2 באפריל 2017

האם קיימת נשמה?

האם קיימת נשמה
אשה המתייסרת באי השלמה עם סופיות חייה וחיי יקיריה, באה לפני המורה לשם נחמה מתוך כוונה שתשמע ממנו אודות הנשמה. המורה הנהן,  ואמר לה מבלי שנשאל:

הו  אשה טובה, את מחפשת אישור לקיומה של הנשמה, משהו ממך, שלא נתון לחסדי החומר והזמן הסופיים.  כך, תבטיחי שכאשר סופך החומרי יגיע, תזכי בחיים נצחיים, ובכך, כך את סוברת, תמצאי השלמה ואף נחמה.
הבה נבדוק מספר סוגיות, שתשובה להן תבהיר יותר את שאיפתך לקבל אישור שאת בעלת נשמה נצחית, ומה תוכלי להפיק מכך.
כשאת אומרת "נשמה", את מתכוונת בודאי לאותה מהות אישית נצחית, שלמדת מרבים אחרים, כמו גם בכתבים עתיקים וחדשים, ובתפיסה זו נמצא שהיא שוכנת בגוף החומרי של עצמך, ואף שולטת בו, והמוות הוא הסתלקותה ממנו.
טוב ויפה. עתה נשאל האם את יודעת, או גם חשה באינטואיציה פנימית משלך, שאינך הגוף הזה. את חשה בכל ליבך שקיימת מהות, זהות שלך שמעבר לחומר ולזמן.  אני רואה שאת מהנהנת בחיוב, כלומר את שייכת לחלק גדול מהאנשים שחשים שמהותם האישית אינה הגוף החומרי, אלא משהו נבדל מהגוף. תחושה זו אמנם אישית, שאינה ניתנת לאישוש, כמו גם להפרכה, אך מובנת ומקובלת בהחלט, ואין בנמצא תשובה מוחלטת אחרת מזו.  
נבהיר לעצמנו מספר נקודות:
נשאל מה הקשר בין הנשמה שלך אל גופך? אנו מדמים שהנשמה שוכנת היכן שהוא בגוף אך לא ניתן לגלותה. כלומר, הנשמה שלנו לא רק מצויה בגופנו, אלא שולטת עליו ומפעילה אותו. אומרים שהיא "רוח החיים" שבאפנו, לא באופן חומרי-מוחשי, אלא בנבדל מהגוף, אך יש להודות שעניין זה נתפס כתחושה עמומה בלבד.
כך נח להבין את האמרה שכל עוד הנשמה מצויה בגוף, אנו חיים. נודה על האמת: אין בידי איש הסבר מניח את הדעת, פרט ל-כזה ראה וקדש, אודות השליטה של הנשמה הערטילאית, על הגוף וחיוניותו כגוף מלא חיים, שהיא האני האמתי, כי אין לנו כל מגע ותחושה מוחשיים עמה.  
עם זאת נזכור, שהגוף שלנו הוא חומר וזמן, וישנם רגעים במהלך חיינו, וודאי בסופנו, שאין לנו שליטה על הנעשה בו. כלומר, אין להניח שבידי הנשמה שלנו כח אינסופי ששולט בגוף בכל תנאי, ואנו רק צריכים לפענח כיצד לשלוט באמצעותה טוב יותר. מכאן גם לא נכון להאשים את עצמנו בכל הזדמנות בה הגוף והמתחולל בו אינו לרוחנו. אך עצם הרעיון של השליטה על הגוף והמתרחש אתו, מקל בכל שיח פנימי עם עצמנו, כמו: איך ובאילו הזדמנויות ניתן לשלוט על הגוף, איך להימנע מפעולות והתנהגויות מסוימות, וליישם אחרות. כך נוכל לנווט את חיינו למקומות בטוחים שמסבים נינוחות, והרבה פחות סבל. כך נמצא, באמצעות שליטה מודעת על עצמנו והתנהגותנו, שניתן להקטין מאד עוגמה וכאב, ולהגדיל סיפוק וחיוך.
