האיש המחפש אחר התקווה

איש שחיפש תקווה, אור לחייו הקשים והמשמימים, בא אל המורה ונפל לרגליו. כך אמר לו המורה מבלי שנשאל:

חייך קשים, מלאי תלאות, והגעת הנה למצוא תקווה לחיים טובים יותר.

אכן, טבעי לקוות לטוב יותר, ואף לעשות ולעמול ולשאול מה עליך לעשות לשם כך. ייתכן ואתה סבור שלוּ רק תבין ותדע מה התכלית לחייך, חייך ישתנו לטובה. לו רק תדע מה הכוונה המוכמנת בך מהיום בו נוצרת, כעובר בבטן האם, כילד ואחר מכן כבוגר, ואולי אף, כפי שרבים אומרים, במחזורי חיים אחרים. אם תדע כוונה זו, כך אתה סבור, ניתן יהיה להתכוון באורח חיים ובמעשים נכונים, שיגרמו לכך שחייך יגשימו תכלית נסתרת לעצם הולדתך. בכך, תאמין, תפתור את המועקות והתלאות שבחייך כיום, ואף תוסיף, שלא תסתפק ברגע אושר רגעי וחולף, אלא למצב חיובי מלא שמחה וקבוע.

 הו איש המחפש תקווה. סברות ותהיות שכאלה לא פותרות דבר.

לאחר שניסית הכל, נסה להתבונן החוצה, ואחר כך בתוכך, והישאר שם, ולו לרגע. נסה לדמיין את הרגע בו תתגלה לפניך הכוונה המוכמנת בעצם קיומך. נסה לדמיין  מה יקרה אתך. הנה, אתה סבור, ולכן הגעת הנה, שיש כאן מישהו שבידו תשובה, והוא יגלה לך את סוד עצם קיומך כאן, ומעתה יפתח עידן חדש בחייך.

אך המתן רגע: האם באופן בו אתה מנהל את חייך עד כה, ייגרם שינוי רק מעצם הידיעה, מעצם משפט או שניים, רצף הברות ומילים שמישהו כאן יאמר לך? האם זו התקווה שאתה מייחל, ואכן היא תתגשם באמצעות תשובה זו? במה ישתנו חייך? במה אתה מתחייב לשנות את התנהלותך עד כה? דמיין בלבך: האם בכך תפסיק לקוות ולייחל לטוב יותר? האם בכך תפסיק לראות בנמצא מכשול, לקונן ולכמוה לאופק בלתי נראה? מה תעשה בתשובה שלכאורה זכית בה זה עתה?

האם בחנת היטב, בכוונה וללא אשליה עצמית, מה היא אותה כוונה נסתרת המוכמנת בעצם קיומך? הרי אתה מכיר פחות או יותר את התשובות המצויות בכתבים, ואלה שניתנות על ידי אנשי רוח ודת מכל הסוגים. מה תגלה שאחרים לא גילו עד כה, או לפחות לא גילו לך? האם יתגלה משהו שתחוש שאכן כך הוא, ותשתכנע בעומק הלב שזו הכוונה? האם מכך תיוושע?

הבט על העץ הנפלא שפורח ממול: האם הפרחים שלפנינו צצו מתוך הענפים, כי העץ ידע שיש בו פריחה אדומה ובוהקת בזהרורי השמש? האם חקר ודרש לפני שהפרחים עלו ופרחו? האם עמד שנים נטול עלים ופריחה עד שמישהו גילה לו שיש בעצם קיומו כל אלה? הבט לשם! האם אשכול פרחים אדמומי נהדר זה, עם טיפות הטל הנוצצות והדבורים הנפעמות המזמזמות סביבו, חוקרים נוהים אחר תקווה בלתי מרוסנת לדעת, שמא יש טוב נשגב בהרבה, שמש נעימה יותר, ורוח מצננת נעימה יותר בלהב הצהריים, שהם טרם שמעו וידעו?

