על האלוהים

חבורת נזירים עברה בדרך, "אנו מחפשים את אלוהים" ענו לכל עובר אורח שהתעניין במעשיהם, עד שחלפו על פני הגבעה שלמרגלותיה ישב המורה.    

ככה אמר להם המורה מבלי שנשאל:

אלוהים הוא אמונה. אין אנו מוצאים סימן על קיומנו בנוכחות אלוהים, אך אין אנו יכולים להתעלם מהידיעה שלא ייתכן  אחרת.

אלוהים הוא ראי למגבלות האינטלקט וההגיון המנהלים את חיינו, שאנו בוטחים בהם תמיד.

אלהים הוא האַיִן. על סיפּוֹ מרכיבי החומר וחוקי הטבע שאנו מכירים. הם לא מרמזים על קשר אפשרי בין הנשגב מאתנו, לבין כל נמצא, החל מהאבן והעץ הסמוך, ועד לשאלה הפשוטה מי השואל.

אלוהים דוחק את האינטלקט הצידה. האינטלקט משרת אותנו בדרך כלל היטב, ובורר בעבורנו בין הטוב לרע, בין חושך לאור, בין הבטוח לסכנה. האינטלקט מרחיק מאתנו בלבול ומבוכה כך שאין דבר שהוא שחור ולבן בעת ובעונה אחת. הוא מחפש בעבורנו הצדקה, סיבה לכל דבר, ומרחיק מאתנו ידיעה מרפת ידיים, כמו אי ידיעה מובנית שלא ניתן לדעת, כמו המוות הצפוי, ואף מסייע ליצור בדמיון תקווה לשינוי משמעותי ממצבנו כיום.

אם אתה מצליח להבין מהו אלוהים, היה סמוך ובטוח כי מה שהבנת אינו אלוהים.  דחוק עוד את האינטלקט הצידה.

אם מישהו יספר לך מהו אלוהים – היה סמוך ובטוח שהמספר אינו יודע מה הוא שח.

אלוהים הוא מובן שלעולם לא יהיה מובן.

אלוהים הוא סיפור בממשות ייחודית של כל חושב, שמדבר את מה שהוא חושב.

אין דרך מוכרת לחקור מהו אלוהים, אלא לפלס דרך כלשהי עוקפת את האינטלקט והמציאות בה אתה מתהלך. אלוהים איננו במציאות שלך אלא השתקפות במחשבה וחומר, המצייתת לזמן ולחוקי הטבע.

התכחשות לאלוהים, או תובנה שאינו ניתן להבנה, לא מגלה לנו דבר נוסף. זו התחכמות מילולית ותו לא.

הדרך אל הבנת הבלתי ניתן להבנה איננה חסרת ערך, שכן בעצם המסע של גילוי האלוהים, הוא גילוי עצמנו לעצמנו,   חילוץ הווייתנו מתוך קליפות החושים והחומר, כמו פַּסָּל שמחלץ את הפסל מתוך האבן או העץ, שכן הוא יודע בודאות מה ימצא שם.  

היש הנו הזמן והחומר, שמתגלה לנו באמצעות הזמן, חוקי הטבע וחושינו, הכוללים גם את האינטלקט הלוגי, הרגש-מחשבה-דמיון, והאגו העצמי. אלוהים אינו חלק ממנו.

 לא נדע את היש ללא האַיִן.  אלוהים הוא האַיִן שממסגר בעבורנו את הממשות. האַיִן מהווה את הכלי בו מתהווה הזמן, המודעות והאגו, כשאנו מתממשים במציאות הייחודית לנו. אנו מדמים זאת על ידי  הבניית "ממשות משותפת" שאינה קיימת אלא במחשבות כל אחד מאתנו, והרי לכם אלוהים.

אלוהים הוא ההשראה, היצירה, הידע המוחלט והטוב המוחלט, שבלעדיהם לא נוכל להתוות דרך לאן לשאוף, לאן לפנות ולאן לנוע.

אלוהים הוא ההשתוות- ביטול העצמי והכלת הכל, ולו כדי למתן אופוריה רגעית ולהקטין כאב וצער.

אלוהים הוא השמחה - קורת-רוח מלווה, כמו כיפת השמיים התלויה מעל תמיד. שמחה שאינה מוזנת מריצוי החושים ותאוות החומר שלא ניתנים לסיפוק ממילא, אינה תלויה בדבר כלשהו, והווָה תמיד.                                                         

אלוהים הוא הטוב המוחלט, דגם לכוונה ועשיה נקיים  מכל אינטרס אישי.

אלוהים הוא המצפן המוסרי.

אלוהים הוא האמונה בעולם טוב ומטיב.

אלוהים הוא נחמה, מניע להשלמה עם הבלתי ניתן לשליטה ושינוי.

אלוהים הוא התקווה, המניע ליצור, לאהוב ולחוות. הידיעה שעם הזמן יהיה אחרת.

אלוהים הוא טעם החיים וייעודם.

אלוהים הוא היחסים בין אדם לאדם, בין אדם לכלל נמצאות העולם, בין אדם עם עצמו ועם אלוהיו.

ומעל הכל - אלוהים הוא האהבה, שבלעדיו יֹאבְדוּ האדם והחברה.

זכור תמיד - אתה הוא אתה ואחד.

אברום רותם, יולי 2015