על הממשות

חבורת אנשי סֵפֶר עברה בדרך, ואנשיה התווכחו בקול רם כלהקת תוכים, מה היא ממשות, עד שחלפו על פני הגבעה שלמרגלותיה ישב המורה.    

ככה אמר להם המורה מבלי שנשאל, וכשקמו ועזבו אותו, כל אחד מהם פסע בראש מורכן ובמצח קפוץ, ולא הוציא הגה:

אתם, וכל המצוי כאן על האדמה, חשים, חושבים ובטוחים במציאות שאתם מצויים בה. הממשות עבורכם קיימת כמו האויר לנשימה, כשרק שקיים ערעור וסימן להיעדרו, מבחינים בחסרונו. או אז מתחילים לשאול את השאלות, ומגלים שאפילו הארץ תחת רגלינו, לא מובנת מאליה.

יש לשאול ולכפור באמיתות מובנות מאליהן, שכן אולי טמונה בכך תובנה לחיים טובים, נכונים ונינוחים יותר.

הממשות, המציאות בו אתה אַתְּ, הוא, וכל אחד אחר, מצויים בה, היא מה שכל אחד רואה, חש, חושב, מדמיין ומבין, כל אחד בעצמו לעצמו.

מה שאחד חש, חושב, מדמיין ומבין, איננו מה שכל אחד אחר רואה ומבין. לכל אחד  ממשות פרטית משל עצמו.

הממשות היא פרטית ייחודית, ונבנית בתודעה באמצעות החושים ומרכיבי הטבע, ונצבעת בגוון אישי פרטי לטוב ולרע. ניתן לשנות מציאות פרטית, ניתן אף לשלוט עליה באופן מוגבל אך תוך ציות לכוחות הטבע ומרכיביו.  

גם אם נטען שהממשות היא בתודעה הפרטית, במחשבות, ברגש ובדמיון בלבד, נבין שהיא נתפסת באותם הכלים שמנהלים את התודעה בכל אחד מאתנו, כך שהיא דומה למציאות שאחרים רואים וחווים, או לפחות אנו סבורים כך, אך לעולם אינה זהה. ונפרט:

לרשות כל אחד מאתנו, אמרו קַדְמוֹנֵינוּ, שְׁמוֹנָה חושים ושישה מרכיבי החומר שנובע מכללי הטבע שלא ניתנים לשינוי. אחרים, בני זמננו, יוסיפו ויפרטו כוחות טבע קבועים שלא ניתן לְשַׁנּוֹתָם, כדי להסביר את מה שאנו מבינים ורואים. כך או כך, מדובר במסגרת כלים, כללים ופעולה ותגובה של החושים, שבאמצעותה כל אחד מאתנו מפענח באופן ייחודי לו את הממשות - המציאות בו הוא מצוי בכל רגע ורגע מראשיתו ועד אחריתו.

כל אחד ואחת מכם תופסים את הממשות בשמונה החושים: האחד - ראיה, השני- שמיעה, ובהמשך- ריח, טעם, מישוש, אינטלקט לוגי, רגש - מחשבה ודמיון, והשמיני- האגו העצמי. הם שמונה חושים שבאמצעותם הממשות נתפסת, מתעצבת, מתבהרת ומתעמעמת עם הזמן, וזרם הנמצאות שבה, אנשים, חפצים, מראות, צלילים, ריחות, נוף, רגשות, זכרונות, ידיעה וכיוצא באלה, בא ונעלם, מסתחרר ומשתנה ללא הרף.

לצד חושים פנימיים אישיים אלה, נקבעת הממשות על ידי שישה מרכיבים קבועים, שמינון בתערובת שונה מבֵּינֵיהֶם יוצרים את הכל: האחד- זמן, השני- מוצק (אדמה), השלישי- נוזל (מים), הרביעי- גז (אויר), החמישי- קרינה (אש) והשישי- חלל (מקום/נפח). ששה מרכיבים, שאפשר גם לפרטם אחרת, למשל, אטומים והכוחות הפועלים בהם, אך מהותם קבועה ומוחלטת, שכל אחד ואחת מכם, כל נמצא ונמצא, כל חפץ וחפץ מורכבים מהם ונתפסים בתודעה הפרטית באופן ייחודי לו.

עם שמונה החושים וששת מרכיבי הטבע אנו תופסים את הממשות בתודעה הפרטית, על פי הלך הרוח, הרגש, הדמיון, האגו ותחושת החושים. ממשות זו, שאיננה נייטרלית ואיננה אדישה, אלא דינמית ומשתנה ללא הרף, היא ממשות פרטית וייחודית לכל אחד מאתנו, ולא ייתכן בנמצא עבורנו - ממשות אחרת.