ועתה נברר לעצמנו את המושג נשמה נצחית. מה זאת אומרת - "נצחית"? אנו מניחים, אומרים לעצמנו ומהנהנים, שהנשמה היא אל-זמנית, נצחית, ומכאן אנו מניחים שעצם הווייתנו, העצמיות שלנו, נצחיים. טוב ויפה. נשאל עצמנו מדוע חשוב לנו לדעת שאנו נצחיים. תשובה עניינית לכך היא, שלתפיסת הנצחיות יש יתרון גדול: אם אנו מנהלים את חיינו  מתוך תפיסה, גם מוכמנת ולא מודעת, שאנו נצחיים, כלומר לא תחת איום, תחת צל סופיות ומוות בשער, חיינו טובים ומלאים יותר. לחיות לנצח כל ימי חיינו, מטיב עם עצמנו. הרבה פחות איומים, חששות וסבל.
אך נותר עוד עניין חשוב אחד לשם הבנה: יש להשלים שזו אשליה לחשוב שנצחיות הנשמה היא שמירת המוכר לנו והזכור לנו מחיינו כאן. נצחיות אין פרושה קיום שלנו כמו שאנו מכירים ויודעים עצמנו לנצח, רק ללא הגוף. נמצא שאדם, כל אדם, בין אם הוא כאחד האדם, או בעל שם גדול בתחומו - זכרו ושמו נמוג עם הזמן. זהו גורלם של  הזכרונות, המעשים, והידע הרב שצבר - גם בליבם של הקרובים לו ביותר שהותיר אחריו. זה הגוף שלנו. אין שום סיבה להניח שהנשמה מעבירה את כל אלה הלאה.
בעוזבנו את העולם, כשהנשמה נפרדת מהגוף ופונה לדרכה, היא נוטשת אחריה את הזיכרונות והמעשים, מה שלמדנו, כמו גם את השם שרכשנו. אין מהותנו האישית הזו, תהיה אשר תהיה, אלא מהותנו בלבד, ולא נראה שידע וזכרונות שנצברו עד מותו של האדם נשמרים גם הלאה.  במילים אחרות, אין משמעות להשלות את עצמנו שאנו, כפי שאנו מכירים עצמנו, השם שלנו שרכשנו, רשמים שהותרנו, מתקיימים לנצח באמצעות הנשמה.
אך החשוב יותר הוא הלקח שניתן ללמוד מהדיון על הנשמה. במהלך חיינו כאן עלינו להתנהל באופן מושכל וצנוע. לא נשנה את העולם. הזמן שוטף, משטיח ומשכיח כל. לא נותיר אחרינו דבר מה משמעותי. לא שֶם, לא מעשים, לא ידע שנרכש ולא זכרונות אישיים נשגבים ככל שיהיו. מכאן גם עלינו לנהל את חיינו בתבונה ובצניעות, בשלוות נפש ובהשתוות, שכן בעולם הנשלט על ידי הזמן והחומר הארעי, הטוב לעולם לא טוב שלם, וכך גם הרע. נשתדל עם כן לא לפעול במעשים למען השֶם שלנו בהווה וגם לא למען העתיד, אלא כשירות למען הסובב בטוב ובחסד להטיב את הווה, כי העבר עבר, והעתיד להתרחש ולהיזכר אינו נתון בידינו ואינו לנו.
כל זאת ניתן ללמוד מעצם החקר על המושג נשמה.    .

