30 בספטמבר 2016

משל הרכבת

שואפי דעת ועצה נפלו לרגלי המורה. עייפים מן הדרך, חלקם תשושים מצומות ועינויי הגוף, השיבו נפשם. כה אמר להם המורה מבלי שנשאל: 

הו שׁוֹאֲפֵי דעת ועצה.
הגעתם עד הנה, חסרי נשימה ותשושים כדי למצוא תשובות. אינכם מרוצים. אתם סבורים שיש לפרוץ את הגבולות, לקרוא תִּגָּר על המגבלות והצרכים, ולדרוש רק את השמימי, הלא חומרי, הטהור, הבלתי נראה ובלתי מושג. שאיפתכם היא לחרוג מהגוף הנמשך לאדמה, ולהתמזג בשמימי, או לפחות לגלות את מה שמעבר. כך, אתם סוברים, תטיבו בהרבה את חייכם, ויסולקו הטרדות, המועקות והסבל, ובקיצור – חיים אחרים מלאי טוב.
הו אנשים טובים, חשבו, אולי אתם טועים?
אמשול לכם משל: רכבת החיים. מתחילים מנקודת המוצא הידועה לכם, מקום וזמן בו נולדתם, ומגיעים בעתיד אל התחנה הסופית, שגם אם אין ידוע היכן ומתי, ברור אף לכם שזהו סוף המסע. הנסיעה היא בנתיב קבוע שלא ניתן לסטות ממנו, רק קדימה, ללא עצירה ולו אחת, גם אם ראשנו מלא השערות, שמועות וניחושים, לשם מה, מי ומה.
אתם בקרון שמגביל אתכם במרחב, גם אם הרכבת ארוכה ורחבה. אתם יכולים לבקר בקרונות אחרים, לפגוש ולשתף נוסעים אחרים בחוויותיכם, להתעשר וללמוד מהם, לתרום לאחרים, או אף למצוא בהם שותפים למסע. אך אין קיום מחוץ לרכבת. הנסיעה ללא עצירה ולו אחת היא הזמן, וחוקי הטבע הם שכובלים אתכם בתוכה.
חלקכם סבורים שאם רק תחלצו מהרכבת, תמהרו להתייצב לפניה, או אז תחצבו במו ידיכם את הדרך הנראית לכם נכונה, כולל מנהרות וגשרים, ותחושו סיפוק מלא בעצם הידיעה שאתם פילסתם את דרככם במו ידכם, ולא על ידי אחר. לא עשיתם זאת רק בעבורכם, אלא עבור נוסעי הרכבת או לפחות לשביעות רצון חלק מהם. אך העמיקו לבדוק האם אין הם אלא משחקי דמיון, שלא ניתנים לביצוע.
חלקכם לא יבחין, או יבחר לא לראות את החלונות כלל. יסתפק בתוך הקרון, בנוף העצמים והאנשים שבו. חלק אחר ינהג ההפך. יתמיד ויבהה במראות החולפים בחלון, נופים מלאי הוד, ולעתים משמימים. איש איש ונטיתו האישית ליופי ולחילופין, למשמים. חלקכם ודאי סובר, שאם תחלצו מהרכבת הנושאת אתכם, תוכלו להתמזג במראות שבחוץ, תוכלו לשוטט בכל מקום העולה על הדעת, במיוחד אלה שאינם נראים, אלה שמעבר להר או הנסתר בצללי העמק הנשקפים מהחלון. חלקכם אף יגדיל לדמיין ולחשוב, שניתן להתעלם שאתם ברכבת, ויטען שפנים הקרון הוא כל הקיים. אחרים יסברו שניתן בדרך כלשהי לעצור את הרכבת, או לרדת ממנה, ולשהות לעד בנשקף בחוץ.

