על המעשה והתוצאה

איש נפל לפני המורה ותינה צרתו, על שהוא עמל ומשקיע ואין הוא רואה ברכה בעמלו. כך אמר המורה:  

הנה הגעת הנה, כי אתה חש שאתה עמל ללא הרף, מתכוון, מתאמץ ופועל,  ואינך משיג את התוצאות שאתה מייחל להם. אתה עובד קשה מדי, ההשגים דלים ולא מספקים, ואתה מתמלא בתסכול ואף ביאוש.

אתה מכיר אחרים שמשיגים הרבה יותר, ומתאמצים לשם כך לעתים פחות ממך. אתה תוהה מה לא בסדר, מה מתנהל לא נכון שכזה הוא גורלך, ואיך זה שגורל אחרים מאיר להם פנים בהרבה. כך, לפחות, הדברים נראים בעיניך.

אינך איש אחר, אלא אתה, לטוב ולרע. להשוות במה שיש לאחר ובהשגים שלו, לבין מה ששלך, רק מסב לך עגמת נפש מיותרת. אתה לא הוא והוא לא אתה. אתה ייחודי, לטוב ולרע. הגורל שלך הוא שלך, לטוב ולרע. אולי האחר משיג יותר דברים שהיית רוצה, אך אין לו דברים אחרים שיש לך.

התסכול שאתה חש, הוא שלך בלבד. הקשר בינו לבין המציאות לא הכרחי כלל. גם ההסברים המלומדים, כמו זהו הגורל שנקבע אי-אז אי-שם, או זהו גמול על מעשיך בעבר, ואולי אף מלידות קודמות וכדומה, לא ישנו במאומה את תחושת התסכול ממה שאינך משיג. לא בהסברים שכאלה תמצא השלמה וגם לא נחמה.

מה שקורה אתך ולך, הוא תוצאה של גורמים רבים מאד, וחלקם הגדול נסתר מן העין, כך שלמעשה איננו יודעים מה הם, וכיצד הם משפיעים. לעומת זאת, אם לא תחפש הסברים מלומדים, אלא תעשה טוב, לא תתכוון ולא תפגע באחר כדי להשיג כבוד, רכוש והשפעה, אולי לא תתעשר מכך, אך הם יטיבו עם חייך, ויקטינו את התסכול שאתה חווה.  

אנו מחפשים דרך להתעלות מעל מצוקות השעה והחומר. דרך בה לא נשנה את העולם שיפעל לטובתנו, אך נוכל בהחלט לשנות את התחושה הפנימית: בתחילה נקטין את עגמת הנפש מהקיים, ובהמשך נראה את הסובב ועצמנו כך, שנוכל להיות מסופקים ואף שמחים. לשם כך, יש ובוחרים בדרך פולחן דתי כזה או אחר, ואכן, אפשר אף בו למצוא נחמה והשלמה. דרך נוספת היא לבחון היטב את התכונות הפרטיות, כמו למשל אמונה ותפיסת עצמך בעיניך, ביכולות שלך, במסירות, בחיוניות, בהתלהבות שאתה משקיע, במיומנויות היחסים, באמפתיה, בכושר הֲכָלָה של הסובב וכדומה. כדאי לשקול אם יש מקום בשינוי התנהגות והתיחסות בדרך הפעולה שלך. בדיקה יותר מעמיקה היכן המאמץ מושקע כיום, ואולי יש ערוצים אחרים, או אף סגנון פעולה, או דרך אחרת, שיביאו לך יותר רווחה והצלחה בתחושתך הפנימית, מהמצוי כיום.

לשם כך נצביע על מספר דרכים מרכזיות שיש ללכת בהן לשם השגת מטרה זו, שהן נתינה, דרך התבוננות פנימית, דרך הידע, דרך זו המתוארת כאן ואחרות.  כך אתה עשוי לגלות, ששינוי קטן בתוכך, עשוי לחולל בפועל שינוי גדול גם בתוצאות מעשיך. כדי להעמיק יותר, נציג בפניך את  דרך המעשה ותוצאותיו. מקור התסכול המרכזי הוא שאנו פועלים למען פירות המעשה, תוצאה, רווח אישי, לנו או לאחר שאנו חפצים שכך יהיה. בדרך כלל נמצא למורת רוחנו, שהפירות אינם הולמים את הציפיות שלנו.

אם כך, אל תצפה, אל תפעל למען פירות ותוצאות!  נתאר לנו עולם בו אנו פועלים לשם שירות על פי צו הלב, הייעוד שאנו חשים שעלינו לפעול. הקריטריון לבחון את אמיתות הבחירה שלנו יהיה, שעצם הכוונה והפעולה נעשית לא למען עצמנו, טובתנו, וודאי לא באופן ישיר, אלא לטובת אחרים. בדרך זו, המעשים שאנו עושים להגשימם ממלאים אותנו סיפוק ואף שמחה מהסיבה, שהיא נעשית לטובת משהו או מישהו, ובידינו נפלה הזכות להיות הכלי לעשות שירות זה. נשים לב שפעילות ללא כוונה להנות מפירות המעשה, איננה התנדבות, אלא עבודה עם גמול, שכר הולם, המאפשר קיום ופרנסה בכבוד. אך עצם העבודה נעשית לשם העבודה והשירות, לא למען השכר.

