27 במרץ 2014

הו מחפשי האושר - "היו עבדים"

הו מחפשי האושר - "היו עבדים"


דרך רוחנית הולמת, ודאי בשלבים הראשוניים, היא אימון עצמי של "היו עבדים", לתפקד ולהתנהל בחברה, בבית ובתוכך כמשרת שעושה מלאכתו ללא ציפייה לגמול כלשהו. אנו מדגימים זאת בשלושה מקורות שונים, שעל פניו אין כל קשר ביניהם: בהגווד-גיתה ההינדי, פרקי אבות היהודי, ופסיכולוגיה ארגונית מימנו.

השיח אודות "רוחניות" נע על מנעד עצום של נושאים. אישית אני אוהב את הדרך המתווה מסלול, כמו "דרשנה- darshana" (סנסנקריט- "ראייה" ) – דרך ההסתכלות, שבה האדם מתנסה וחווה, הרבה יותר מאשר מתעסק בספקולציות, השערות, ובדוקטרינות שאחרים הגו וכתבו זה מכבר. במילים אחרות, התנסות חווייתית אישית, בו כל אחד מוצא מקום בהיררכיה אינסופית של פרטיקות רוחניות, והרבה פחות דיש של קש יבש ("חפירות"/ "חקירות")  שלכאורה מדברות גבוהה גבוהה, אך למעשה אין בהן כדי לפתח ולהעמיק תובנה, כי אינן מתאימות למחפש הרוחני.
במאמרון זה ננסה להביא פרקטיקה רוחנית פשוטה, אך אתגרית מאד ליישום,  באמצעות מקור הינדי, פרקי אבות ופסיכולוג איש מדע מערבי של היום.  

כדי למקם את הקורא, נחזור לרגע להגדרת הרוחניות" שאנו מתכוונים אליה (מתוך "מאשליית ההבנה אל רוחניות כחוק טבע, וגבוה משם" (מאי, 2013): רוחניות היא שיפור ההרמוניה בינך לעולם. באופן הפשטני ביותר ניתן לומר שרוחניות היא בעצם תשומת לב, מודעות לדרך בה את/ה חי ומנהל את חייך, ובכך משפר את איכותם, את הסיפוק מהם , והקטנת תחושת הסבל, המועקות וחששות קיומיות בכל הבט.
לצורך כך נראה סינרגיה מופלאה בין תובנות עתיקות וחדשות מפינות שונות בעולם בפרטיקות יסוד של דרך רוחנית.   

הבהגווד-גיתה
הבהגווד-גיתה הנו דיאלוג פואטי פילוסופי דתי, בין האל, שהתגלם כנהג מרכבת קרב אנושי בשם קרישנה, לבין מצביא מהולל, ארג'ונה, העומד בשדה הקרב של מלחמת אחים יחד עם חמשת אחיו,  משפחת הפאנדווים, מול משפחת קורו, דודניהם. הדיאלוג מתרחש בשדה הקרב, ממש בטרם פתיחת קרב אימתני, בו במשך 18 ימים יהרגו מאות אלפים מצבאות בני המשפחה משני הצדדים (מתואר בפרוט מרתק באפוס "מהברטה"). בדיאלוג מוביל קרישנה את ארג'ונה צעד אחר צעד לתובנה שעליו להתמזג במציאות. הטענה הבסיסית היא, שלא נשנה את העולם, את דרך הפעולה שלו, שממש לא מובנת ולא מפוענחת לנו, כי הם מעבר לתפיסה החושית בפרט ולהכלה שלנו כבני אנוש בכלל: "... הופעתם בת החלוף של שמחה וצער והיעלמותם במרוצת הזמן, משולות לבואן והיעלמן של עונות החורף והקיץ... אלה מקורן בסך הכל בתפיסה החושית, וצריך לכן, ללמוד לשאת בהן מבלי להיטרד" (ב.ג.  [בהגווד-גיתה], פרק 2, פסוק 14).
כל שעל ארג'ונה לפעול, הוא לתפקד כמצביא שעושה מלאכתו באופן המושלם ביותר, גם אם מדובר בהרג בני משפחה קרובים שקמו נגדו, ולהפוך לאדם שנחלץ ממעגל הקסמים של רדיפה חסרת סיכוי אחר השלמה ואושר באמצעות רדיפה אחר רווחים אישיים, מעגל  בו "אין מנצחים, רק מפסידים". זאת על ידי  פעולה  ללא ציפייה לתגובה; ללא ציפייה לתוצאות והשלכות שמחייבות תגובה. הכוונה לעשייה "ממקום נקי", ממקום בו לא לצפות לתוצאות המשרתות את  מאוויי האגו האישי.  פעולה מתאימה היא – לפעול, להיות, לחיות ולעבוד ללא כוונת רווח אישי. לכאורה, אי עשייה מונעת תגובה, אך כאן גורסת הבהגווד-גיתה, שאין זה מעשי ואין זה נכון. אדם שחי במציאות חייב לפעול במסגרת עבודתו, ייעודו האישי שלקח על עצמו וכד', אך מתוך מקום "נקי" משרות האגו העצמי:  "לא הימנעות מפעולה לבדה משחררת מתגובה, גם לא התנזרות לבדה מביאה לשלמות" (ב.ג. פרק 3, פסוק 4) – השמעה חד משמעית כי פרישות, בריחה מהמציאות, אי עשייה תוך התנזרות מן העשייה תהפוך לרועץ. "בצע חובתך, כיון שעשייה עדיפה על אי-עשייה. ללא עבודה לא ניתן לקיים את הגוף הגשמי" (ב.ג. פרק 3, פסוק 8)  - כאן מוסבר שפעילות / עבודה חיוניים לרווחת הגוף הגשמי, כי אם נזניח אותו, נהיה עסוקים רק במכאובים וסבל פיזי, ולא נוכל למלא את ייעודנו הרוחני כיאות. אך פעילות זו חייבת לבא "ממקום נקי", לא לסיפוק האגו: "על האדם לפעול מתוך חובה מבלי להתקשר לפירות עבודתו. פעולה ללא התקשרות מובילה לעליון" ( ב.ג. פרק 3 פס' 19).

