על הנתינה: האיש שביקש לפייס את האלים

איש ביקש להקריב את העז היחידה שברשותו לבקש רחמי שמיים, ולפייסם. חבורת מבקשי טוב הביאוהו לפני המורה, שאמר להם מבלי שנשאל:

ביקשת להקל על המחסור והסבל שלך ושל משפחתך. סברת שאם תקריב את העז היחידה, תְּרַצֶּה את האלים ובני אלים, שעד כה נמנעו מסיבות שונות להרעיף עליך מחסדם. הו המבקש לפייס את האלים, כמה אתה טועה!

ליבנו אתך על הכאב והמצוקה, אך הרחקת מדי אם סברת שלתת את המעט שיש לך ישנה את חייך. גם אם תחוש התעלות על שהקרבת את העז שברשותך, ילדיך יחסרו את מעט החלב שזכו לו עד כה. שום טובה לא תרד על הארץ לכבודך. בעצם הנתינה שלך טעית, שכן נתינה והקרבה לשם חסדי שמיים לא ישנו ולו במשהו את חייך.

הו המבקש לפייס את האלים, הביאו אותך הנה אנשים, שאף הם מחפשים תשובות, וגם הם מבולבלים. האם כאבותינו וכאבות אבותינו, יש לרצות את האלים ובני האלים כדי לזכות בחסדי שמיים? האם האלים ובני האלים ירגזו, או אף יענישו על שאין הם  זוכים לקורבנות ותשורות הולמות?

הו המבקשים לפייס את האלים: מאין לנו כל זאת? מאין לנו שאי-שם בשמיים אלים ובני אלים, מצפים שבני האדם יתרפסו אליהם? האם נשמע סביר שאם לא נתרפס וננסה לפייס ניפגע? זו קדושה? התעלות מהחומר?

נדע אל נכון שדרך הנתינה, שנדבר בה היום, היא אחת מהדרכים המרכזיות להתעלות מעל מצוקות השעה והחומר. ללא שילוב נתינה בחיי היום יום, לא ניתן יהיה להתעלות מעל החומריות, שכן טבילה בהוויה חומרית לבדה היא מרשם בטוח למועקה, כאב וסבל. שילוב הנתינה בשגרת החיים, תקל ואף תוסיף שמחה ונינוחות מה, ותכהה במידה מסוימת, ולו לרגעים מספר, את המועקה והסבל. לא לשם כך נבחר בדרך הנתינה, אך כשנזכה במעט חסד נדע, שאכן אנו פוסעים בדרך הנכונה.

הו המבקשים לפייס את האלים! נתינה, ובימים קדומים אבות אבותינו השתמשו לשם כך גם בהקרבת חיות ומתן תשורות למיניהן, היא הכרת תודה. וויתור על דבר שברשותך, בעל ערך כלשהו בעיניך, למען אחר. תוצאה עקיפה לנתינה היא השתחררות מה מכבלי החומר, מתוצאות מעשים הגוררות מעשים נוספים, שרק מעמיקות את האחיזה במועקה, כאב וסבל. יש הכרת תודה בנתינה, במעשה, ויש בתפילה, בהודיה חרישית, על הטוב שזכינו.

נתינה היא חלק בלתי נפרד מחיינו גם מבלי שאנו מודעים לה, ולא כל נתינה היא אכן כזו:

נתינה בעבור גמול איננה נתינה. אנו משלמים עבור שירותים ומוצרים, מתוך כוונה לקבל תמורה הולמת. אנו נותנים גם ללא רצוננו לשלטון, שמצדו מבטיח ביטחון ורווחה. זו וגם זו אינה נתינה. כשנתינה הופכת לכלל, חובה או מצווה, היא איננה נתינה! צדקה לא תציל ממוות, והנותן מתוך תקווה זו, משלה את עצמו ומוליך שולל אחרים.

נתינה נאותה, הוויתור מרצון וכוונה טובה על דבר ערך אישי, היא אמצעי להתעלות. נתינה נאותה היא הכרת תודה לסובב, לעולם בו אנו חיים. הוקרת המצוי, ולא תנאים שמעמידים  בקורי דמיון של רצוי. אין בהתעלות זו הבטחה לגמוּל ולחסד, אך עצם הנתינה מהווה השראה לשמחה, לראיית עולם סובב באור חיובי יותר, שמחה ואור המאפילים במעט על עגמות, קשיים ואף כאב וסבל.

נתינה נאותה היא הכרת תודה על הזכות להיות מי ומה שזכינו להיות, על האירוח לו אנו זוכים כאן ועכשיו.

נתינה נאותה היא הכרת תודה על הזכות לתת מעט חסד לאחרים, ללא כל ציפייה. ככל שנעסוק יותר בנתינה, נמצא יותר ויותר את היופי בכל. נכיר יותר ויותר את המתווה המאפשר לחוות ולחיות, גם אם הוא נראה שרירותי, חסר פנים ולא אישי. נמצא שלמרות שאין הוא שלנו, בשבילנו, אלא רקמה אינסופית, בה אנו חלק ממנה, זכינו ביכולת לתת, לסייע, לתמוך גם לזר גמור, שהוא מצדו חש ולוּ לרגע, הכרת תודה וידיעה שאין העולם אפור כפי שהוא נראה לעתים.

נתינה היא הזדמנות להרעיף חסד לאחר, שיחווה רגע של נחת והקלת מה. נתינה היא מרשם לנחת רוח, לנינוחות, להבהרה ניצחת שאין אתה או אתה או את מרכז העולם. אין כל צורך להתרברב ולהצדיק את הנוצות והתכונות המופלגות שלנו, רק כדי למצוא חן בעיני אחרים. אך בידנו  להשתמש בהם לנתינה נכונה, להשתמש ביכולת האישית להעניק חסד, כבדרך אגב, במחווה יום יומי.

הו, המבקש לפייס את האלים!  הֱיֵה כל כולך, בחלק הולך וגדל מזמנך נתון לנתינה, כדי לשמש כלי המעניק חסד לאחרים.  בעצם הוויה זו, תעניק ותזכה בביטחון הולך וגובר בדרכו של עולם, תחוש הכרת תודה על מה שהנך, היכן שהנך, על הזכות לעשות טוב, לתת. אז לא תזדקק לחסדי שמים, שכן תראה עצמך בשרשרת אינסופית של נותנים ומקבלים.

הו, המבקש לפייס את האלים! אל תרעיף חסד לשמיים, זו ברכה לבטלה. אל תתחנף, אל תשחד בתשורות, אל תצפה לרווח על חשבון אחרים, ודאי לא קורבנות כדי להציג את מסירותך והתרפסותך. אין עוול גדול מכך!

הֱיֵה במודעות של נתינה, בראייה מפוכחת של שירות, נאמנות לדרך עולם ישרה ובהירה, בה אין מקום לתמרון ותחבולות, לא לרדיפת כבוד, לא לחמדנות ולא לציפייה לכל רווח אישי.

נתינה היא שירות נאמן לסובב. שירות המושתת על נתינה ברוחב לב, לא בסגפנות, לא בקמצנות ומצד שני לא בפזרנות וראוותנות.  שירות מדוד והולם את הצרכים כנותן, ואלה של המקבל.  

נתינה היא התעלות, ובשילוב דרכים נוספות ניתן לעצב חברה טובה יותר, בה כל אחד מאזרחיה משתדל לעשות את הטוב ביותר, קודם כל בנתינה ובהכרת תודה.

  דע, שאתה זה אתה ואחד, אין העולם בלעדיך.

אברום רותם, פברואר 2016

אל כלל דברי המורה שנאמרו ויאמרו