פעל כך שכל מעשה אינו מּוּנָע אלא לשם עשיית החובה כשירות לחברה, ולא לעצמך. התעלם מציפיות של אחרים. הם אינם אתה ואתה לא הם. שְׁאַף תמיד להיות אדם טוב ואיש מקצוע מיומן. אם תבחר להיות צייד – צוד, אם מורה- לָמֵד, אם רופא- רפא, אם פקיד – שרת את הציבור, אם מצביא – שלוט והילחם, אם איכר – עבוד את האדמה, אם פועל או משרת או מנהל – פעל בהתאמה. בכל שתבחר מצו הלב- טוב הוא. כבד את המלאכה שאתה עושה. פעל ועבוד בכל לבבך ובכל מאודך, לא לשם רווח אישי, לא לשם כבוד, לא להערכה או למלוי דחפים של חמדנות ותאווה. אל תעבוד למען פירות המעשה, אלא לשם המעשה, לעצם השירות. הקפד לעשות הכל בניקיון כפיים שלא על מנת לקבל, אלא כוונה לביצוע המשימה באופן הטוב ביותר. אל תצפה ל-"מתוך שלא לשמה בא לשמה", כי בכך, שוב, אתה מצפה לפירות המאמץ, ושוב תתאכזב!

עצם מעשה מתוך העשייה, לא למען הפירות, עשוי לגרום לשינוי חיובי, בתנאי שלא התכוונת לכך מראש ולא פעלת לשם כך. בדרך זו תחוש שלם יותר עם עצמך, עם הסובבים ועם אלוהיך המייצג את פנימיותך האמתית, ומן הסתם הכוונה היא שתלך בדרך זו.

לך לדרכך איש טוב, תוכל להקל על עצמך בדרך מעשה ותוצאה. מצא טוב, השלמה ואף שמחה.

אברום רותם, פברואר 2016

הפניה אל כלל דברי המורה שנאמרו ויאמרו

על הנתינה: האיש שביקש לפייס את האלים

איש ביקש להקריב את העז היחידה שברשותו לבקש רחמי שמיים, ולפייסם. חבורת מבקשי טוב הביאוהו לפני המורה, שאמר להם מבלי שנשאל:

ביקשת להקל על המחסור והסבל שלך ושל משפחתך. סברת שאם תקריב את העז היחידה, תְּרַצֶּה את האלים ובני אלים, שעד כה נמנעו מסיבות שונות להרעיף עליך מחסדם. הו המבקש לפייס את האלים, כמה אתה טועה!

ליבנו אתך על הכאב והמצוקה, אך הרחקת מדי אם סברת שלתת את המעט שיש לך ישנה את חייך. גם אם תחוש התעלות על שהקרבת את העז שברשותך, ילדיך יחסרו את מעט החלב שזכו לו עד כה. שום טובה לא תרד על הארץ לכבודך. בעצם הנתינה שלך טעית, שכן נתינה והקרבה לשם חסדי שמיים לא ישנו ולו במשהו את חייך.

הו המבקש לפייס את האלים, הביאו אותך הנה אנשים, שאף הם מחפשים תשובות, וגם הם מבולבלים. האם כאבותינו וכאבות אבותינו, יש לרצות את האלים ובני האלים כדי לזכות בחסדי שמיים? האם האלים ובני האלים ירגזו, או אף יענישו על שאין הם  זוכים לקורבנות ותשורות הולמות?

הו המבקשים לפייס את האלים: מאין לנו כל זאת? מאין לנו שאי-שם בשמיים אלים ובני אלים, מצפים שבני האדם יתרפסו אליהם? האם נשמע סביר שאם לא נתרפס וננסה לפייס ניפגע? זו קדושה? התעלות מהחומר?

נדע אל נכון שדרך הנתינה, שנדבר בה היום, היא אחת מהדרכים המרכזיות להתעלות מעל מצוקות השעה והחומר. ללא שילוב נתינה בחיי היום יום, לא ניתן יהיה להתעלות מעל החומריות, שכן טבילה בהוויה חומרית לבדה היא מרשם בטוח למועקה, כאב וסבל. שילוב הנתינה בשגרת החיים, תקל ואף תוסיף שמחה ונינוחות מה, ותכהה במידה מסוימת, ולו לרגעים מספר, את המועקה והסבל. לא לשם כך נבחר בדרך הנתינה, אך כשנזכה במעט חסד נדע, שאכן אנו פוסעים בדרך הנכונה.

