רודף אחר
כופרים ראה התקהלות על ראש הגבעה, מיהר ועמד לפני המורה. המורה הנהן, ואמר לו
מבלי שנשאל:
אתה רודף אחר
כופרים כדי להענישם על כי אינם מחזיקים באמונה שאתה מחזיק. אתה סבור שמה שבידך היא
האמת העליונה ואין בילתה, ומי שלא מאמין בה, אינו זכאי לזכויות אנוש בסיסיות, ודאי
לא באלה שאתה זכאי ונהנה מהן.
הבה נבדוק יחד את
ייחודיות האמונה שאתה פועל בשמה: ייתכן, רודף כופרים, שאתה צודק, ואכן אין בשמיים
או במצולות הארץ אמת אלא זו שאתה מאמין בכל ליבך, ופועל בשמה. כיצד אנו יודעים
זאת? לא נדע! אין כל דרך, ולמעשה אין כל משמעות בניסיון להשתכנע שכך הוא.
מאחר ולעולם לא נדע הכל, אולי כדאי להסתפק לעת
עתה בכך שהצדק עמך, ובו בזמן אתה טועה. אתה אוחז באמת ובו בזמן אינך אוחז בה. פתרון
לסתירה זו הוא פשוט: האמת שמצאת אכן אמת מתאימה עבורך. אתה מאמין ואוחז באמת
התפורה למִדּוֹתֶיךָ הנאצלות, כמו גם למִדּוֹתֶיךָ השפלות; לרום קומתך, ולשִׁפְלוּתוֹ. בקצרה, אמת שמצאת ואתה דבק בה, היא הכותונת
האישית התפורה למידותיך שלך. נראה שאם תצא
מנקודת הנחה שתחת עץ האמת יש מקום לנפש אחת בלבד ותו-לא – ונפש זו היא אתה, תתוגמל
בהרבה מתפיסתך הנוכחית. אין עץ אמת אחר, אלא זה של עצמך. לשווא תתאמץ לדמות עץ אמת
גדול יותר, שתחת צמרתו יהיו שניים, שלושה וַדַּאי לא יותר, וַדַּאי וּוַדַּאי לא תמצא
עץ אמת אחד הנותן משמעות לכל אזרחי החברה האנושית. נזכור שזהו חוק הטבע האנושי,
שלא לנו האמת, כציבור גדול, אלא זו האישית התפורה למידותינו בלבד.
גם אם אתה מתבלבל, וההיגיון נבוך מהסתירה הפנימית בהוראה כזו, נראה שבתוך תוכך אין מקום אלא לסתירה,
שבדיעבד תמצא שהיא היא מהות האמת: אין אמת, ובו בזמן לא ייתכן עולם ללא אמת, אלא
זו שמצאת ושוכנעת. אך אין בכך שום ראיה כי היא האמת היחידה ואין בילתה.
אינך אוחז באמת
אחת, כזו הנכונה לכולם, וגם אם נתעמק בסוגיה, כאבותינו מקדמת דנה, לא נמצא אמת
כזו. אין בנמצא אמת טובה לכל, כי לעולם ימצאו די אנשים שלא יסכימו לה. זה לא מקרה,
לא כישלון הסברה, אי-חינוך או אי-שכנוע, או אי-מודעות מובנית של שוטים או עיוורים.
זה הטבע האנושי, שגורס שאמת שכולם יסכימו לה, אמונה אחת כוללת, בה כל אחד ואחד
יראה בה אמונה שלו, אינה אמת. ומחוק טבע אנושי זה אגב, תמצא בין השאר, שוטים רבים
המכריזים שמה שלא מוכר להם אין צורך לדעת אותו, הוא הבל, הוא מיותר, זניח, או אף
מזיק.
נראה שניתן
להסכים, שמאחר והעולם, תכולתו וכלל המידע, גדול מכדי יכולת הכלה של אדם, ולא ניתן
לדעת הכל ממילא - על כל אחד ואחד להתמקד בתחום בו מוצאים עניין אישי. ונוסיף על
כך, שאין לאמת ערך אם המאמין בה ישפוט אחרים על כי אינם מאמינים דווקא בה, או יכריז
על דעות אחרות כמיותרות או פסולות.
ועתה, רודף
כופרים, נעבור לסוגיית מהו טוב ונכון, ומה הוא רע ולא נכון ברדיפה זו. נקבל ונסכים
שבתפיסתך הכנה, אתה סבור שהעולם אינו גדול מספיק כדי להכיל גם את אלה שאינם רואים
את האמת שלך כאמת שלהם. נסכים אתך שאתה סבור בכנות, בלב נקי מספקות, שעצם קיומם של
כופרים באמונה שלך, מאיים ועלול להדיח אנשים שמחזיקים באמונתך, ומכאן יש לרדוף
כופרים ואף להכחידם. אך לא נסכים אתך שהנחות אילו הן הולמות. הנחות אלה הן לא
מוסריות, פוגעניות ושורש לרע, ומן הראוי לשקול תפיסה אחרת.
הבה ונבחן זאת בזהירות: מהו עם כן
הטוב בעיניך? האם באמת נראה לך שעשיית טוב מצדיקה פגיעה באחרים שלא פגעו בך ולא
מאיימים על רווחתך, אלא על שהם כופרים באמונה שלך?
טוב לא מושג ברוע.
התבונה האנושית מקדמת דנה גורסת שעשיית טוב היא קודם כל אי-פגיעה באחר. לייחס מעשה
טוב לפגיעה או אף השמדת האחר היא חרב פיפיות. היא נגדך בדיוק כמו שהיא נגד הכופר
שבעיניך. אמונה וכל דעה, שאינה מחזיקה בעקרון של אי פגיעה באחר בכלל ובשם אמונות
ודיעות בפרט - היא רוע. אמונה, דעה שגורסת שהכול חייבים להיות כמוך, ואם לא, אז יש לאכוף
או לסלק, היא רוע.
לעומת זאת, אמונה,
דעה הגורסת שטוב היא קודם כל אי פגיעה באחר, בדרך המטיבה עם האוחז בה וסביבתו,
תמשוך אחרים. או אז אמת כזו תגדל ותופץ בטוב. מידור, קטלוג, הדרה, התנשאות, פגיעה,
שרירותיות, איום וסחיטה, וודאי בחרב, היא רוע. ובמקום שבו רוע, אין טוב. ובמקום
שאין טוב – אין אמת. במקום בו מאמינים באמת אחת הראויה לכל – אין אמת ואין טוב,
אלא דבקות ברוע, ועשיית רוע.
מכאן, רודף
כופרים, הנח לחרבך המטפורית וכמובן החומרית, ודאג שאמונתך תטיב, ולא תפגע. דאג לרוחב
הידיעה שלך, ואם כישוריך מאפשרים, הפץ זאת בקרב אחרים, אלה שימצאו עניין, ואלה שלא
ימצאו – אך טוב הוא. אינך יחיד בעולם והוא אינו זקוק למגן או לשומרי סף. טוב יהיה
אם תראה באמונתך קודם כל עשיית טוב לסובב, ותשלול באופן מוחלט אכיפה כוחנית של אומנותך
ודעותיך, וודאי פוגעניות. הטוב שתמצא בכך יעניק לך שלווה, יפתח בפניך תובנות,
מראות ומקומות שלא ידעת, שיטיבו עמך ועם הסובב.
או אז ניתן גם
לאחל – וידעת טוב וחסד כל ימיך..
לכל
דברי המורה
אברום רותם, ינואר