הקשב לקולות מעוררים אלה! האם אפרוחי תרנגולת החורש המצייצים בעשב הסמוך בחדוה, בקעו מהביצה, כי אמם קיבלה תשובה לשאלות עמוקות מה תפקידה ומה תכליתה בעולם? עבורה ועבור העץ אלא שאלות חסרות ממש. שים לב: שאלות כאלה הן בלבול ומבוכה של לשון נמהרת, עין עכורה, אוזן אטומה, אף סתום ועור  עטוף, שאינם מבחינים וחשים את הסובב, הלא כן? אם לא כך, היית מרקד בחדוה עצומה  מול המראות, הקולות, הריחות, הטעמים, והליטוף על הפנים רק לנוכח המשתקף ולו ברגע זה מולך.

האם אין אתה חש שחייך מתנהלים לרִיק, ללא כוונה, רק כתוצאה מהכְּמִיהָה המפעמת בלבך לחקור ולדעת ולהבין את הרֵיק ממילא? הרי טרם שקלת האם יש כאן דבר שיש לדעת, או שמא אַיִן. שים לב! אולי אתה מתעלם מרגעי השמחה והנינוחות המצויים, בתואנה שאתה מבחין בענני סערה שחורים ומאיימים העולים באופק, כשרגליך טובלות ביופי וטוב ללא גבולות, שאינך טורח להשפיל מבטך ולהבחין בהם, למרות קשיים ועגמות המעורבים בטוב וביפה הזה. יופי וטוב אלה אנו מכנים וחשים כקיום, פשוט חיים.

הישמר, הו איש המחפש תקווה, שמא אתה בולם פריחה נהדרת בטרם הבשילה בתוכך. כך גם אל תתעלם מאפרוחי תודעתך וגופך, הממלאים את העולם בצליל מלא פליאה, במראה צוהל, בניחוח שמימי, במגע מלטף הנעים מכל אשר הכרת, ודברים ושתיקה מלאי התפעמות על הטוב והיקר בהם זכית. אך בכל אלה אתה מתקשה להבחין, כי לְהַוָּתְךָ, למרבה הצער על גורלך, נמנע מחייך להיות טובים בהרבה בגלל אי הבנה, אי ידיעה של דבר מה שלא קיים באמת. בדוק שוב! שמא התקווה שאתה מייחל, אינו אלא רצון לזכות באוצר לא קיים, אופק ריק מכל.

  דמיין בנפשך שאין כל כוונה, אין תכלית לקיומך אלא בעצם קיומך. חֲיֵה, חֲיֵה. אתה כאן ועכשיו, וחייך מזמנים לך את שמזמנים. ראה שהפריחה הנהדרת מעצם ישותך תהיה שלמה ומלאה, ואפרוחי התודעה יַשְׂגִּיבוּ, והשמש תבהיר את הכרתך המעורפלת מתקווה, המקוננת על היש, אך חומדת אַיִן.

הו איש המחפש תקווה. הפסק לחפש, הפסק לחקור, השפל מבטך מפסגות רחוקות ומהאופק הריק אל רגליך, אל הסובב, אל כאן ועכשיו, ומלא את עתותיך בטוב ובשלוות נפש, בהשתוות הנחווית בפסגות הענג ובתהומות הנגע. לא אלה ולא אלה, אֶלָּא חייך, עולמך, הרגע, אשכול הפרחים האדומים מלאי הטל הפורחים כעת, וציוצי אפרוחי תודעתך. זו התקווה הממומשת ממילא.

 אברום רותם, מאי 2016

אל כל דברי המורה שאמר מבלי שנשאל

עץ אמת רוח החופש

איש שביקש לדעת אמת, בא אל המורה לשטוח בקשתו. המורה הנהן, ואמר לו מבלי שנשאל:

הו מחפש האמת! האמת איננה תלויה אי-שם ברקיע, וממתינה שתקטוף אותה, ולחילופין, בפי נביאים ודגולים, וכל שנותר הוא להנהן וליפול ארצה. מהות האמת מעצם טבעה היא זרע זעיר בלתי נראה, נובטת

ומתעצבת וצומחת לפרי משותף, על מצע מאמץ ושותפות עם העוסק בה.

