האיש הבורח מפני המוות

איש שברח מפני המוות, הסתתר ביער. הביאוהו לפני המורה, שאמר לו מבלי שנשאל:

הו איש הבורח מפני המוות! אתה בורח מפני דבר שאינו רודף אחריך. נסת על נפשך, הסתתרת, בעוד שאת המוות נשאת עמך לכל מקום אליו הגעת. ברחת, ולא ידעת שבחרת במוות וויתרת בכך על החיים. לוּ היית בוחר את החיים, לא היה עולה על דעתך לנוס מפני המוכמן בך.

כשאתה ישן, אינך יודע שאתה ישן. אִבַּדְתָּ הכרה, ולא ידעת אלא לאחר שהתעוררת. היעלה על דעתך לברוח מהשינה? היעלה על דעתך לקונן על שנתך או אבדן הכרה, כשאינך ער ואינך מכיר?

כך לאחר מותך: לא תדע.  לכן, ממה אתה חושש? ממה אתה בורח? על מה תקונן אם ממילא לאחר המוות אינך קיים במודעות החומרית שלך?  אל לך להיעצב.

ודאי תאמר, אינני מקונן בעבורי, אלא בעבור משפחתי, קרובי.

הו איש הבורח  מפני המוות! לקית באשלייה שהעולם אינו קיים בלעדיך. הו, לוּ ידעת שזה עולמך בלבד, בעוד שהאחרים שרירים וקיימים, אתך ובלעדיך.

אכן, עצוב, ואף ייתכן שעם מותך חיי האחרים סביבך יתהפכו וישתנו. קרוביך אכן יתאבלו ויקוננו,  אך הזמן ישכיח ויעמעם כמו זכר כל אדם אחר שנולד, חי ומת. זו דרכו של עולם: מתאבלים, הופכים דף, וממשיכים את סיפור חייהם. לכן אל לך לחשוש להם, ולא להיעצב.

ודאי תאמר, מפחד אני מהכאב ואף מהסבל הכרוך במוות.

הו איש הבורח מן המוות! כמו שאיננו זוכרים את הכאב שחווינו בעת לידתנו, בה הגחנו לאויר העולם, הגוף פועל כל שלעיל כוחו לְמַתֵּן ולהשכיח את הסבל הכרוך גם בשעת המוות, אף שהוא יודע שאלה הם שעותיו האחרונות. מה הטעם בחששות מעתיד לא ידוע? לכן, אל לך לחשוש ולא להיעצב.

ודאי תאמר, אני חושש שלא יזכרו אותי וְאֶשָּׁכַח מלב כל איש, ולא ידעו את שעמלתי ועשיתי, ואת שנועדתי לעשות ולא הספקתי.

הו איש הבורח מן המוות! המוות מפריד בינך לבין העולם החומרי. לאחר מותך אין אתה יודע עליו דבר, ואין הוא עליך. זו היא דרך עולם: להימחות באדוות הזמן השוטפת כל, ולא להותיר זכר. הבט סביבך. כמה אנשים אתה זוכר ומוקיר, אלה שהסתלקו מחייך ומזכרונך? מעטים בלבד זוכרים אותם גם זמן מה לאחר מותם, אך מהר מאד זכרם הופך לסיפור, ולא למי שהיו ופעלו בעודם בחיים. לכן אל לך להיעצב.

דע, הו איש הבורח מן המוות! זו היא דרכם של הטבע החומרי והזמן הכובל אותך אליו, שאינה ניתנת לשינוי ולא לשליטה. בעולם, דברים קבועים לכאורה ונצחיים לכאורה, אך בפועל הכל משתנה ללא הכר. אם לאט לאט, בהדרגה, כמו ההר שממול או היער, או באבחה אחת, בפתאומיות, כמו סערה גורפת כל. אך אתה, הו איש הבורח מן המוות, בין אם אתה ער לכך או לא, אינך מת לעולם, ואין דבר שימית אותך. לא אתה נמוג אלא הגוף, שהופך חסר חיים ומתפורר למרכיביו.

ודאי תשאל: ומה אתי ללא הגוף?

הו איש הבורח מן המוות, ככל שידברו בעניין, הבלים ידברו. איש לא יָדַע, איש אינו יודע, ואיש לא יֵדַע. אל תטריח עצמך בכך. אל תחפש אחר האשליה, תקווה חמקמקה שבדמיון, שאיש לא יכול לאשש או להפריך, אלא, אולי, רק אתה, אך בבא זמנך שטרם הגיע. כל עיסוק בכך הנו בזבוז רגעי חיים משמעותיים לך. הנח לכך, אל לך להיעצב.

  

הו איש הבורח מן המוות! עצם קיומך איננו מוות כי אם חיים. רדוף חיים, הנח למוות.  

עליך לחיות ולפעול. קום, התנער ועשה טוב עמך ועם זולתך. חַיֵּה, חַיֵּה! מצא משמעות חייך במה שאתה עושה ומאמין עבורך ועבור אחרים. מצא שמחה בסובב, ולו הקלה ביותר, באנשים שמקיפים אותך, בתוכך, סיפוק מהקיים וממעשי ידיך, ולו הזעיר ביותר.

 ראה טוב והתכוונות נקיה במעשי ידיך ובכוונותיך. התכוון לטוב, גם אם לא תמיד תמצא אותו במלואו. ראה ברכה בחייך, גם בימי סגריר, ולמד להנות מהם ביום אביב. עשה את עבודתך, מָלֵא אחר שאיפותיך לעשות באופן הטוב ביותר שאתה יודע. ככל שתִּמָּנַע מציפייה לגמול או להערכה, גם לא לשם זכרך לאחר לכתך, כך תתעצם השמחה לאורך חייך, והחרדה תיעלם.

מצא את החיים בכל מחשבותיך ומעשיך, כי הרי לשם כך נולדת, לא לשם מנוסה מהם.

אל תחשוש מאימת השעה שלא הגיעה. מצולות האבדן והשיכחה בעולם החומר אינם עניינך, לא בחייך וודאי שלא במותך.  חַיֵּה, חַיֵּה!

  דע, שאתה זה אתה ואחד, אין העולם בלעדיך.

אברום רותם, ינואר 2016

לכלל דברי המורה שנאמרו ויאמרו