25 באוגוסט 2015

כה אמר המורה לאיש המספרים

חוקר מספרים (מָתֶמָטִיקַאי) הלך בדרך וחשב. כשעבר למרגלות הגבעה עליה ישב המורה וקהל שישב סביבו, הרים עיניו. כשקרב והשתחווה אפיים, אמר המורה מבלי שנשאל:

התברכת בכישרון יוצא דופן לִהֲטֵט במספרים, למצוא קשרים ולהמציא קשרים מוכמנים ביניהם, להתפעל מהיופי הנשגב המבצבץ מתוכם, יופי שלא נגעה בו יד אדם. לשוטט  במרחב צלול של מספרים, למצוא קשרים וכללים שנובעים מהם בכח התבונה הצרופה בלבד. בזכותך אף הַזָּרִים למספרים וְדַלֵּי התבונה, כמונו, נהנים ממרחב מופלא של יופי התבונה הטהורה, המוכמן במורכבות אינסופית וסדר המצוי במספרים.
אכן, אתה עוסק באמת גדולה, מזוקקת, צלולה, שעומדת בפני עצמה, כזו שכל בר-דעת לא יכול לכפור, לסתור או לטעון  שהיא שקרית, זמנית וחולפת. אמת חַפָּה מכל נגיעות של העולם החומרי כמו שינוי מתמיד, אקראיות, ארעיות, רגשות חולפים, שאיפות לב והתלהבות רגעית. אמת שהכללים הנובעים ממנה מפתים אותנו להניח שמדובר ביסוד היסודות שמקורו בנצח, מעבר לכל עולם התופעות, גם לא בעולם פנימי של מישהו או בקרב ציבור כלשהו.
כמוך, רבים לאורך הדורות עד היום, מתפתים להאמין שלא רק שקיימת  אמת  נצחית, המוכמנת במספרים ובשיטות חשיבה לוגיות, אלא ניתן גם ניתן להסיר את לוט המסתורין ממנה, ולגלות אותה בכח תבונתנו הטהורה.
 קל להתפתות ולהניח שהיא היא האמת עליה מושתת העולם, האמת היורדת לשרשם של הדברים.

כמוך, גם אבות אבותינו ניסו לשווא בכל כח שִׂכְלָם,  נדבך אחר נדבך במהלך הדורות, לבנות מבנה מוצק של וודאות, המושתתת על מספרים ואופני ביטוי המיצגים אותם.  מבנה מוצק שלא ניתן להטיל  בו ספק ולכפור בו. ניסו לשווא, באמצעות הלוגיקה, המחשבה החדה, התבונה הטהורה ונקיה מכל מגע עם כללי החומר, מכל להטוטי מילים מסנוורים  ומדיחים - לקומם ולרקום רשת כללים ותובנות איתנה, המוכמנת בנפלאות המספרים,  הקשרים והכללים שנבנים עליהם.  כמוך, אבות אבותינו, אבותינו  וחבריך, ניסו  לשווא לבסס  כללי חשיבה חדה, נטולת פניות, המטילה ספק בכל דבר, ומתוכו לחשוף את הדברים וההנחות שאינן ניתנים לכפירה ולספק. כמוך, ניסו  בכל כח שִׂכְלָם חכמים רבים לאורך הדורות, שאיש לא חולק על יכלתם וכח מחשבתם, לפענח את הקוד, את הסוד המוכמן שעליו מבוסס עולם התופעות, העולם החומרי, מרכיביו, הדומם והחי בו, חופש הבחירה, האקראיות והזמן.
כמוך, הם ואנחנו נכשלו ונכשלנו, כלם.