הבהגווד-גיטה מציע וממשיך, כיצד להשתחרר השיעבוד לפעולה, ולגוף ולמאווייו באמצעות שירות מסור לאל, אך סוגיה זו מורכבת מדי לברור כאן. רק נציין שמוצע "אלוהים" אחר, שלא דורש או מעניש, אלא מהווה מטרה רוחנית שיש לשאוף אליה. כל מה שאדם עושה, זה השג שלו, ואין כאן "עונש" על "חטאים". הצלחה היא הקטנת הסבל והמועקה של בחיים, ומנגד, אי ההצלחה, התלויה במעשי האדם, היא המשך סבל החיים ומצוקותיהם. 

אנטיגנוס איש סוכו קורא את הבהגווד-גיתה
אנטיגנוס מסוכו, תלמידו של שמעון הצדיק,  מטיף ברוח הבהגווד-גיתה, אך עם טוויסט שונה במקצת, כדי שיתאים לקהל השומעים, כלומר, לא להעמיד בפני האנשים אתגרים נפשיים-הכרתיים שלא ניתן לעמוד בהם, אלא להיות יותר "עממי", בקיצור וב"תכלס", אך עם מסר חשוב מספיק לתחילת דרך רוחנית:
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומראל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם, כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבא:  (אבות דרבי נתן, פרק חמישי משנה א-ב)
אנטיגנוס דנן, מציג את הדברים, בהשוואה לבהגווד-גיתה, לכאורה פשוטים ונחרצים יותר: יש לנו כאן "היו עבדים", "משמשים את הרב" ו-"כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבא".
v      "היו עבדים" אנטיגנוס, בהבינו את הדרך הפתלתלה והמורכבת להביא את האדם להבנה והטמעה, פותח בפשטות בהוראה/ המלצה: "היו עבדים". הכוונה שתהיו בהוויה של משרת, שירות. אדם רוחני הוא קודם כל בהוויה של שירות, לא בהוויה של אדון או מלך, ששולט על הכל, במיוחד על אחרים. במובן עמוק יותר, הווית שירות, מונעת מאתנו להיות/ לדמות/ להשלות עצמנו כי אנו אלוהים. חד ופשוט. מה הפלא איפה, שעשרת הדיברות מתחילות בדיבר לכאורה הטריויאלי ביותר, "אנכי אדני אלוהיך", או במילים אחרות, לא אתה, ולא אחר אלא אך ורק "אנכי". והדיבר השני (מתוך 10!) שוב מדגיש זאת בפן אחר – "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי". הווית שירות, "שרות מסור לאל" בשפה של הבהגווד-גיתה, הוא המפתח להיחלץ מהשיעבוד קודם כל לעצמך, לגוף שלך, שכזכור מסבך וממלא את החיים במועקה וסבל מיותרים, ולא ההפך. עצם הווית שירות, להיות עבד, לא במובן של ביטול עצמי, אלא מתוך הכרת ערך העצמי האישי, אנו משרתים. משרתים את החברה בעיסוק שלנו, או מעורבות שלנו, משרתים את בני המשפחה, והם אותנו, וכיוצא באלה דברים. הווית שירות, עבד, ממלא אותנו בתובנה של צניעות, אי חמדנות, והכלה גדולה בהרבה של הסובב אותנו, של אנשים וארועים, שאין בידינו אפשרות לשלוט בהם וודאי לא לשנותם.

v      "המשמשים את הרב" – הכוונה את הסובב, החברה, המקורבים אליך. אנטיגנוס משתמש במושג קרוב ומוכר לעולם המושגים וההבנה של תלמידיו, ואין גורם טוב יותר מלהתחיל בתהליך של שינוי פנימי משיעבוד לעצמי, לשירות הסובב, כמו הרב, אך אין הכוונה שזה יעצור שם, וכל אדם יראה עצמו כעבד כלפי הסובב בכלל, שכל ייעודו הוא שירות, ולא שליטה ושימוש באחר למלא את צרכיו.