ראו את כל דברי  המורה                                                                           אברום רותם, אפריל 2017 

13 בפברואר 2017

לא להתאמץ, השגרה מטיבה

חכם מוטרד על שאין כל זמנו מוקדש לחכמה, נפל לרגלי המורה לבקשת עצה. המורה הנהן,  ואמר לו מבלי שנשאל:

הו איש חכם ומיטיב. אתה מבלה את רוב זמנך במחשבות עמוקות, הוגה תובנות ויוצר, כך אתה מקווה ומאמין שעוד אנשים ימצאו בהם עניין, הנחיה, או אף קורת רוח מסוימת, שלא היו זוכים לה אחרת. אתה סובר, ובצדק מסוים, שבכך אתה תורם תרומה נכבדה לסובב, לעולם בו אתה חי.  
והנה, אתה חש, שתשומת הלב שלך איננה תמיד נענית לנכון שבעינך. איננה מתמקדת בטוב הזה שאתה רוקם, בייעוד שלקחת על עצמך. לא פעם אתה חש שהגוף, כמו גם הרוח, מוסחים, והיו שמחים לפעולות אחרות, בעניינים ודברים שאינם עיסוק בחשוב, בנשגב דווקא. הנה אתה סבור שכל רגע שדעתך מתפזרת, יש בכך רמז על אישיותך: חולשה ומורך לב.
הבה ונשאל: מה הדחיפות הזו שאתה חש להגות ולהעלות על כתב? מאין התחושה שחיוני להספיק עוד ועוד, ולא נכון לעצור לרגע ולהתרווח? האם אתה סבור שהעולם לא ישרוד ללא תובנות אלו? או שמא אתה חושב שבכך אתה מקים לעצמך יד זיכרון, שעוד ידברו אודותיך הרבה לאחר שנפרדת מהעולם?
לפני שננסה להשיב, נדבר על השגרה, כמו גם על פעילות מיותרת לדעתך. נדבר על פעילות שלא נחשבת בעיניך ליעילה ומשמעותית, וגרוע מכך – אתה רואה בה סימן לחולשה אישית. הגוף, והרוח שבו, זקוקים למנוחה, לשינה מטיבה להסחת הדעת מתלאות ודאגות, וגם למנעמים ולהנאות. אם נתעקש לשקוע רק בעשייה, מועילה וחשובה ככל שתהיה, נתייסר לשווא. כל מערכת שיש בה חִיּוּת זקוקה לפסק זמן, לאגור כוח, להתעדכן מחדש, לנוח, להתרווח, ולא רק לעמול ולהתאמץ. ממש כפי שלא ניתן לפעול לאורך זמן בלי שינה. נמצא שהסחות, מועילות בהרבה מהתעקשות להתייסר בעצם המחשבה על הזמן שמבוזבז לכאורה.
אך יותר מכך: מעלה עליונה והולמת היא למלא את הרגע, חלקיק הזמן שחולף בשגרת החיים.  חיים מלאים וטובים הם חיים בהם התנסית ועסקת בדברים שמלאו אותך, רגשו, מהם למדת מה נכון לך ומה פחות. רגע בחיים אינו משמעותי אלא אם הוא משובץ ברצף של מגוון פעילויות, שמזינות אחת את השנייה. המחשבה שיש למלא כל רגע ורגע במאמץ והתכוונות מיוחדת, במחשבה מעמיקה והפקת תובנות חשובות, היא מחשבה שאין לה מקום באורח חיים בריא. חשוב לחוש בחיוניות הרגע, העכשיו, ולשם כך יש צורך בשינוי, במגוון עשיה ורגיעה, בהן התעמקות, באחרים, הסחה גמורה כמו בהייה, הנאה, עונג , ובאחרים מאמץ גופני לחלץ אברים, לחזק את הגוף ואת רוחו. כך תמצא שטוב לעתים לשקוע בשגרת עבודה בבית, בשדה או במקום בו אתה פועל את פעלך שמקיים אותך. אין זה בזבוז זמן, ההפך. יש וניתן, למעשה חיוני לטיוב חייך, למצוא הנאה צרופה גם בעשייה של שגרה, יום-יומית, או פעולות חיוניות לך ולסביבתך, שאינן דווקא מחשבות עמוקות, או חוויות משמעותיות לכאורה. דווקא הנאות קטנות אלו, של שגרה מטיבה, מזינות באופן טוב בהרבה את פעלך הנחשב ביותר בעיניך.
אין כל פסול בשינה מטיבה. אין כל פסול בזמן עצלות ורפיון הדעת. הימנעות מהגות עמוקה, מזינה את הבנתך הרבה יותר מאשר אם תתעקש להתאמץ, ובמקרים רבים, לשווא. לעתים אתה חווה גם פיזור נפש, עייפות רגשית או גופנית, שלא מאפשרת לך להתעלות בדברים חשובים בעיניך. או אז אין טוב מגריפת עלים, חיזוק קיר האבנים, בישול, תיקון, ניקיון, שיחות רעים וכדומה. תמצא שהם עשויים לזכות אותך ברגעי אושר או אף סתם הסחת דעת מטיבה. נפש בריאה ומסופקת חשובה בהרבה מייסורים שהטלת על עצמך כי אתה סבור שאסור להסיח את הדעת אלא להשקיע הכל בעיסוק נעלה כלשהו.
ונחזור לסוגיה שהשארנו פתוחה כאן למעלה: הדחיפות שאתה חש לומר את דבריך, שמא הזמן קצר, זקוקה לאיזון. ברגע שאתה חש שחיפזון אינו נכון לך, ברגע שאתה חש שאתה מתייסר - אתה חייב להרפות. לא ניתן לקבוע עד מתי תוכל להגות ולעמול, כמו גם, לא נדע לנבא עד כמה תוצר הפעילות יהיו חיוניים לעולם, ועד כמה, אם בכלל יזכירו אותך ופעלך. אך מה שמאד חשוב הוא, וזה בשליטתך - לדאוג שיהיו חיוניים לך עצמך. לשם כך, אין צורך להתייסר, אין צורך להציב יעדים שהדרך אליהם מאמצת מדי, מייסרת, או אף בלתי אפשרית, שגדולים מכוחותיך, למרות רצון נחוש. נחישות יתר עלולה לעתים להפוך למכשלה. אין מה להיחפז על כי הזמן דוחק. זמן שלי מי דוחק? מה שתספיק ליצור - טוב הוא. חשוב יותר למלא את קופת חייך ברגעים טובים, בה אתה חש נינוח, מסופק ושמח, ולא שופע מועקות, ומתאמץ ומתייסר בשל כך.  
הרפה, הרפה. צא לבלות, לך ליהנות, מצא עיסוקים יום-יומיים שמטיבים עם הסובב אותך, לצד עבודתך שקבעת שהיא היא הדרך החשובה. צא לשבילים צדדיים, סטה מידי פעם מהשגרה שכפית על עצמך. עשה זאת אף באופן סדור וקבוע. כך תזכה לפירות יצירה טובים יותר, וחייך יטיבו עמך.    .


