על טבע הזמן

עוברי אורח שהלכו בדרך, פנו אל המורה שהיה ישוב בצל גבעה בשעת דמדומים.

 ככה אמר להם המורה מבלי שנשאל:

 חיינו מונעים על ידי טבע-הזמן, שהוא טבע החומר, סיבה ותוצאה. אין חומר ללא זמן ואין זמן ללא חומר.  בראשית נברא טבע הזמן, בראשית נברא החומר.

נולדת, יופי, מזל טוב. מכאן ואילך מתחיל ליזול שעון החול, רגע ,שעה, יממה, שבוע, חודש, עונָה, שנה, דור, עד לגרגר האחרון שנקצב,  ולא עוד.

הזמן הוא חפצים, חלקים, פרורים, רוח בקונסטרוקציות של אדמה, אש, מים ואויר. דבר בתוך דבר בתוך דבר, שלובים ביחד היה-סיבה, הווה- תוצאה, צפוי-עתיד. 

הזמן הוא החומר, המסגרת, חוקים קשוחים שלא ניתנים להפרה. גרגר שנפל לעולם לא יחזור וירד שוב. גם אם נחפוץ, לעולם לא נחזור בזמן, לעולם לא נקדים את הזמן, לעולם לא נעצור, לא נשתהה או נמנע. מה שהיה לא יהיה עוד, מה שיהיה לא היה.

זיכרון, אזכורים, סיפורים, געגועים, סנטימנטליות, געגוע לעבר מספיק רחוק, לשם חרטה על מה שהיה מאוחר יותר, געגוע לתום, לחברות, לשמש שהיתה מאירה פי כמה, לאופק הבוהק הכל כך מבטיח, שכבה ואף הכזיב.

הזמן לא אוהב או שונא, הזמן לא סולח או שומר טינה. הזמן אדיש.

נשגבים, קיסרים, מצביאים, אנשי מעשה ואנשי רוח, אנשים פשוטים, טובים, ורעים חמדנים ונדיבים – בבא זמנם, הכל הַיְנוּ הַךְ, הכל מחריש ונגוז. לא עוד.

חיים, רגעים של חיים, קולות, צבעים, מראות, התעלות, רגעים נוראי הוד, רגעי  אימה וכאב, הכל נבלע ונשכח בתהומות אינחקר, אינגישה.

גם אם נגייס את מיטב המוחות, את מיטב הכוחות, את כלל הכֶּשֶׁף, החכמה, הידיעה, המילים הנכונות ביותר, גם אם נעשה את הטוב ההולם ביותר, נתקע בשופר הענק ביותר שירעיד מוסדות ארץ, מראשית  עד אחרית  -  ישטוף הזמן הכל, הכל. שום כלום לא נותר אחרי די זמן. זה טבעו.

כבולים בכבלים שלא ניתנים להתרה, עוסקים בהָיֹה הָיָה , וב-לוּ, וּבְּלָמָּה, וברגע של חסד של נים לא נים אוחזים בזיכרון מתוק המציף ומהדהד, ובוכים על שנהיה, על הגעגוע, הכאב והטוב שהיה ולא עוד.

אך רְאוּ !  לא שמנו לב שאין גדר, אין חומה, אין כבלים. ברצוננו ישלט בנו, ברצוננו לא.

בעודנו מצטנפים בצל האקליפטוס, שדרת הברושים והשקמה שבחצר שהיו ואינם, ורק הירח מתעתע בנו, ברגע של חסד לכאורה, בו עוֹלָה מן האוב הזיה של זיכרון מטושטש שהיה או שמא לא, אנו חופשיים! טבע הזמן אדיש לזיכרון, וכך גם אנו, כשנכיר.

 טבע הזמן בחיינו תמיד, ואנו חייבים לו את חיינו, אך לא את חירותנו.

