אם כן, הכללים שעל פיהם יש לפעול, מתוך כוונה להיטיב עם הסובב, ולא לחוש שאנו טורחים לשווא? שכן, לעולם לא נטיב די, כפי שלעולם לא נוכל להעתיק הר ממקומו עם כוס.

אציע לך שלושה עקרונות, המתאימים לכל אחד ואחת, לא לשם שינוי עולם, העולם לא זקוק שתשנה אותו, אלא לשם הרמוניה טובה יותר ונינוחות ביחסים אתה-עולם, ואלה הם: הִשְׁתַּוּוּת, אי-פגיעה, והתאמה וצמצום.

העקרון הראשון, הִשְׁתַּוּוּת:

העקרון הראשון הוא הִשְׁתַּוּוּת. לעולם לא ניתן למלא אותו באופן מוחלט, אך עצם הכוונה, היא מַנְחֶה לחיים. הִשְׁתַּוּוּת היא לראות כלל החי והסובב, בין אם אתה מכיר ובין אם אינך מכיר, באופן שווה.
ראש וראשון לראות את כלל האנשים, כל אחד ואחד באופן שווה. ראש המדינה, זבנית, ילד וקבצנית ראויים ליחס שווה בכל הקשור לזכויות בסיסיות בעצם נוכחות וקיום. העולם אינו מבחין בהבדלים, כל הברואים והנמצא הם חלק שווה בו, אין סיבה שנתנהג אחרת. אין תכונה, מאפיין, מוצא, מעמד, כישורים, מעשים שהופכים מישהו ליוצא דופן עד כדי כך שהוא זכאי לזכויות יתר. עובדה, בין אם מלך או קבצן הזמן הסוחף ללא הבחנה מביא את הרגע שממנו והלאה העולם ממשיך להתנהל בלעדיו. רק בראיית ההִשְׁתַּוּוּת ניתן יהיה להבחין, להוקיר ולהתייחס לכל אדם על הייחודיות שלו. דמה לעצמך אינסוף נרות. כל אחד בעל צורה וגודל ומפיץ חום וצבע, הייחודיים רק לו, שאינם אצל האחר, אך כולם, ללא יוצא מן הכלל, מאירים ומפיצים באופן כשלהו אור וחום.  

מאמץ ההִשְׁתַּוּוּת לא קל, שכן, ודאי שאנשים מסוימים יהיו חשובים ומשפיעים יותר מאחרים על חייך, אך אלה לחייך בלבד, ולאחר- אחרים.

חשוב על כך, ובינתיים נזכיר שאין סיבה משכנעת באמת להִשְׁתַּוּוּת רק את האנשים, ולא להרחיב בהִשְׁתַּוּוּת מוחלטת את כלל החי, ללא כל העדפה, בין אם הם קשורים לרווחתך, ובין אם לאו. עליך לראות באופן שווה מחיית-בית, חי-יער, עד רמש וחרק, ולא לסבור שלך הזכות לעשות בהם כרצונך, גם אם בכחך לפגוע בהם.

חשוב על כך, ובינתיים נרחיב עקרון זה לכלל העולם. הִשְׁתַּוּוּת הסביבה בה אתה מצוי, וכל מה שבה, חי, צומח ודומם. לראות הכל כמקום שאינו קיים כדי לשרת אותך, אלא מקום בו גם אתה מוזמן להתקיים. אין חובה, וודאי לא ערך מוסרי או זכות לשנות את הסביבה ומה שבה לצרכים האישיים, וגם אם נאלץ לשנותה באופן כלשהו כדי לאפשר  לחיות בה, נפעל בשם ההִשְׁתַּוּוּת באופן מדוד וחסכוני.

העקרון שני, אי-פגיעה:

אל תעשה לאחר, ולא משנה מי הוא או מה הוא או מעשיו, מה שלא תסכים ולא תשלים שיעשה לך.

הכלל המנחה לעשיית טוב, אל תפגע, אל להשחית, ואל תעשה כל רע לאחר.

עקרון שלישי, התאמה וצמצום

 עשיית טוב אין לה גבולות. העולם גדול ורחב מדי ביחס לכח השפעתך. לסבור שבכחך, או בעצם מעשיך אתה משנה או מתקן עולם, היא יומרה שאין בה כל ממש. יש להתאים ולצמצם את המעשים לטוב לקיבולת הכלה ויכולת האישית, כמו גם לשמירה על רווחתך האישית. לא העולם זקוק לטוב, אלא אתה, בעצם עשיית הטוב. עשה טוב במידת הסביר ההולם אותך, לא בכל מחיר ולא בכל הקשר. פעל לטוב במידה, במסגרת הכישורים, היכולות, האמצעים והזמן שברשותך. עשה לטובתך ולטובת אחרים בשם התבונה והמצפון האישיים, ולא חלילה בשם אידאולוגיות ושמיים. אין טוב העומד בפני עצמו, אלא בא לידי בטוי במעשי האדם ומידת הפגיעה באחר. ככלל, אין כל ערך לפגוע בעצמך רק כדי להיטיב עם אחר, ולהפך – אין כל ערך להיטיב עם עצמך תוך כדי פגיעה באחר.

עם זאת, תתקל לא אחת במקרים בהם אתה חייב לפעול וכתוצאה מכך לפגוע. אל תחפש תשובות מחוץ לליבך, או תחת הנחיה של אחרים, בשם ערכים ואידאולוגיות. ככלל, שכל ישר, מצפון והוגנות, הם האמצעים בהם תפעל או תימנע בכל סיטואציה נתונה.

ולבסוף:  תמצא, שככל שתפחית את המוטיבציה למעשים לשם רווח אישי, וטובת האחר והסובב תעמוד לנגד עינך תמיד, תמצא ברכה גדולה יותר, גם אם (הברכה) תתמהמה.

  

לכל דברי  המורה                                                                           אברום רותם, דצמבר  2016