ראו את כל דברי  המורה                                                                           אברום רותם, פברואר 2017

15 בינואר 2017

רודף הכופרים

רודף אחר כופרים ראה התקהלות על ראש הגבעה, מיהר ועמד לפני המורה. המורה הנהן,  ואמר לו מבלי שנשאל:

אתה רודף אחר כופרים כדי להענישם על כי אינם מחזיקים באמונה שאתה מחזיק. אתה סבור שמה שבידך היא האמת העליונה ואין בילתה, ומי שלא מאמין בה, אינו זכאי לזכויות אנוש בסיסיות, ודאי לא באלה שאתה זכאי ונהנה מהן.
הבה נבדוק יחד את ייחודיות האמונה שאתה פועל בשמה: ייתכן, רודף כופרים, שאתה צודק, ואכן אין בשמיים או במצולות הארץ אמת אלא זו שאתה מאמין בכל ליבך, ופועל בשמה. כיצד אנו יודעים זאת? לא נדע! אין כל דרך, ולמעשה אין כל משמעות בניסיון להשתכנע שכך הוא.
 מאחר ולעולם לא נדע הכל, אולי כדאי להסתפק לעת עתה בכך שהצדק עמך, ובו בזמן אתה טועה. אתה אוחז באמת ובו בזמן אינך אוחז בה. פתרון לסתירה זו הוא פשוט: האמת שמצאת אכן אמת מתאימה עבורך. אתה מאמין ואוחז באמת התפורה למִדּוֹתֶיךָ הנאצלות, כמו גם למִדּוֹתֶיךָ השפלות; לרום קומתך, ולשִׁפְלוּתוֹ.  בקצרה, אמת שמצאת ואתה דבק בה, היא הכותונת האישית התפורה למידותיך שלך.  נראה שאם תצא מנקודת הנחה שתחת עץ האמת יש מקום לנפש אחת בלבד ותו-לא – ונפש זו היא אתה, תתוגמל בהרבה מתפיסתך הנוכחית. אין עץ אמת אחר, אלא זה של עצמך. לשווא תתאמץ לדמות עץ אמת גדול יותר, שתחת צמרתו יהיו שניים, שלושה וַדַּאי לא יותר, וַדַּאי וּוַדַּאי לא תמצא עץ אמת אחד הנותן משמעות לכל אזרחי החברה האנושית. נזכור שזהו חוק הטבע האנושי, שלא לנו האמת, כציבור גדול, אלא זו האישית התפורה למידותינו בלבד.
גם אם אתה מתבלבל, וההיגיון נבוך מהסתירה הפנימית בהוראה כזו, נראה שבתוך תוכך אין מקום אלא לסתירה, שבדיעבד תמצא שהיא היא מהות האמת: אין אמת, ובו בזמן לא ייתכן עולם ללא אמת, אלא זו שמצאת ושוכנעת. אך אין בכך שום ראיה כי היא האמת היחידה ואין בילתה.
אינך אוחז באמת אחת, כזו הנכונה לכולם, וגם אם נתעמק בסוגיה, כאבותינו מקדמת דנה, לא נמצא אמת כזו. אין בנמצא אמת טובה לכל, כי לעולם ימצאו די אנשים שלא יסכימו לה. זה לא מקרה, לא כישלון הסברה, אי-חינוך או אי-שכנוע, או אי-מודעות מובנית של שוטים או עיוורים. זה הטבע האנושי, שגורס שאמת שכולם יסכימו לה, אמונה אחת כוללת, בה כל אחד ואחד יראה בה אמונה שלו, אינה אמת. ומחוק טבע אנושי זה אגב, תמצא בין השאר, שוטים רבים המכריזים שמה שלא מוכר להם אין צורך לדעת אותו, הוא הבל, הוא מיותר, זניח, או אף מזיק.
נראה שניתן להסכים, שמאחר והעולם, תכולתו וכלל המידע, גדול מכדי יכולת הכלה של אדם, ולא ניתן לדעת הכל ממילא - על כל אחד ואחד להתמקד בתחום בו מוצאים עניין אישי. ונוסיף על כך, שאין לאמת ערך אם המאמין בה ישפוט אחרים על כי אינם מאמינים דווקא בה, או יכריז על דעות אחרות כמיותרות או פסולות.
 