נציב עליו רגל בטוחה, אך נִצְפֶּה רק הלאה, נתכוון רק לטוב שיהיה. אולי לא חופשיים אך נחיה לנצח כל חיינו.

             חירותנו לנו היא. אנו חופשיים לטבול במעין החסד בכל רגע שנחפוץ, ואז הזמן שוכח את טבעו, מתמסמס לו ברקע, ובחיוך של מה בכך, ברגע של נחת, יהמהם:  נצחוני נתיני, נצחוני נתיני.

נער צעיר ומלא כח

נער צעיר ומלא כח יצא עם אביו לציד.  אחרי מרדף סרק מעייף, מצא שהוא עומד מול המורה ששהה בצל גבעה בשעת דמדומים.  ככה אמר לו המורה מבלי שנשאל:

החיות שאתה ואביך רודפים והורגים הם בעולם כפי שאתה בעולם. אינך נעלה מהם. אל תשפוך דם, אל תיקח חיים של אחר ולא של יצור אחר. אל תשחית רק כדי לחוש שאתה החזק והנעלה. אפשר לצוד לעתים נדירות, בתנאי שמצאת והחלטת שחשוב לך.

אתה היום יפה, תמיר, פיקח וחזק. היופי יחלוף כמו שחולף אצל הוריך וחלף אצל הוריהם.  מחר גבך לא יהיה זקוף כמו היום, ועם השנים מחשבתך תתכהה, וידך החזקה תחלש. תמיד יהיו אחרים יפים, תמירים פקחים וחזקים ממך, גם בין אלה שאינך מעריך וחושב אותם לנחותים ממך.

אין, לא היה ולא יהיה איש בעולם שהוא נחות ממך, ואין איש בעולם שהוא נעלה ממך. אתה אחד ומיוחד, כמו כל אחד אחר, שהוא יחיד ומיוחד בדרכו.

העולם לובש צורה ופושט צורה, כך גם עתה. שלשום ינקת, אתמול היית ילד, היום אתה בחור. צורתך משתנית לאורך כל יום וכל לילה, אך זכור תמיד, לא משנה המראה והתחושה היום ובשעה: באת לעולם כאחד ושלם. אתה זה אתה. 

העולם המאיר המונח לפניך, היה לפניך ויהיה אחריך. אתה כאן בעולם בחסד, לא בזכות. לפניך היו דורות של אנשים שחשו כפי שאתה חש כיום. הרגישו את אותם הדברים, חלמו את אותם החלומות, רצו את אותם הרצונות, ידעו את שאתה יודע וחש, חוו את אותם החסדים, נפלו באותם התהומות, וברגע אחר - חשבו שהעולם מונח לרגליהם. העולם נשאר כשהיה והם נעלמו ונשכחו מלב כל איש, כמו שיקרה גם לך בבא היום.

אתה כאן כדי להיות, איש כמו כל האנשים. אינך יוצא דופן. העולם איננו עומד לשרותך, לא עבורך וודאי לא שלך. אך זרועותיו פתוחות אם רק תשכיל לעצב חייך כפי שאמת נכון לך, ובטוב.

לעולם חוקים משלו. החץ שתירה לעולם ייפול; לעולם לא תעוף; לעולם עליך לאכול כשאתה רעב ולישון כשאתה עייף. במהלך חייך תתקל במגבלות רבות שמפרידים בין הרצון והדמיון לבין מה שתוכל לעשות, או מה שיקרה בפועל. ציית לחוקים אלה! מגבלות אלה הם גופך. רק תיפגע אם תעלה על דעתך לנהות אחר הטפשים המנסים להפר אותם.  

במהלך חייך תשאף לדעת יותר ויותר. תוכל להנות מהידע כל עוד לא יעלה על דעתך שתוכל לחרוג מחוקי העולם. התרכז במה שטוב למעשיך ולך.

