כה אמר המורה לאיש החוטא

איש שחטא ביקש לברוח מחבריו ושכניו, ופנה ליער. מצאו אותו שם, והביאו אותו בפני המורה.

כך אמר לו המורה מבלי שנשאל:

הו איש חוטא. חוטא אתה בעיני עצמך, וודאי בעיני אחרים.

אתה חש אשם, ממרר בבכי ואומר שאכן חטאת.

הו איש חוטא, ממי ברחת? אתה בורח לשווא, שכן מעצמך אינך יכול לברוח. אתה צופה בעצמך בכל אשר תנוס.

לא רק אתה, כל העולם צופה בך בכל אשר תלך, שכן אתה הוא המהלך בו, וגם חוטא. השמיים מלמעלה, צוקי העד,  העמקים, הים ומחילות האדמה, בכל מקום ומקום, כל איש שתפגוש, כל עץ שתחתיו תנוח, הכל רואים אותך.

חטאת, למרות שבתוך תוכך, תוך כדי המעשה, לפניו וגם אחריו, אתה מבין ויודע שעוולת. אתה יודע, לוּ באמת רצית, היית מונע זאת. חטאת מסיבות רבות, החל מקשת גוונים של חולשה: כעס, קנאה, חמדנות, נקמה, אלימות, עיוורון שרואה רק בטובתך, וכלה בקשת גוונים של רגשות אפלים. גם אם תניח שהחֵטְא שעשית היה בשוגג, מתוך פיזור הנפש, מתוך אי הבנה שלך את המתרחש- הרי גם אז חטאת. הגבול המפריד בין כוונה לשגגה, בין רצון מוקדם למעשה לבין תמימות, כמעט אינו קיים. רק מקרים קיצוניים מפרידים באמת בין השניים.

 חטאך אכן חמוּר, אם עשית זאת בידיעה שהוא פוגעני, והיית מודע שבכך אתה מפר כללים ונורמות שאתה עצמך יודע שהם רעים. כתוצאה, אתה מתייסר באשמה. אין כל סיבה לטפח אשם על חטא שחטאת. לא תיבנה מכך, ולא תירפא. אשם כזה הבריח אותך ליער. האם היער יסלח? יחמול? החטא ימחק? תוצאותיו ייעלמו? לבך יתחזק ותעמוד בפני מקרה דומה בעתיד?

ספק אם אָשָׁם זה, שאתה מתייסר בו, נובע מהמקום הנכון: האם זה לקח ולימוד עצמי, כיצד להתגבר על רצון זדוני שמחלחל בך, התגברות ומניעה מלחזור ולחטוא, או שמא  הלקאה עם אָשָׁם, מתוך הנאה שאתה מוצא בחיבוט עצמי והיטהרות מדומה?

 דע, שאָשָׁם משרת פרשנויות משלך, לא פעם צידוק כוזב לחולשותיך והעצמתן, במקום התנערות מהם. כך גם בריחתך מאחריות והתמודדות. תוסיף רחמים עצמאיים על חשש מפגיעה בשמך ועונש, וכך תגלה שאין בך כל עניין אמתי מלהיחלץ מדשדוש חסר תכלית במי אפסיים, גם אם תספר לעצמך אחרת.

שמא תטען שחטאת כלפי האל, או כל משאת נפש אחרת שאתה רואה כסמכות מוסרית. שוב אתה מצר לא על החטא שחטאת, על הנזק שגרמת לאחר, אלא על עצמך.  

המחשבה שאתה מייחס למעשה שלך על כי הפרת ופגעת בציווי האל, בכבודם של חוקים עליונים, היא דאגת יתר וחשיבות מופרזת לעצמך, תוצר של אגו כוזב שיש להעמידו במקומו. כשאתה חוטא כלפי שמיים, או מוסר עילאי, אינך פוגם בדבר, אלא בעצמך. מחשבה כזו היא סברה אישית שאין לה על מה לסמוך, אשליה שאתה בעל כוחות ושליטה שאין, ולנצח לא יהיו לך. ככוכבי השמים וירח המאירים בלילה, כשמש המאירה כל יום, בין אם יש עננים או בהיעדרם, כך מתמיד העולם לעמוד ולהאיר את עיני השוהים בו ועיני הצופים בו. כך עומדים איתן המוסר וכללי צדק אישי וחברתי, שרירים וקיימים. הרע אינו אלא חטא מעשי ידיך. לעומתו, הטוב לעולם עומד, אינו נפגם ואינו משתנה, בין אם אתה עושה דבר מה או יושב כְּבּוּל עץ חסר חיים. בין אם אתה מפר כללים, או מציית להם ללא תנאי, בין אם אתה קיים כאן, או איננו.  

ונוסיף על כך: חטא שעשית מתוך פיזור נפש, אי הבנה ואי כוונה, וּוַדָּאִי אם פגעת באחר, אינו פוטר אותך מלקחת אחריות מלאה על התוצאות. גם כאן, אל לך להתיימר על שֶׁבְּכָךְ פגמת בעולם כשהפרת כללי מוסר, חוקי עליון. הנפגעים ממעשיך הם אלה שחטאך פגע בהם, וכן בעצמך. גם במקרה כזה זכור לעשות הכל כדי לצמצם את הנזק שגרמת, ולא לקונן על מר גורלך, ולא להתמקד בדאגה לתדמיתך.

חזור איפה לביתך, נָכֵס אחריות על מעשיך, שא בתוצאות והמשך בחייך. ראה תמיד כיצד להיטיב כיצד להימנע מחטא, לא בשוגג וודאי לא מתוך כוונה או אי-שליטה על מעשיך. קח את המעשה הלא ראוי, את הבריחה ליער כתוצאה מכך, את האשמה, הרחמים העצמאיים, שזור כל אלה לשרשרת, וענוד אותה על צוארך, למען יראו עיניך תמיד את הבורות, שלא תיפול בהם שוב, עד שייעלמו כליל.

 חזור איפה לביתך, שא בתוצאות חטאך, וחיי את חייך, הפעם בחר נתיב של טוב ומטיב.

אברום רותם, אפריל 2016