מה האמת הזו שאתה מחפש? קָטֹנּוּ מלקבוע ולהבין אם אכן האמת שאנו סוברים, מכירים, או זו שנכיר, היא היא האמת. הרי אם כך הדבר, ואמת גדולה, אמתית שאין בילתה בפתחנו, נצפה שתצוף בעצמה, תתגלה במלוא אמתותה, ובכך יפוגו אמיתות שקריות כאד הבקר.

הו מחפש האמת! לא ניתן להכיר אמת נשגבה, השוכנת במרחבי אינסוף ללא גבולות וסייגים, כי מעצם הווייתה איננה, אלא עם הִשְׁכַּנְתָּ אותה בלבך שלך באופן טבעי ונכון, בלב צמא לאמת, תוך התכוונות ומאמץ אישי. ללא כן, אם בשמיים היא, כיצד תתנחל בארץ? ואם היא בארץ, מחוצה ללב, אין היא אמת, אלא לכל היותר מילוליות ריקה. עליך, שחפץ לדעת אותה, לעמול לשם כך בכל מאודך.

אל תשגה, הו איש מחפש האמת, אין אמת העומדת בפני עצמה אי-שם או אי-פה. אין ולא יכולה להיות אלא נובעת ושוכנת בתוכך, שכן בעצם הנהייה אחריה, עיצוב, כיור ופיסול בכל רגע ורגע, האמת ואתה נבראים מחדש, שוב ושוב לכדי דמותך, בצמיחה מתמדת, והבנה רחבה, גדולה ועמוקה יותר משהיתה.

צלול אל תהומות הנפש. ללא כן, היכרות שטחית עם נפשך שלך, היא היכרות שטחית עם אמת, וכל שנותר מילוליות ריקה שאין אחריה אמת. או אז הטמן את גרגיר האמת הבלתי נראה בלבך. התרועע עמה בחשכת מצולות נפשך, הנח לה לְהָאִירָם באור יקרות, לצמוח בתודעה. הזן אותה בסקרנות, צימאון, נהייה צרופה, לאחר שהטבת להעמיק במרקם העדין והחמקמק של הטוב. עֲמֹל בענווה, סלק כל שמץ תאווה לכבוד ולכל נגיעה אישית. חוש אותה בכל לבבך ובכל מאודך, חשוף צפונותיה חזור וחשוף, עד כמה שכישורך האישיים יאפשרו ועד כמה שתבונת הלב מגביהה ומגעת. חשוף חזור וּשְׁנֵה ושַׁלֵּשׁ, גלה ופעל להכיר היטב את תבונתך וכישוריך על הנשגבות שלהם ועל ּּמִגְבְּלוֹתֵיהֶם. כך תִּתְוַדֵּעַ לאמת, כך תצמחו לאמת אחת, כך יצמח עץ אמת רוח החופש, שאת צלו אתה מחפש.

אם תשאל, איש המחפש אמת, מאין לי שהאמת שאני אוחז בה ייחודית יחידה ואין בילתה? האם נכון לדרוש ולשאול אחרים, חיים או היו, אמרו או אומרים, וכל שנותר הוא להסכים לדעתם?

 הרי כל אחד מהם, בזמנו, היה איש ככל האנשים, בן אנוש, בשר ודם, מרגיש וחושב, סובר, טועה וצודק בדרכו, גם אם סגולותיו גדולים ומופלאים ממך. כך גם אם נחשפת לאמת בדרך כלשהי, אם נניח שהבנת בעצמך באופן כלשהו, גם אם היה זה באופן פלאי ומלא קסם, ונוכחת שזו האמת ואין בלתה - היא שלך, ונכונה לך, שכן היא צמחה בך, ואתה בה, בהתאמה למידותיך, לכושר הראייה, השכל והמישוש שלך. אל תשכח שאתה מוצא טוב בעצם ההשתלבות לכדי עץ אמת רוח החופש, מעשי ידך ותובנתך להתפאר, ואין זה מעניינך אם היא מתאימה לאחרים, והאם היא הולמת את אורח אישיותם כך או אחרת. הרי האמת שאתה מכיר, יודע ומתבונן, מעוצבת כבגד המותאם למידותיך הרוחניות, גם אם תסבור שהם גדולות ועצומות או קטנות בהשוואה לאחרים שאתה מכיר. אין כל סמכות, ומכאן כל טעם להבטיח אם בגד זה, שצמח מתוכך, גם אם תאמר לעצמך שאתה יגעת, ידעת, תפרת ולבשת, הוא הוא היחיד ותקף ואין בלתו. אין טעם לדעת האם הוא תואם למידות האחרים, ואל לך חלילה להניח, כי בידך הידע והסמכות לתפור בגד לכל אחד ואחד בהלימה למידותיו.