לעולם לא תדע אלא חלק קטן מכל מה שתחפוץ אי-פעם לדעת. חלק גדול מהידע שתרצה, לא תצליח ללמוד לבדך, אלא עם מורה שיחלק עמך את הידע, התובנות והנסיון.

במהלך חייך תתקל באנשים שיספרו שבידיהם המפתח לידע נשגב שיהפכו אותך למה שאינך, ויבטיחו לך דברים שאין לך. אל תאמין להם. ישנם אנשים רבים שיש להם במה להעשיר אותך. תכיר אותם רק על פי ליבך. מי שמבטיח לך – ברח ממנו, מי שמושיט לך יד כדי לעבור מהמורות- לך אתו, לא לפני שתביט בעיניו ותראה שהוא אכן רואה אותך ואתה בוטח בו.

אל תשעבד עצמך לגופך.  אל תשרת את גופך אלא כדי שישא אותך כראוי: לא במידה גדולה מדי, שכן גופך יִקְמַל בין כך ובין כך, ולא במידה קמוצה מדי, כדי שגופך לא יִקְמַל בטרם עת. שמח ברצונות שלך, כי הם שלך, אך הקפד מאד לא לפגוע באחר כשאתה מממש אותם. אל תחמוד.  ממש מעט משפעת הרצונות שלך, רק החשובים לך ביותר.

אינך היפה ביותר – יש יפים ממך, אינך החזק ביותר- יש חזקים ממך, אינך החכם ביותר- יש חכמים ממך, אך אין עוד אחד כמוך. דע את החזקות שלך ואת החולשות. אל תתהדר באלה, ואל תתכחש לאלה. ברגע שתדע חולשה, הגזמה או חֶסֶר בך, כבר עשית למעלה ממחצית הדרך להתגבר עליה.

אל תתעמר, אל תפגע, אל תתנשא. אל תחוש מושפל, אל תיעלב ואל תתרפס בפני חזקים ממך.  אינך נעלה יותר מהאחר ואינך נחות מאחרים. התרחק מחברת חנפנים, בזים, חמדנים, אלימים וגאוותנים; הם אינם ראויים לך.

כבד את השררה והשלטון. מטרתם טובה, לטובת הארץ והאנשים, גם אם לעתים עושים רע, ומנצלים זאת לצרכיהם. זהו שלטון.

טוב יורעף עליך ועל הסובב, רק אם תשאף לשרת בעולם. בכח שיש לך וינתן בידך בעתיד לבא, הקפד תמיד לפעול רק לטובת הסובב ולרווחתם.  

שְׁאַף תמיד להיות אדם טוב ואיש מקצוע מיומן. אם תבחר להיות צייד – צוד, אם מורה- לָמֵד, אם רופא- רפא, אם פקיד – שרת את הציבור, אם מצביא – שלוט והילחם, ואם איכר – עבוד את האדמה. בכל שתבחר טוב הוא. כבד את המלאכה שאתה עושה. פעל ועבוד בכל לבבך ובכל מאודך, ועשה הטוב ביותר שאתה מכיר ויכול  לאורך ימים, ולא כגחמה חולפת. 

לעולם שְׁאַף לטוב שיהיה גם לך, אל תרפה ואל תוותר. אל תתיאש גם בזמנים קשים, כי יבואו טובים הרבה יותר. לעולם אינך בפסגת העולם, זו אשליה מסוכנת שתמיד תדרדר אותך למטה.

אל תחשוש מחזקים ממך, ואל תתעמר בחלשים ממך. אהוב וכבד את כלם.  חַלֵּק חסדיך בתבונה. דע לקבל והרבה לתת. דע מתי להרכין ראש ומתי לעמוד על שלך, מתי להרפות ומתי לחזק את אחיזתך.

לעולם אל תרדוף אחר כבוד, כבד עצמך ובטח בעצמך.

אל נא תהיה נשלט. זכור תמיד: אתה הוא אתה ואחד.

אברום רותם, מאי 2015