ישנם כאלה שאף הצליחו לשכנע המונים באשלייה, שניתן להטיל ספק בכל, בשם הבטחות מעורפלות ולא מבוססות. לשם כך קבעו דרישה לא אנושית להתנתק מהמציאות, לזנוח את חיינו, להיקלע לשיוויון נפש מוחלט למתרחש  בעבר, בהווה ובעתיד. אז, כך מבטיחים לשווא,  ניגע באמת המוחלטת שלא ניתנת לכפירה, וחיינו יהיו נוחים לאין שיעור מהקיים. הם נכשלו, כלם.
 אחרים אף הצליחו לשכנע  המונים באשלייה, שבידם האמת והידע אודות המחוקק את חוקי הטבע והכללים שעל פיהם מתנהל העולם. ואז, אם נדבק בו, כך מבטיחים לשווא, לא רק שניגע באמת המוחלטת, אלא חיינו יהיו נוחים לאין שיעור מהקיים.  הם נכשלו, כלם.

הו, איש המספרים, אתה מצפה שעולם התופעות מושתת על פיתרון כלשהו, אך מבין שהפיתרון איננו בתוכנו, ואיננו מחוץ לנו, לפחות על סמך אינסוף המאמצים של מיטב החכמה האנושית לאורך הדורות.  עליך להסתפק בתחושות הפנימיות ואמונות, שמטיבות את דרכך האישית, את הסובב והעולם, גם ללא מבנה מפואר שאתה שואף להגות או לגלות, וגם אם תדע שאין בכח השכל להכיל מהות אמת זו, שלעולם לא תִּוָּדַע.
לא אפשרי לרדת לשרשם של הדברים, שהם שרש הֲוָיָתֵנוּ אנו, בין אם הם נסתרים, בין אם קיימים, ובין אם אינם נסתרים ואינם קיימים. 
הו איש המספרים הנאצל, העיסוק במספרים, בקשרים ביניהם ובכללים המוכמנים בהם, הם אכן מהות נאצלת,
אל לך להתייאש! מלא ייעודך והתבטא בכשרונך הנדיר. חלוק עמנו מהיופי הנצור במספרים.  המשך לחקור ולהתעמק ולגלות.  עבודתך אינה לשווא. חלק גדול מהממצאים והתובנות משמשים וישמשו אותנו בדרכים שונות ומגוונות, להיטיב עם החברה ולחזק את הביטחון ברווחתה, גם אם אף לא אחד מצא, מוצא, וימצא את רשת הכללים המיוחלת, שעליה מושתת עולם התופעות, מרכיבי החומר והזמן, וכל מה שמעבר לו.

תבורך בכל מעשיך, במחשבתך החדה והייחודית, שמגלה עוד ועוד נפלאות מספרים, קשרים ביניהם וכללים הנגזרים מהם. יחד נתפעל ונשתחווה לנשגב המבצבץ בהם, גם אם לעולם לא נחזה בו באופן המספק את סקרנותנו וצרכינו התבוניים.

 ודע, שאתה זה אתה ואחד, והעולם נהנה ממך כפי שאתה ומתוצרי תבונתך.

21 באוגוסט 2015

כה אמר המורה לטבחית המלך

 פמלית המלך חנתה בדרך עם רדת הערב. טבחית המלך עברה למרגלות הגבעה עליה ישב המורה וקהל שישב סביבו. משקרבה והשתחווה אפיים, אמר לה מבלי שנשאל:

אשרי טבחית המלך! עבודתך את עושה בהתכוונות ואהבה, מתוך צורך פנימי שמבעבע בך. נועדת לעסוק במזון, לבשל ולגרום לרבים אחרים להנות ממעשי ידיך.
נועדת לשרת אנשים אחרים באהבה ונתינה. בחרת את דרך הבישול ליישם ייעוד זה, וידעת מצעירותך שנועדת לכך.
כל החושים והאינטואיציות שלך מכוונים להכרת דברי מאכל, תבלינים דרכי הכנה והגשה ליישום באופן המדויק והטוב ביותר. את מקיצה בבוקר ונרדמת עם ערב כשמצרכי מזון, חידושים ושיטות עיבוד ובישול מהדהדות בראשך ללא הרף.
עם הבחירה לעסוק בטבחות, בחרת את דרך השירות כחלק בלתי נפרד ממעשיך. בחרת לבשל מתוך התכוונות ואהבה.  השכר שבחרת להנות ממנו, הוא שביעות הרצון והתודה מאנשים שנהנו מהבישול שלך. אינך עובדת למענך, אלא עבור אחרים שיהנו מפרי ידך - זהו חלק בלתי נפרד מכל איש ואשת מקצוע של אמת. אל לך להתפלא איפה, שנבחרת לשרת את המלך וחצרו.
אשריך! אינך יודעת קרוא וכתוב, ולעולם לא הרחקת קודם ממקומך, עד שהגעת לארמון המלך. והנה, את אדם שלם, הפועל מתוך מעורבות מלאה במתרחש, עם ייעוד שלקחת על עצמך.
על אנשי דת וכוהנים, על שליטים, סוחרים ועובדי כפיים, להשתחוות לך לאות תודה, שכן את התגשמות העצמי כמודל לאשת מקצוע אמתית, שניתן ללמוד ולאמץ.
החיוך שלא מש מפניך, מבטא נאמנה את שביעות הרצון מעצם מעשי ידיך, ואינך מעלה בדעתך, וודאי לא שואפת, ליוקרה, כבוד ומעמד אישי, אלא להצלחה במעשה ידיך, להצליח לשרת כראוי את אלה שעבורם את מבשלת.
הגעת למעמדך כטבחית המלך בזכות המודעות לעצמה הפנימית שבך, ההנעה והיישום בפועל, כשאת שואפת למלא ייעודך ללא טובות הנאה שחורגים משכר הגון לפועלך. כך נוהג כל איש מקצוע של אמת, כך צריך לחיות ולפעול, ואם ישנם מכשולים בדרך, יש לסלק אותם במתינות, בכבוד, אך בנחישות. אם תסטי כתוצאה מכך מדרכך, איבדת את עולמך.
העבודה תובענית, והיא כרוכה בהכרח גם בעימותים עם אנשי החצר, שהמניעים שלהם הם חמדנות, קנאה וחתרנות. אל תוותרי, אל תיסוגי לאחור. השתמשי בשכל הישר, בלב חף מתאוות להוקרה ולשבחים, ותמצאי את הדרך הנכונה עבור עצמך. עשית דרך ארוכה בה את פועלת נכון ובאופן הולם, אל תאפשרי לאחר שיסיט אותך מדרך זאת, ובכך לאבד את עולמך, ואל תהססי לפעול בכוח לשם כך, כי הצדק עמך. עליך להיאבק על מעמדך לשם מימוש הייעוד שלקחת על עצמך, באמצעים שיביאו לתוצאה הטובה ביותר, גם אם נדרש ממך לפגוע באחר שמחפש את רעתך.

ההימנעות מלסלק את המכשולים העומדים בדרכך להגשים את ייעודך, ובכך לבחור לפגוע בעצמיותך ושלמותך -  הוא הוא החטא. המוסר ההולם, שאת חוששת בטעות שאת מתכחשת לו אם תאבקי, הוא עצם ההגשמה של הייעוד שבחרת, ויישום הטוב שאת מבקשת.
לעולם אל תפגעי באחר בגלל גחמה, שחרור יצר התעמרות בחלש ממך מתוקף מעמדך והשפעתך, אלא כאמצעי לביטוי עצמיותך באין בררה אחרת.
בעצם מאבקך, אינך פוגעת במישהו שעומד בדרכך, והוא לא נפגע. סילוקו מהדרך חיוני להגשמת עצמך, וחיוני אף לו ולסובבים ללמוד לקח. זו דרכו של עולם מתוקן! באמצעים פסולים לעולם לא ניתן להגשים את העצמיות.

חזרי למחנה בלב שלם, טבחית המלך, המשיכי לשרת ולהנעים את החך במיטב המטעמים שאת כה מצטיינת בהכנתם. אל תחששי, עמדי על שלך ומנעי בכל האמצעים העומדים לרשותך כל פגיעה בדרכך ההולמת והנכונה לך לשם יישום תפקידך.


 ודעי, שאת זו את ואחת, מתוך הבנה שהעולם נהנה ממך כפי שאת.