ועתה, רודף כופרים, נעבור לסוגיית מהו טוב ונכון, ומה הוא רע ולא נכון ברדיפה זו. נקבל ונסכים שבתפיסתך הכנה, אתה סבור שהעולם אינו גדול מספיק כדי להכיל גם את אלה שאינם רואים את האמת שלך כאמת שלהם. נסכים אתך שאתה סבור בכנות, בלב נקי מספקות, שעצם קיומם של כופרים באמונה שלך, מאיים ועלול להדיח אנשים שמחזיקים באמונתך, ומכאן יש לרדוף כופרים ואף להכחידם. אך לא נסכים אתך שהנחות אילו הן הולמות. הנחות אלה הן לא מוסריות, פוגעניות ושורש לרע, ומן הראוי לשקול תפיסה אחרת.
 הבה ונבחן זאת בזהירות: מהו עם כן הטוב בעיניך? האם באמת נראה לך שעשיית טוב מצדיקה פגיעה באחרים שלא פגעו בך ולא מאיימים על רווחתך, אלא על שהם כופרים באמונה שלך?
טוב לא מושג ברוע. התבונה האנושית מקדמת דנה גורסת שעשיית טוב היא קודם כל אי-פגיעה באחר. לייחס מעשה טוב לפגיעה או אף השמדת האחר היא חרב פיפיות. היא נגדך בדיוק כמו שהיא נגד הכופר שבעיניך. אמונה וכל דעה, שאינה מחזיקה בעקרון של אי פגיעה באחר בכלל ובשם אמונות ודיעות בפרט - היא רוע. אמונה, דעה שגורסת שהכול חייבים להיות כמוך, ואם לא, אז יש לאכוף או לסלק, היא רוע.  
לעומת זאת, אמונה, דעה הגורסת שטוב היא קודם כל אי פגיעה באחר, בדרך המטיבה עם האוחז בה וסביבתו, תמשוך אחרים. או אז אמת כזו תגדל ותופץ בטוב. מידור, קטלוג, הדרה, התנשאות, פגיעה, שרירותיות, איום וסחיטה, וודאי בחרב, היא רוע. ובמקום שבו רוע, אין טוב. ובמקום שאין טוב – אין אמת. במקום בו מאמינים באמת אחת הראויה לכל – אין אמת ואין טוב, אלא דבקות ברוע, ועשיית רוע.
מכאן, רודף כופרים, הנח לחרבך המטפורית וכמובן החומרית, ודאג שאמונתך תטיב, ולא תפגע. דאג לרוחב הידיעה שלך, ואם כישוריך מאפשרים, הפץ זאת בקרב אחרים, אלה שימצאו עניין, ואלה שלא ימצאו – אך טוב הוא. אינך יחיד בעולם והוא אינו זקוק למגן או לשומרי סף. טוב יהיה אם תראה באמונתך קודם כל עשיית טוב לסובב, ותשלול באופן מוחלט אכיפה כוחנית של אומנותך ודעותיך, וודאי פוגעניות. הטוב שתמצא בכך יעניק לך שלווה, יפתח בפניך תובנות, מראות ומקומות שלא ידעת, שיטיבו עמך ועם הסובב.
או אז ניתן גם לאחל – וידעת טוב וחסד כל ימיך..
לכל דברי  המורה                                                                           אברום רותם, ינואר