הו המבקשים לפייס את האלים! נתינה, ובימים קדומים אבות אבותינו השתמשו לשם כך גם בהקרבת חיות ומתן תשורות למיניהן, היא הכרת תודה. וויתור על דבר שברשותך, בעל ערך כלשהו בעיניך, למען אחר. תוצאה עקיפה לנתינה היא השתחררות מה מכבלי החומר, מתוצאות מעשים הגוררות מעשים נוספים, שרק מעמיקות את האחיזה במועקה, כאב וסבל. יש הכרת תודה בנתינה, במעשה, ויש בתפילה, בהודיה חרישית, על הטוב שזכינו.

נתינה היא חלק בלתי נפרד מחיינו גם מבלי שאנו מודעים לה, ולא כל נתינה היא אכן כזו:

נתינה בעבור גמול איננה נתינה. אנו משלמים עבור שירותים ומוצרים, מתוך כוונה לקבל תמורה הולמת. אנו נותנים גם ללא רצוננו לשלטון, שמצדו מבטיח ביטחון ורווחה. זו וגם זו אינה נתינה. כשנתינה הופכת לכלל, חובה או מצווה, היא איננה נתינה! צדקה לא תציל ממוות, והנותן מתוך תקווה זו, משלה את עצמו ומוליך שולל אחרים.

נתינה נאותה, הוויתור מרצון וכוונה טובה על דבר ערך אישי, היא אמצעי להתעלות. נתינה נאותה היא הכרת תודה לסובב, לעולם בו אנו חיים. הוקרת המצוי, ולא תנאים שמעמידים  בקורי דמיון של רצוי. אין בהתעלות זו הבטחה לגמוּל ולחסד, אך עצם הנתינה מהווה השראה לשמחה, לראיית עולם סובב באור חיובי יותר, שמחה ואור המאפילים במעט על עגמות, קשיים ואף כאב וסבל.

נתינה נאותה היא הכרת תודה על הזכות להיות מי ומה שזכינו להיות, על האירוח לו אנו זוכים כאן ועכשיו.

נתינה נאותה היא הכרת תודה על הזכות לתת מעט חסד לאחרים, ללא כל ציפייה. ככל שנעסוק יותר בנתינה, נמצא יותר ויותר את היופי בכל. נכיר יותר ויותר את המתווה המאפשר לחוות ולחיות, גם אם הוא נראה שרירותי, חסר פנים ולא אישי. נמצא שלמרות שאין הוא שלנו, בשבילנו, אלא רקמה אינסופית, בה אנו חלק ממנה, זכינו ביכולת לתת, לסייע, לתמוך גם לזר גמור, שהוא מצדו חש ולוּ לרגע, הכרת תודה וידיעה שאין העולם אפור כפי שהוא נראה לעתים.

נתינה היא הזדמנות להרעיף חסד לאחר, שיחווה רגע של נחת והקלת מה. נתינה היא מרשם לנחת רוח, לנינוחות, להבהרה ניצחת שאין אתה או אתה או את מרכז העולם. אין כל צורך להתרברב ולהצדיק את הנוצות והתכונות המופלגות שלנו, רק כדי למצוא חן בעיני אחרים. אך בידנו  להשתמש בהם לנתינה נכונה, להשתמש ביכולת האישית להעניק חסד, כבדרך אגב, במחווה יום יומי.

הו, המבקש לפייס את האלים!  הֱיֵה כל כולך, בחלק הולך וגדל מזמנך נתון לנתינה, כדי לשמש כלי המעניק חסד לאחרים.  בעצם הוויה זו, תעניק ותזכה בביטחון הולך וגובר בדרכו של עולם, תחוש הכרת תודה על מה שהנך, היכן שהנך, על הזכות לעשות טוב, לתת. אז לא תזדקק לחסדי שמים, שכן תראה עצמך בשרשרת אינסופית של נותנים ומקבלים.

הו, המבקש לפייס את האלים! אל תרעיף חסד לשמיים, זו ברכה לבטלה. אל תתחנף, אל תשחד בתשורות, אל תצפה לרווח על חשבון אחרים, ודאי לא קורבנות כדי להציג את מסירותך והתרפסותך. אין עוול גדול מכך!

הֱיֵה במודעות של נתינה, בראייה מפוכחת של שירות, נאמנות לדרך עולם ישרה ובהירה, בה אין מקום לתמרון ותחבולות, לא לרדיפת כבוד, לא לחמדנות ולא לציפייה לכל רווח אישי.

נתינה היא שירות נאמן לסובב. שירות המושתת על נתינה ברוחב לב, לא בסגפנות, לא בקמצנות ומצד שני לא בפזרנות וראוותנות.  שירות מדוד והולם את הצרכים כנותן, ואלה של המקבל.  

נתינה היא התעלות, ובשילוב דרכים נוספות ניתן לעצב חברה טובה יותר, בה כל אחד מאזרחיה משתדל לעשות את הטוב ביותר, קודם כל בנתינה ובהכרת תודה.

  דע, שאתה זה אתה ואחד, אין העולם בלעדיך.

אברום רותם, פברואר 2016

אל כלל דברי המורה שנאמרו ויאמרו