כה אמר המורה לכהן-דת

כהן דת עבר בדרך.  משקרב ראה התקהלות למרגלות הגבעה. השתתק לרגע המורה, פנה אל כהן הדת, וככה אמר לו מבלי שנשאל:

הו כהן-דת, ראה איזו מעמסה על כתפיך.

עליך לחשוף קדושה שאיננה נראית, במקום בו החומר ממלא הכל.

עליך להראות שאלוהים הבלתי נראה, נראה בכל מקום.

עליך לשכנע שכל מה שנראה, נשמע, מורגש וידוע - הוא אלוהים, בעוד שמה שבאמת רוצים ממך, זו נחמה, אפילו נס, להקטין את המועקות והכאבים שהם נושאים איתם. הם מבקשים מעט מים לצמא, וקורט קורת רוח לייאוש.

עליך להצביע על האויר ולומר שלפנינו ענני חסד ואמת. עליך להתפלל ולשכנע להתפלל ולשיר, בתקוה שהמילים והכוונות תגענה בלבו של העליון מכל עליון, והוא יעתר וירעיף טובות.

עליך לשכנע שהאמת, כללי הטוב ההולמים, ההוגנות והמוסר הם דברי אלוהים, ואתה אינך אלא רק הכלי בעדו נשמע הקול.

הו, כהן-הדת,  החל בעפר וְכָלֶה בחפץ מקודש- כל חומר בכל צורה וביטוי, ניתן לשימוש בהלכות, טכס, פולחן, שירה או תפילה לצורך השראה, התכוונות, מחשבה והתבוננות, אך אין בכל אלה קדושה.

סגידה לחומר מכל סוג, גם אם יוצרת  הקלה ואושר חולף, היא אשליה שקדושת חומר משנה מציאות, יוצרת מאַיִן רווח אישי.

 גוילים, ספרים ופסלים, מבנים מקומות ועפר, טכסים, פולחן והתרוממות רוח נכונים וטובים כמעוררי השראה.

על האנשים הטובים לדעת, לִמְחַפְּשֵׂי האמת והנשגבות, שסגידה לחומר אינה משנה מציאות, גם לא לחשים, חפצים, מחוות ותפילות.

הו כהן-דת נאצל, עליך לומר לאנשים שאין קדושה מחוץ להם, לשכנעם להתכוון ולהתבונן בטוב ובנכון, קודם כל לחייהם שלהם, ולדעת את האמת שהם משועבדים לחוקי הטבע, לזמן המכלה כל, לשינוי התמידי, לאקראיות ולסופיות הבלתי נמנעת.  כך גם כהני-דת ומורים: אין אנשים קדושים, לכל היותר אנשים שהם מקור השראה לחיבור לנשגב.

הנשגב והקדושה הם מעבר לחומר ומעבר ללפיתת הכיליון והזמן. הם המקור. מהם נובעים חוקי הטבע, כללים להם מציית החומר ללא יוצא מן הכלל. החומר הוא המנשא, הרחם בו מתרחשת הממשות של עצמנו ואנו מגולמים בה כגוף. הגוף חווה את הממשות באמצעות מרכיבי החומר הנחווה על ידי שמונה חושים[1] ונשלט ומגולם בששה מרכיבים המורגשים והנראים לעין**. אין בכל אלה קדושה, ואיש לא מצא ולא ימצא בהם לעולם את מה שאיננו שם.

 החיבור לנשגב, למקור הקדושה היא התכוונות שאינה נגועה במידות החומר, השתוות לכל המתרחש והמורגש בין אם הוא נעים הוא מעורר כעס, תסכול או כאב, נתינה ואהבה ללא תנאי הם המקום בו שוהה קדושה.

עליך להשרות אמון בכל מאמין, שחיבור בינו לבין עצמו, רכישת הידע אודות מרכיבי החומר שהוא גם גופו, הוא המפתח לגעת בקדושה שהיא מחוץ לגופו, גוף הכולל גם את דמיונו, מחשבותיו והאגו.

