2 באפריל 2017

האם קיימת נשמה?

האם קיימת נשמה
אשה המתייסרת באי השלמה עם סופיות חייה וחיי יקיריה, באה לפני המורה לשם נחמה מתוך כוונה שתשמע ממנו אודות הנשמה. המורה הנהן,  ואמר לה מבלי שנשאל:

הו  אשה טובה, את מחפשת אישור לקיומה של הנשמה, משהו ממך, שלא נתון לחסדי החומר והזמן הסופיים.  כך, תבטיחי שכאשר סופך החומרי יגיע, תזכי בחיים נצחיים, ובכך, כך את סוברת, תמצאי השלמה ואף נחמה.
הבה נבדוק מספר סוגיות, שתשובה להן תבהיר יותר את שאיפתך לקבל אישור שאת בעלת נשמה נצחית, ומה תוכלי להפיק מכך.
כשאת אומרת "נשמה", את מתכוונת בודאי לאותה מהות אישית נצחית, שלמדת מרבים אחרים, כמו גם בכתבים עתיקים וחדשים, ובתפיסה זו נמצא שהיא שוכנת בגוף החומרי של עצמך, ואף שולטת בו, והמוות הוא הסתלקותה ממנו.
טוב ויפה. עתה נשאל האם את יודעת, או גם חשה באינטואיציה פנימית משלך, שאינך הגוף הזה. את חשה בכל ליבך שקיימת מהות, זהות שלך שמעבר לחומר ולזמן.  אני רואה שאת מהנהנת בחיוב, כלומר את שייכת לחלק גדול מהאנשים שחשים שמהותם האישית אינה הגוף החומרי, אלא משהו נבדל מהגוף. תחושה זו אמנם אישית, שאינה ניתנת לאישוש, כמו גם להפרכה, אך מובנת ומקובלת בהחלט, ואין בנמצא תשובה מוחלטת אחרת מזו.  
נבהיר לעצמנו מספר נקודות:
נשאל מה הקשר בין הנשמה שלך אל גופך? אנו מדמים שהנשמה שוכנת היכן שהוא בגוף אך לא ניתן לגלותה. כלומר, הנשמה שלנו לא רק מצויה בגופנו, אלא שולטת עליו ומפעילה אותו. אומרים שהיא "רוח החיים" שבאפנו, לא באופן חומרי-מוחשי, אלא בנבדל מהגוף, אך יש להודות שעניין זה נתפס כתחושה עמומה בלבד.
כך נח להבין את האמרה שכל עוד הנשמה מצויה בגוף, אנו חיים. נודה על האמת: אין בידי איש הסבר מניח את הדעת, פרט ל-כזה ראה וקדש, אודות השליטה של הנשמה הערטילאית, על הגוף וחיוניותו כגוף מלא חיים, שהיא האני האמתי, כי אין לנו כל מגע ותחושה מוחשיים עמה.  
עם זאת נזכור, שהגוף שלנו הוא חומר וזמן, וישנם רגעים במהלך חיינו, וודאי בסופנו, שאין לנו שליטה על הנעשה בו. כלומר, אין להניח שבידי הנשמה שלנו כח אינסופי ששולט בגוף בכל תנאי, ואנו רק צריכים לפענח כיצד לשלוט באמצעותה טוב יותר. מכאן גם לא נכון להאשים את עצמנו בכל הזדמנות בה הגוף והמתחולל בו אינו לרוחנו. אך עצם הרעיון של השליטה על הגוף והמתרחש אתו, מקל בכל שיח פנימי עם עצמנו, כמו: איך ובאילו הזדמנויות ניתן לשלוט על הגוף, איך להימנע מפעולות והתנהגויות מסוימות, וליישם אחרות. כך נוכל לנווט את חיינו למקומות בטוחים שמסבים נינוחות, והרבה פחות סבל. כך נמצא, באמצעות שליטה מודעת על עצמנו והתנהגותנו, שניתן להקטין מאד עוגמה וכאב, ולהגדיל סיפוק וחיוך.
ועתה נברר לעצמנו את המושג נשמה נצחית. מה זאת אומרת - "נצחית"? אנו מניחים, אומרים לעצמנו ומהנהנים, שהנשמה היא אל-זמנית, נצחית, ומכאן אנו מניחים שעצם הווייתנו, העצמיות שלנו, נצחיים. טוב ויפה. נשאל עצמנו מדוע חשוב לנו לדעת שאנו נצחיים. תשובה עניינית לכך היא, שלתפיסת הנצחיות יש יתרון גדול: אם אנו מנהלים את חיינו  מתוך תפיסה, גם מוכמנת ולא מודעת, שאנו נצחיים, כלומר לא תחת איום, תחת צל סופיות ומוות בשער, חיינו טובים ומלאים יותר. לחיות לנצח כל ימי חיינו, מטיב עם עצמנו. הרבה פחות איומים, חששות וסבל.
אך נותר עוד עניין חשוב אחד לשם הבנה: יש להשלים שזו אשליה לחשוב שנצחיות הנשמה היא שמירת המוכר לנו והזכור לנו מחיינו כאן. נצחיות אין פרושה קיום שלנו כמו שאנו מכירים ויודעים עצמנו לנצח, רק ללא הגוף. נמצא שאדם, כל אדם, בין אם הוא כאחד האדם, או בעל שם גדול בתחומו - זכרו ושמו נמוג עם הזמן. זהו גורלם של  הזכרונות, המעשים, והידע הרב שצבר - גם בליבם של הקרובים לו ביותר שהותיר אחריו. זה הגוף שלנו. אין שום סיבה להניח שהנשמה מעבירה את כל אלה הלאה.
בעוזבנו את העולם, כשהנשמה נפרדת מהגוף ופונה לדרכה, היא נוטשת אחריה את הזיכרונות והמעשים, מה שלמדנו, כמו גם את השם שרכשנו. אין מהותנו האישית הזו, תהיה אשר תהיה, אלא מהותנו בלבד, ולא נראה שידע וזכרונות שנצברו עד מותו של האדם נשמרים גם הלאה.  במילים אחרות, אין משמעות להשלות את עצמנו שאנו, כפי שאנו מכירים עצמנו, השם שלנו שרכשנו, רשמים שהותרנו, מתקיימים לנצח באמצעות הנשמה.
אך החשוב יותר הוא הלקח שניתן ללמוד מהדיון על הנשמה. במהלך חיינו כאן עלינו להתנהל באופן מושכל וצנוע. לא נשנה את העולם. הזמן שוטף, משטיח ומשכיח כל. לא נותיר אחרינו דבר מה משמעותי. לא שֶם, לא מעשים, לא ידע שנרכש ולא זכרונות אישיים נשגבים ככל שיהיו. מכאן גם עלינו לנהל את חיינו בתבונה ובצניעות, בשלוות נפש ובהשתוות, שכן בעולם הנשלט על ידי הזמן והחומר הארעי, הטוב לעולם לא טוב שלם, וכך גם הרע. נשתדל עם כן לא לפעול במעשים למען השֶם שלנו בהווה וגם לא למען העתיד, אלא כשירות למען הסובב בטוב ובחסד להטיב את הווה, כי העבר עבר, והעתיד להתרחש ולהיזכר אינו נתון בידינו ואינו לנו.
כל זאת ניתן ללמוד מעצם החקר על המושג נשמה.    .

ראו את כל דברי  המורה                                                                           אברום רותם, אפריל 2017