אני מצהיר בזאת שהגעתי לגיל שאני לא חייב להצהיר בזאת

יום עצמאות אצל חומי  ונגה על הדשא 2011 10-5-2011

כבכל שנה, מתבקשים הנאספים ביום העצמאות אצל חומי ונגה על הדשא לשאת דברים. הפעם הנושא היה "אני מצהיר בזאת..." להלן תרומתי הקטנה לקולטורה של אירוע זה.

אני מצהיר בזאת שהגעתי לגיל שאני לא חייב להצהיר בזאת.

אני מצהיר בזאת שעל אף שאני יודע שהדברים צריכים להיראות ולהיעשות אחרת, ועל אף שאני יודע, שהעתיד של המדינה הזאת לא אי-אי-אי, ועל פניו, פניו לא אל עבר מסלול עתיד מזהיר וורוד, ועל אף שאני יודע שעתידה כרוך באופן מובהק בעתיד ילדי וילדיהם, לא אראה שחורות, ואנסה בכל כוחי להפנים, כי לא אוכל ממילא לשנות את דרכי העולם, אז לפחות לא אסבול בעטיין.

אני מצהיר בזאת שלמרות כל הנ"ל, אנסה בכל מאודי לראות את הטוב והיקר והנינוח שיש לנו לילדינו, ולמדינת ישראל, כמו גם לשלום העולם כולו. פשוט אצא מנקודת הנחה פשוטה שאם הגענו עד הלום, הדברים מסתדרים גם בלי שאני חייב להצהיר, להרגיש ולחשוש, וממילא הדברים הטמירים ישארו טמירים וסמוים מן העין, והדברים הברורים יהפכו ללא ברורים, ככל שנקרב אליהם.

 ולכן אני מצהיר בזאת שאינני מצהיר בזאת, ואאמין ואניח שהמים תמיד יזרמו בסופו של יום לים, ואֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת, והשמש תבא ותלך, בין אם אביט בה ובין אם אתעלם ממנה,  ואל מקום שהיא הולכת היא תשוב לשם. כך גם אני, וכל אחד מהמסובים כאן, כמו גם אלה שלא מסובים כאן, הרי ממילא נשוב למקום ממנו באנו, בין אם אני אצהיר בזאת ובין אם אחריש.

ולכן חברים יקרים אני מצהיר בזאת שאני מניח לנפשי, ובכך מניח לעולם להתנהל בדרכו המשוגעת, המתזזת והבלתי צפויה ובלתי ברורה, ואני, הדל באלפי מנשה, אנסה להנות ולהיות שמח במה שיש, ולא במה שאין, ואף לא בפן ושמע שמשהו יקרה או לא יקרה.

ולכן חברים יקרים, מלאו הכוסות, ונשמח ביחד, וכל השאר שילך ויבא ויקפוץ וינוח, למי אכפת.
.