הו, איש המחפש אמת. והיה ותזכה לשבת בצל עץ אמת רוח החופש, אשריך וטוב לך על שבידך אמת כראות עיניך, ההולמת את מידותיך וטוּב לבך. אל לך לחפש, להשוות, לבחון ולדקדק אצל אחרים, שמא להם אמת נשגבה יותר, או שמא לסבור שזו שבלבך היא הטובה והנכונה ביותר. הבט על עצמך היטב. הבט על כל האנשים סביבך, אינך מכיר אותם, אין אתה יודע עליהם מאומה, אינך יודע ואינך מכיר את האמת שהשכינו בליבם, והטוב שהיא מחוללת אצלם, גם לא מידת אשרם וסיפוקם.

והיה, ומצאת מנוחה בצל עץ אמת רוח החופש, ראוי וחשוב להשמיעה בקול, אם אתה מוצא לנכון לעשות כן. עשה זאת בענווה ושפלות רוח. אולי תמצא שיש כאלה שיגלו דבר מה שלא חשבו, סברו, או ידעו קודם, וישמחו לה, גם אם אחרים לא. אולי יהיו כאלה שישתמשו לשם צמיחת עץ אמת רוח החופש משלהם, שכן תחת העץ יש מקום לנפש אחת בלבד, זו שהעניקה במסירות ותום וקבלה בהקשבה מכוונת היטב.

כך וגם כך טוב הוא, שכן אתה אחד ויחיד, והאמת שבלבך מיועדת לך, לאחד וליחיד שהוא אתה.

אברום רותם, מאי 2016

הילכו שמשון הישראלי מבית הדני ובן מלאך השמש קאַרְנָה ההינדי מבלי אם נועדו?

 הנכם מוזמנים לעיון אודות קריאה אחרת של הסיפור עממי אודות שמשון המקראי. הסיפור על איש עם כוחות-על,  כחלק מאתוס מצוי בחברה הזקוקה רגשית וקהילתית לגיבורים אנשי שם. סיפור בו נוכחים אלוהים, מלאך, בת אדם ובנה – שהיה בריה אנושית בעלת כוחות אגדיים שאינו שולט בהם,  וסוף טראגי בלתי נמנע.

בהסתכלות בוחנת על ז'אנר סיפורים דומים בחברה האנושית, במהלך האלף לפני הספירה, שאינם ייחודיים לסיפור המקראי, נמצא פן לא מדובר בסיפור שמשון, ואם דובר הושתק ונבלע בצוק העתים. בנוסף נמצא  אנקדוטה מרתקת, דמיון מפתיע לגיבור לוחם-על באתוס ההינדי הקדום, שאופן לידתו, חייו בשולי החברה ולא במרכזה כיאה לכישוריו, שאחד משמותיו הוא  סוּרְיָאפּוּטְרָה -  בן אדון השמש, במקביל לשמשון המקראי, וכך גם סופו הטראגי הבלתי נמנע.

המאמר הנוכחי הוא ניסיון לחלץ מתוך סיפור שמשון שהתקבע בספר שופטים המקראי, גירסאות ועלילות מעלילות לידתו, שמטעמים שונים אינם באים לידי ביטוי חזיתי, אלא מרומזים. וכבכל רמז מוכמן, אין די ביטחון שאכן זו הכוונה, אך ההשראה, הרחבת הידוע ומסופר, הנו רווח הולם למעמיק בו.

למאמר גופו ראו כאן