הו שׁוֹאֲפֵי דעת וְעֵצָה.
לא מצאתם עצמכם ברכבת מסע חייכם במקרה. שקלו היטב אם אתם סוברים שמקומכם לא בה, ויש מרחבים אחרים להם אתם ראויים הרבה יותר. תקלו על עצמכם אם תקבלו שכל הקיים אינו מקרה. זכרו תמיד שלמרות כבלי הזמן וחוקי הטבע, מרחב התנועה שלכם, הבחירה החופשית לעשות, מגוונת ורחבה הרבה יותר ממה שהנכם מדמיינים.  מקומכם ברכבת החיים, ורק בה; לפחות כל עוד לא הגעתם לתחנה הסופית.
איש לא יודע אם יש אמת בטענה שהובאתם אליה בעל כורחכם, אך אין בכך כל חשיבות. עשו את המיטב כדי להיטיב עמכם ועם השותפים למסע בהווה, ב-כאן ועכשיו. כך גם הביטו בנשקף מהחלון. אולי תמצאו שעצם הצפייה מבעד לחלון, מעצים את ההנאה וההנעה לפעול בחיים האלה ובמה שהם מזמנים. לא בטוח שיש לכנות זאת משימה. דבר לא כופה עליכם דבר. אך אם תראו זאת כמשימה, לבחון ולהנות מהטוב שמזמן החומר, כמו גם הרוח, בהווה, ובעתיד לבא - תזכו. אל תבטלו את החומר, אתם פשוט מזיקים לעצמכם כשאתם מתייגים אותו כטומאה. הרי, מה התחליף לו? היש - אינו אלא אך ורק חומר, הזמן וחוקי הטבע, וכל השאר – בלב, במחשבה, באמונה אישית בלבד. גם אם אחרים אומרים לכם אחרת, אינכם באמת חווים אלא יש זה בלבד. חיו בטוב, וחשבו, מה הטעם להתנזר או לפרוש מהחיים? טוב יותר יהיה אם תפעלו במידה ראויה ובשיקול דעת. אל תשהו בקיצון. האם תפקידכם הוא שומרי גבולות? נכון, בהחלט מקובלת הטענה שהיש אינו רק חומר, למרות שלא נוכל לאשש זאת, אך ודאי שאינו רק רוח. היו באמצע, בשפיות ראויה ובטוב. החיים מזמנים טוב למאמינים בהם. היו בהם, לא כשלבכם אי-שם בחוץ. זה לא נחוץ, ורק מסיח ומבלבל הרבה יותר מאשר מוסיף. נראה שעדיף שכל אחד מכם יחשוב כיצד להיטיב את חייו כאן ועכשיו.
וכיצד לעשות זאת? אה, אין מרשמי פלא ואין דרך אחת, אלא אינסוף נתיבים. מצאו את נתיבכם אתם, לא של חברכם, ולא לאמונות זרות ללבכם. הכלל הפשוט הוא – אל תפעלו לרווחתכם האישית בלבד, ודאי לא על חשבון אחר. אל תפגעו באחר, היו טובים, חומלים, פעלו כך, שהפרי יהיה לטובת הכלל.  
והנופים החולפים בחלון? הם רק לשם לראות ולא לגעת, אך מוסיפים השראה חיונית. תהנו מהם,  הקשיבו להמיות הלב והנשימה, להנאות הקטנות, שֶׁמִּצְרָף נכון מהם, במידתיות, ממלא חיים בטוב. הטו אוזן, ראו אם מישהו זקוק ליד נוספת, להיטיב עמו במידת יכולתכם והמצוי בידכם. והתכלית? לא תשיגו דבר אם תחקרו אודותיה. אין לדעת אלא לחתור ולחוש אושר מיוחל, שנראה בלתי מושג, כי אתם מזהמים את מימיו הרכים והצלולים ברצונות וכמיהות לדרכים זרות לכם ולשכמותכם. חיו כאן ועכשיו, ולא ברצונות ורדיפה אחר אי-שם, וודאי לא בעינוי הגוף והנפש, שרק מרחיקים.
תמצאו שהכל תחת ידכם, בחלקה הקטנה שלכם, ברכבת החיים השועטת מאליה. היו בה בכל מאודכם.
  

לכל דברי  המורה                                                                           אברום רותם, ספטמבר  2016

אין תגובות:

פרסום תגובה

תגיבו בכיף. ניתן להגיב ללא הרשמה. שימו לב לבחור בתחתית שדה התגובה - ב"הגב כ"- (פרופיל) אופציה "אנונימי", שלא מונע ממך לכתוב שמך בגוף ההודעה, אך לא הכרחי.