נזיר החומל על כל יצור חי ואף צומח, צנח באפיסת כוחות תחת עץ, והמתין למותו. מיהרו והביאו אותו אל הגבעה הסמוכה, עליה סוכתו של המורה. לאחר שהשקו, רחצו והאכילו אותו מעט אורז ועדשים, אמר המורה מבלי שנשאל:
הו, איש קדוש. לבך
ותבונתך הרחיקו אל מעבר מרבית בני-האדם. לבך מלא באהבה וחמלה כלפי העולם, כלל
גופך המוזנח רוחש תולעים, ואם
אחת נופלת אל הארץ אתה מחזירה למקומה, ובכך, כך אתה סבור, חמלתך תביא אותך למודעות
עליונה. לאחרונה אף נמנעת מלאכול זרעים, שורשים ועלים, ושרדת מהפרשות הציפורים שעל
העץ תחתיו ישבת, שנפלו על ראשך ושפתיך, והמתנת לחסד שיפריד בינך לבין גופך.
הו איש קדוש וחומל! מה רב החסד שאתה סבור שאתה מעניק לסובב, ומכאן, אתה
סבור, חסד עליון, גדול שבעתיים ייפול בחלקך, שכן אתה מוותר על גופך למען ערכים
נעלים.
טוב הדבר שבחרת בדרך בה אתה תופס את עצמך ואת העולם, גם אם לא תוכל
לשכנע כופרים בכך, שכן די בכך שהיא מטיבה עמך ועם הסובב אותך, ואינך חייב להקשיב
ואף לא לשכנע את האחרים בתובנה זו.
טוב הדבר במה שבחרת איש קדוש וחומל! שכן נוכחת במו עיניך שחמלה ואהבה
מסיעים אותך למים שקטים, הרחק ממשברי אוקינוס הסיבה-תוצאה בהם סערות גלי סבל,
משברי כאב, צער, עגמות הנפש, ייסורי לב, רגשות אשם, פרידות כואבות, וחששות הקיום שמונעים
ממך לפעול ולעשות את הטוב והנכון לך ולסובב.
והנה, סברת שכדי להתקדם עוד צעד למטרתך העליונה, להתנתק מהחומר, ולשוב
להיות רק רוח מלאת ידע אמת, נצחית ומלאת שמחה ואושר תמידיים, המכשול הוא גופך שפוגם בשלמות
העולם, שכן עצם קיומו פוגם ברווחת האחרים, והנזק שנגרם אינו מצדיק את קיומך
כאן, את חייך.
הו איש קדוש וחומל, כמה אתה טועה! כמה אתה מטעה!
אין בידך ההבנה האמתית, ולא תהיה, וכך אין בידי איש אחר, בין אם הוא מורה,
קדוש או איש אלוהים המדבר בשם שמיים או כתבים קדושים, להבין ולדעת מהות יצור חי,
צומח או דומם. נשמה, נפש רוח הם מושגים שבדמיון, המצויים בתודעתך פנימה, וכל
שביכלתך לעשות לטובה הוא, לאמץ אמונה ודרך חיים, בה אתה יודע בתוכך שמטיבה עמך.
אלוהים,
נשמה, או רוח או נפש הם הבנתך את זהותך ותודעתך להיבטים שמעבר. אם הם אמת או
אשלייה, אם הם סופיים או שייכים לנצח, לעולם לא תדע ולא תחווה בחייך כאן, שכן אין בידי ההגיון, האינטלקט
והרגש בהם חוננת, וכך כל בני האדם באשר הם, היכולת להיווכח בכך כאמת מוחלטת, באופן שלא ניתן להטיל ספק, ערעור
וכפירה.
הו איש קדוש וחומל! בעצם
ההימנעות שלך מלדאוג לגופך, בחרת בדרך שגויה, באשלייה שבכך תזכה לחסד עליון. ההפך מכך! העולם אינו עולם אם אתה אינך חלק
ממנו.
חמלה, הבנה לאחר ולצרכיו, צדקה ועזרה, הימנעות ומניעה מכל פגיעה באחר, ותרומה משמעותית של עשייה ופעולה לחברה, הם
הם הסוד לחיים שלמים וטובים.
תכלית חייך היא הבחירה שעשית באורח חיים מיטיב עם עצמך והאחרים, בחסד
ובאהבה. וויתור על חייך הוא פגיעה מוסרית קשה! בכך אתה מוסר עצמך למלתעות הרוע האורב בפתח, רוע
שממנו אתה מנסה להימנע כל חייך.
מוסר נכון הוא קודם כל הבניה נכונה של רווחתך
וחייך שלך. העצמי הוא החשוב ביותר, בתנאי שאינו פוגע וחומס את האחר, ויפה וטוב
שבחרת לא לפגוע בכל חי. אך לא לפגוע בזרעים
ופירות ובכך לוותר על חייך - זהו חטא מוסרי גדול מדי! שגית איש קדוש וחומל!
הו, איש קדוש וחומל! הגעת לעולם מתוך ידיעה שתסתלק ממנו, אך לשם כך עליך
לחיות, ולשם כך עליך לאכול, לשמור על חייך ולטפח את גופך כדי שתוכל לבחור בדרך,
ולהלך בה. לעולם אל תקטול אל תשמיד ואל תחמוס חי רק לשם ביטוי האלימות שבך, או לשם
תאוות הכבוד, קנאה, נכסים וגוף. לדאוג לרווחת הגוף ולחייך זו הדרישה המוסרית הראשונה
במעלה. זה התנאי לטוב שיעשה, לא רק בכוונה, אלא במעשה!
לשם כך עליך לאכול מן הצומח במידה ראויה לקיום הגוף באופן תקין. במידה
הראויה, אינך פוגם ואינך פוגע בדבר. זה העולם.
אל תאגור. אל תחמוס, אל תשמיד, אל תרוצץ, אל תמעך, אל תצוד, אל תשחית
לא דומם, לא צומח וודאי לא חי. השב נפשך רק במידה בה תקיים עצמך, ובמידת הצורך את
הסובבים אותך, אם זה בן משפחה או איש רעב על הדרך.
חסד גדול הוא ליטול מן הצמח עלה או פרח למאכל או פרי, גבעול או שורש.
לא את כל הענף וודאי לא את כל השיח. רק במידה הנדרשת לשם אכילה או כל צורך נוסף
לשמור על הגוף.
התקיים, אכול במידה הראויה, שמור על גופך, רחץ אותו והרחק ממנו מכל
דבר שגורם לך לכאב, וודאי כזה שמקצר את חייו שלא בעיתו.
דע, שאתה זה אתה ואחד, אין העולם בלעדיך, ואין בידך המותרות ולא
הסמכות להחליט אחרת.
אברום
רותם, ספטמבר 2015
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגיבו בכיף. ניתן להגיב ללא הרשמה. שימו לב לבחור בתחתית שדה התגובה - ב"הגב כ"- (פרופיל) אופציה "אנונימי", שלא מונע ממך לכתוב שמך בגוף ההודעה, אך לא הכרחי.