סיבת הקיום הישירה של כל אחד ואחת מכם,  ועמה סיבת הקיום של כל נמצא ונמצא, כל חפץ וחפץ שאתם מכירים במציאות הייחודית לכם, סביבכם ובתוככם, היא תודעת הקיום הייחודית של כל אחד ואחת מכם. התובנה האישית הפנימית, שכל אחד ואחת מכם קיימים, היא הסיבה לקיומכם.  ללא הבנה זו – אינכם קיימים, שכן דבר מה החסר מודעות כזו, אינו שואל אם "אני קיים", ואז גם אין גורם לקיומו בעיניו, הלא כן?

רק כשאתם מכירים בעצמכם, אתם קיימים. רק במה שאתם מכירים, גם דבר שאתם מודעים אינכם מכירים – הוא קיים.

המודעות האישית הפרטית היא שאכן ישנו כאן ועכשיו. רק עם מודעות כזו אפשר להטיל בה ספק, לחפש עוגנים לקיום וכיוצא באלה. איש לא יכול לדעת ולספר לכם על הממשות האישית שלכם. אל תקשיבו לאחרים שמספרים לכם אודותיכם, שכן הם דברים שאין בהם כל ממש.

 שמונת החושים וששת מרכיבי הטבע מתעתעים בנו. הם נוטעים בנו את האשלייה שיש בנמצא רק ממשות אחת, ממשות משותפת, עולם או קוסמוס אחד לכל הנמצא, לכל חפץ וחפץ, לכל מחשבה ומחשבה שאנו מכירים ויודעים, וגם אלה שאנו יודעים שאיננו מכירים.

אך ממשות היא פרטית ייחודית.  מי הוא או מה הוא בעל המציאות המשותפת, בה לכאורה אנו נוטלים בה חלק בלבד? אחדים מתעקשים שהיא לא אחר מאשר אלוהים או כינויים דומים, שנדבר בו אולי פעם אחרת, שכן גם ממשות פרטית ייחודית חייבת להיות מבוססת על דבר מה, גם אם הוא נסתר מעיננו.

אך נוכל לקבוע שממשות משותפת זו, כזו המכילה את הכל, כולל אתה, אַתְּ וכל אחד אחר, איננה מצויה היכן שהוא, אלא רק כנמצא במציאות הפרטית ייחודית של כל אחד אחת ואחר מכם, ומכאן גם נתפסת באופן ייחודי שאינו זהה לאחר. הדמיון בין ממשויות פרטיות נובע מכללי הטבע הבלתי ניתנים לשינוי, ושמונת החושים, שמגבילים לתפיסת ממשות בעלת מאפיינים דומים, כלל אנושיים.

מכאן נחזור ונדע כי ממשות איננה אלא זו הנתפסת באופן ייחודי בכל אחד ואחת, ואין שתיים זהות. הרעיון שאין אנו אלא נמצאות בממשות אחת גדולה – אין לו על מה להסתמך, אלא על התודעה הייחודית אישית של כל אחד מאתנו, ומכאן נבטל לפי שעה רעיון זה, ואם ינתן, נחזור אליו באופן שונה.

לכן, בממשות פרטית ייחודית, בגבולות החושים וכוחות הטבע, נוכל במציאות נתונה לשנות את התודעה, ולחוש טוב יותר, או אומללים יותר, כואבים סובלים וכועסים, או שמחים ושלווים, ללא תחושה של קרבן, שעל העולם ליצור לנו מציאות טובה יותר עבורנו.

אך כל זאת יקרה רק בלב כל אחד מאתנו בנפרד. גם אם  מצאנו חברותא ונעשה זאת יחד, זה יקרה לחוד.

 נוכל לשנות מציאות: הממשות היא אישית ובעלת צביון אישי, ואת הגוון האישי נוכל לשנות ואף לשלוט בו באופן מסוים, אם נדע את המגבלות שמֵשִׁית עלינו הטבע, ואם נשכיל לשלוט בחושים, להעשיר את המחשבה והדמיון, להעצים את הידע, להפעיל את ההגיון הלוגי באופן מושכל, לרסן את האגו, ולמנוע ממחשבות כוזבות וּמַשְלוֹת, לשלוט בנו ולהניע אותנו.

סיבת העל לקיום כאן, נסתרת. כל שניתן הוא לחוות את המציאות ולחיות באופן הטוב ביותר האפשרי, כמו לא לפגוע באחר, להכיל ולחמול, לחיות וליצור באופן המבטא באופן הטוב ביותר את כמיהת הלב, כך שנמעיט מלחוש תסכול, עגמה, צער, וכאב.  

נזכור ונדע תמיד: הממשות היא אישית ייחודית ואחת, כי אתה הוא אתה ואחד.

 אברום רותם, יולי 2015