v      "שלא על מנת לקבל פרס" – כאן אומר אנטיגנוס בפשטות, ומסביר את המושג "היו עבדים" – לעבוד במנותק לפירות המעשה, "מבלי להתקשר לפירות עבודתו" שראינו בבהגווד-גיתה.

v      כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבא – מילים שגרמו  ויכוחים גדולים בין תלמידיו ויורשיהם הרוחניים,  ובכלל לכל התפיסה התאולוגית היהודית שלא ניכנס אליה כאן. כאן אנטיגנוס "מרכך" את המסר, ולמעשה "מוריד אותו" מתוך כוונה לשכנע אנשים, שלא יורדים לעומק הכוונות של הצבעה על דרך רוחנית, אך מבינים היטב מה זה "כדאי"... יש כאן מעין פיתוי, הודאה שלא ניתן להעביר את המסר לכל, אלא בשלבים, ויהיו כאלה שיבינו, אם בכלל, רק את העקרון הבסיסי. לכן מוצע כאן הנמקה למסר הכל כך חד וגבוה ליישום, שאם תתאמצו, זה יהיה כדאי – "לעתיד לבא".

נתינה שלא על מנת לקבל גמול
התפיסה הרוחנית של פעילות המרחיקה את השיעבוד לפעולה, באמצעות שירות, נתינה ללא כוונת גמול, שלכאורה עומדת בסתירה לתפיסה "המערבית" בה על האדם לפעול למענו באמצעים שונים, גם אם זה בא על חשבון האחר – מגיעה גם לימינו. הפסיכולוג ארגוני אדם גרנט, שמראה מחקרית, כלומר באמצעות מחקרים מדעיים ומבוקרים, שדוקא שירות, ולא שיעבוד לפעולה ותוצאותיה, מביאה את האושר" הנכסף" באופן יעיל מכל פעולה אחרת, שמטרתה היא רווח אישי. לטענתו, החברה מחולקת לשלשה: (1) נותנים (2) משווים ו- (3) לוקחים. נשים לב שלמעשה בכל אחד מאיתנו יש שלושת הבטים אלה, והשאלה את מי להקטין ואת מי לעודד ולפתח.
v      נותנים- אלה שנותנים, משרתים, מעניקים עומדים לרשות הזולת, מבלי לצפות לרווח אמיתי. פנויים לעזור, חולקים שבחים מרצונם ומיעצים ברוחב לב.  
v      משווים- כולנו מכירים אותם, כי יש בכל אחד מאיתנו גם אלה: התחשבנות אינסופית, נותנים במידה שהולמת את התמורה הצפויה. בכל מקרה תמיד מצפים ומתחשבנים  כיצד יקבלו תמורה, דבר מה שווה ערך, כי אחרת לא יעשו זאת.
v      לוקחים- הכוחניים, "השולטים", ההפך מ"היו עבדים" - רוצים לצאת שידם על העליונה בכל עסקה, חותרים תמיד כלפי מעלה, ומטבע הדברים זה תמיד בא על חשבון אחרים,  ומגוננים בחירוף נפש על מה שהשיגו ויש להם כבר, וכל הזמו שואפים לעוד. 
הטענה הבסיסית של גרנט דנן הוא, בהתבסס על תצפיות ומחקרים שנעשו באופן מדעי מבוקר בקרב אוכלוסיות שונות, שביטול הדחפים האנוכיים באופן עקבי כדי לעזור לזולת, "מחזק את השרירים הפסיכולוגיים" עד לנקודה שבה שילוב כח הרצון לביצוע משימות קשות כבר לא מתישה, ואז התוצאות הן המוצלחות והטובות ביותר. 
משנתו של אדם גרנט דנן ניתן לקרוא בספרו (יש לצפות שיתורגם גם לעברית) Give and Take: A Revolutionary Approach to Success הוצ' Viking , NY.


אז מה היו לנו?

דרך רוחנית הולמת, ודאי בשלבים הראשוניים, היא אימון עצמי של "היו עבדים", לתפקד ולהתנהל בחברה, בבית ובתוכך כמשרת שעושה מלאכתו ללא ציפייה לגמול כלשהו. אנו מדגימים זאת בשלושה מקורות שונים, שעל פניו אין כל קשר ביניהם: בהגווד-גיתה ההינדי, פרקי אבות היהודי, ופסיכולוגיה ארגונית מימנו. 

  כל הציטוטים הישירים מבהגווד-גיתה בעברית הם מהספר "בהגוד-גיתה כמו שהיא", הוצ' "נאמנות ספרי בהתיודאנתה" בתרגומה של דורית לובן , 2013. 

אין תגובות:

פרסום תגובה

תגיבו בכיף. ניתן להגיב ללא הרשמה. שימו לב לבחור בתחתית שדה התגובה - ב"הגב כ"- (פרופיל) אופציה "אנונימי", שלא מונע ממך לכתוב שמך בגוף ההודעה, אך לא הכרחי.