כה אמר המורה לאיש שבחר למות

 איש שמאס בחייו, יצא מביתו כדי למות.  הביאו אותו לפני המורה, שאמר לו מבלי שנשאל

בחרת למות, כי חייך קשים מנשוא. אינך רואה תכלית, אור, אות או מצב שחייך ישתנו ויטיבו עמך ולא ירעו.

בחרת להרע עם עצמך, לגרום סבל מיותר, וסבל למשפחתך, ואולי אף פגיעה אנושה ביקרים לך, כי בחרת לחשוב על עצמך בלבד. בחרת להסתתר תחת התרוץ שזה לא בשליטתך. בחרת לערוק, לנטוש את העולם, כי לדעתך הוא לא מתגמל אותך כמו שצריך היה.

בחרת להרפות, להניח את גופך וחייך ולנטוש אותם.

הרפיה, הפסקת אחיזה, אינה בהכרח פרידה. כל פרידה היא חלקית בלבד,  לכן קל לנו יחסית להיפרד, שכן היא נעשית כדי לפנות את היד והתודעה למשהו טוב יותר, משמעותי ומועיל יותר.

אך לא כך המוות. המוות הוא הרפיה מלאה, פרידה מוחלטת וסופית מהגוף. אך האם בכך בחרת בחלופה טובה ומועילה יותר? בניגוד למצבים ומחשבות במהלך חייך, בהם אתה מחליט להרפות את האחיזה ולדבוק בדבר מה אחר, אינך יכול לדעת היכן תמצא עצמך כשאתה מוותר על גופך, על חייך.

לאן אתה חושב שאתה הולך? האם תוכל להצביע ולו על אחד, בכל הכתבים, המורים, עורך טכסים והידע שלימדו אותך ולמדת בעצמך, שחווה באמת והוא מעיד על כך, ואתה יודע זאת בוודאות גמורה שזו אמת ולא אמת שבדמיון? האם תוכל לומר בעיניים עצומות שאתה מכיר, או מישהו  בעבר הכיר, לא שמע, לא סבור, לא זה שנשבע כי כך זה כך, אלא הכיר במו עיניו מישהו שיודע בוודאות לאן תלך?

הרי אם אומר לך שבידי עתה מפתח מוזהב לבית מפואר בו תחייה חיים שלוים ורגועים לנצח, כמו בגן-העדן, עין לא ראתה, שהוא שלך. כל שעליך לעשות הוא לעזוב הכל, אבל הכל, ליטול מידי את המפתח וללכת לכיוון שאראה לך בידי, אך הֵנָּה לא תוכל לחזור - האם תעשה זאת? האם לא תחקור, לא תשאל, לא תחפש ולו אחד שמכיר ויודע בוודאות את הבית המובטח?

ודאי שתעשה כן, הרי אחרת תיחשב, בצדק, לשוטה גמור.

אם אומר לך, עזוב את משפחתך, כי מחכה לך היפה מכל הנשים בעולם, חכמה, אצילה ועמוקת מחשבה, שאיתה מובטחים לך חיי נצח של אושר תמידי, אך הֵנָּה לא תוכל לחזור – האם תעזוב ותלך לכיוון שאראה לך בידי, ולא תחקור ותשאל ותחפש ולו אחד שמכיר אשה זו, ראה ושמע מפיה שהיא נכונה לך?

ודאי שתעשה כן, הרי אחרת תיחשב, ובצדק, לשוטה גמור.

כל דיון, דיבור, דרשה, טקסט או טכס אודות קיום אחר המוות, הוא אשליה. אין בידינו, ולא יכול שיהיו בידינו כלי תבונה והבנה לדעת אם זה נכון, או רק אמת שבדמיון, ציפיות לב, ולעיתים אף הולכת שולל, שכן לעולם לא נדע להבחין באופן מוחלט בין כוונות טובות לכוונות להרע, במודע או שלא במודע.

ברגע שחרגת מגופך, חרגת מתשתית הקיום, הכולל מרכיבי חומר, כוחות שפועלים ביניהם וזמן. ללא אלה תבונתנו חסרת אונים. אמנם נחנו בתבונה עצומה ונשגבה, אך היא מותנית בנוכחות מושגים של חומר וזמן, ורק כך היא פועלת.

המוות איננו כזה. המוות הוא נטישת כל אלה. מאחר ואין בכח הכרתינו ותודעתנו אף לא לדמיין מקום בו אין חומר, פעולה וזמן, לא נשאל עצמנו, מה יש שם מעבר לחומר ולזמן, שאלה לא בוגרת במידה רבה. נשאל ונחקור מה יש כאן, בחומר ובזמן שעלינו למלא, לפעול ולהכיל.

נכון, לשם כך עלינו להשקיע, להתאמץ, ולפעול באופן שעלול להסב אי נעימות, תסכול ואף כאב מסוים. לשם כך עלינו ללמוד את הגדולה שבמשימות חיינו: מהו ייעודנו כאן? כיצד לפעול באופן המיטיב ביותר עם הסובב אותנו ועם עצמנו, בתודעה ובגורמים הפועלים ומשפיעים על גופנו, ומשם על החברה והמקום בו אנו מנהלים את שגרת חיינו?

הפיתרון שבחרת - עריקה מהחיים בטרם זמן, זמן שלא בידיעה ולא בשליטה, אינו אלא פשע מוסרי, חריגה בוטה ממה שמצוי בידינו כעת- החיים שלנו כעצמי היודע את עצמו. יודע לא לשם הישרדות אלא לשם הרבה יותר מכך. זאת נוכל לחקור, ללמוד, לשמוע, ולפעול על פיו.

לעולם לא נוכל לדעת מה אמת ומה דמיון וציפיות לב ילדותיות, בכל מה שמספרים לנו אודות מה מעבר לגופנו, מעבר לחיינו. עצם החומר, מאפייניו והזמן, שמאפיינות גם את אופן פעולת התודעה וההבנה שלנו מונע זאת באופן מוחלט, רק כדי שנדע ונבין שחובתנו המוסרית כלפי עצמנו היא – לחיות את חיינו כאן במלוא העצמה וההשקעה, כל עוד חיינו לא מיצו עצמם, בכח חיותם הספונטני, בהתאם לטבע הגוף.

קום, התנער ותרפה ממחשבות הבל של נטישה מהחיים, מתוך רפיסות, באין יכולת לראות למה אתה גורם, ומה יגרם גם לך, או מתוך אשליה, תקווה עמומה של אמת שבדמיון, שאיש לא יכול לאשש או להפריכה, אלא רק אתה, אך בבא זמנך, שטרם הגיע.

קום, התנער ועשה טוב עמך ועם זולתך. חַיֵּה, חַיֵּה!

 ראה טוב והיקשרות למעשי ידיך ולכוונותיך. כאן לפחות אתה מתכוון לטוב, גם אם לא תמיד תמצא אותו במלואו. ראה ברכה בחייך, גם בימי סגריר, ותהנה מהם ביום אביב.

  דע, שאתה זה אתה ואחד, אין העולם בלעדיך, ואין בידך המותרות ולא הסמכות  להחליט אחרת.

אברום רותם, אוקטובר 2015

לכלל דברי המורה שנאמרו ויאמרו