אך לשם כך יש לתת את הדעת, הכבוד והדרך ההולמת ביותר למגזרים שונים בין האנשים:

= למתעלמים מהנשגב, אך אינם אדישים לחשיבות עשיית הטוב, ולייחול אישי בסתר לב לקדושה.

= לסוגדים לחפצים – שהם הרוב, ואין בכוחם העצמי להכיל יותר מכך, אלא למצוא נחמה למצוקות ומכאובים בגוף ובנפש. מאמינים אלו רואים קדושה וחיבור לנשגב באמצעות סגידה להלכות, לאלילים המצויים באופנים שונים החל מרעיון וכלה בחפץ כלשהו. פסלים ותמונות בבית, בפינות שונות ברחוב, באתרים, במקדשים, באולמות או חדרים אפלים מעט, בהם אש, צבעים, קולות, ריחות ואקלים נעימים, תמונות, פסלים שירה תפילות, ומצדם – השתחוות, תשורות, תרומות וצדקה. 

= לסוגדים לישויות – מתקשים לראות בקדושה ובנשגב מהות שהם חלק ממנה, ומפריטים את תחושתם למהויות ערטילאיות שבדמיון, שחלקם אף מגולמות בחפצים וחומר, איש איש כמיטב דמיונו, מורשת הוריו וקהילתו, והתכוונותו להרהר בכך. טכסים, תשורות וצדקה של אנשים אלה, נגועים בייחול לרווח אישי.

= לרואים מעבר –מיעוט קטן מקרב האנשים שתופסים את הנשגב כשלם שהוא מקור כל נמצא, והם חלק ממנו, ומייחלים לחיבור ואיחוד, ללא התניה וללא תלות בכל דבר שהוא.

תפקידך לא לחנך, לא להטיף מה נכון ומה לא, לא התערב בחיי האנשים ובמעשיהם, אלא לשמש דוגמה ומגדלור, לראות ולעשות את ההולם לטובתו של כל אחד ואחד. לכוון ולתת מענה לאלה שמבקשים זאת, וצמאים ליד מכוונת ובוטחת ולהראות דרך לחיבור אל הנשגב באמצעות טבעם. לא להוליך שולל, גם לא במודע ולא להשתמש בקדושה כוזבת שנובעת מחפצים ומרעיונות שגם הם נובעים מהחומר המתכלה והמשתנה תדיר. לא להשתמש בקדושה כעילה לסגידה לחומר ולהלכות. הלכה היא כללים שבדמיון אנשים שהאמינו בְּחָפְזָם, טעו במודע או שלא במודע, מתוך כוונות טהורות או אף שאינן כאלה, שנכון לכפות ולאכוף על אנשים, ולטעת בהם אשלייה שציות להלכות, לטקסטים ולדברי אחרים, זו קדושה שתשנה את חייהם ואת מועקות המציאות.

עליך להוות מקור השראה, הכוונה ותמיכה לחיבור ההולם של כל איש ואיש אל  טבעו ואל מסגרת ייעודו שעמם בא לעולם.

אתה נובע מהקדושה, ולא היא ממך. לכן עליך להתאים לכל אחד על פי יכולת הכלתו, אך לא להטעות חלילה, ולטעת אשליות, וודאי לא להשרות קדושה כוזבת מעצם נוכחותך או לדברים שאתה עושה או אומר.

ייעוד גדול לקחת על עצמך, להוסיף נדבך של טוב לחברה ולעולם. השתמש בו ברגישות ובטובות, ותזכה לחסד וברכה בעמלך.

 ודע, ותזכיר זאת גם לאחרים, שאתה הוא אתה ואחד.

---

[1] שמונה חושים: ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש, אינטלקט לוגי, תודעה של רגש ומחשבה, והשמיני- האגו העצמי הכוזב

** ששת מרכיבי החומר: זמן, מוצק, נוזל, גז, קרינה והשישי- חלל שהוא מקום ונפח