8 באוגוסט 2015

כה אמר המורה לכהן-דת

כהן דת עבר בדרך.  משקרב ראה התקהלות למרגלות הגבעה. השתתק לרגע המורה, פנה אל כהן הדת, וככה אמר לו מבלי שנשאל:

הו כהן-דת, ראה איזו מעמסה על כתפיך.
עליך לחשוף קדושה שאיננה נראית, במקום בו החומר ממלא הכל.
עליך להראות שאלוהים הבלתי נראה, נראה בכל מקום.
עליך לשכנע שכל מה שנראה, נשמע, מורגש וידוע - הוא אלוהים, בעוד שמה שבאמת רוצים ממך, זו נחמה, אפילו נס, להקטין את המועקות והכאבים שהם נושאים איתם. הם מבקשים מעט מים לצמא, וקורט קורת רוח לייאוש.
עליך להצביע על האויר ולומר שלפנינו ענני חסד ואמת. עליך להתפלל ולשכנע להתפלל ולשיר, בתקוה שהמילים והכוונות תגענה בלבו של העליון מכל עליון, והוא יעתר וירעיף טובות.
עליך לשכנע שהאמת, כללי הטוב ההולמים, ההוגנות והמוסר הם דברי אלוהים, ואתה אינך אלא רק הכלי בעדו נשמע הקול.
הו, כהן-הדת,  החל בעפר וְכָלֶה בחפץ מקודש- כל חומר בכל צורה וביטוי, ניתן לשימוש בהלכות, טכס, פולחן, שירה או תפילה לצורך השראה, התכוונות, מחשבה והתבוננות, אך אין בכל אלה קדושה.
סגידה לחומר מכל סוג, גם אם יוצרת  הקלה ואושר חולף, היא אשליה שקדושת חומר משנה מציאות, יוצרת מאַיִן רווח אישי.
 גוילים, ספרים ופסלים, מבנים מקומות ועפר, טכסים, פולחן והתרוממות רוח נכונים וטובים כמעוררי השראה.
על האנשים הטובים לדעת, לִמְחַפְּשֵׂי האמת והנשגבות, שסגידה לחומר אינה משנה מציאות, גם לא לחשים, חפצים, מחוות ותפילות.
הו כהן-דת נאצל, עליך לומר לאנשים שאין קדושה מחוץ להם, לשכנעם להתכוון ולהתבונן בטוב ובנכון, קודם כל לחייהם שלהם, ולדעת את האמת שהם משועבדים לחוקי הטבע, לזמן המכלה כל, לשינוי התמידי, לאקראיות ולסופיות הבלתי נמנעת.  כך גם כהני-דת ומורים: אין אנשים קדושים, לכל היותר אנשים שהם מקור השראה לחיבור לנשגב.
הנשגב והקדושה הם מעבר לחומר ומעבר ללפיתת הכיליון והזמן. הם המקור. מהם נובעים חוקי הטבע, כללים להם מציית החומר ללא יוצא מן הכלל. החומר הוא המנשא, הרחם בו מתרחשת הממשות של עצמנו ואנו מגולמים בה כגוף. הגוף חווה את הממשות באמצעות מרכיבי החומר הנחווה על ידי שמונה חושים[1] ונשלט ומגולם בששה מרכיבים המורגשים והנראים לעין**. אין בכל אלה קדושה, ואיש לא מצא ולא ימצא בהם לעולם את מה שאיננו שם.
 החיבור לנשגב, למקור הקדושה היא התכוונות שאינה נגועה במידות החומר, השתוות לכל המתרחש והמורגש בין אם הוא נעים הוא מעורר כעס, תסכול או כאב, נתינה ואהבה ללא תנאי הם המקום בו שוהה קדושה.
עליך להשרות אמון בכל מאמין, שחיבור בינו לבין עצמו, רכישת הידע אודות מרכיבי החומר שהוא גם גופו, הוא המפתח לגעת בקדושה שהיא מחוץ לגופו, גוף הכולל גם את דמיונו, מחשבותיו והאגו.
אך לשם כך יש לתת את הדעת, הכבוד והדרך ההולמת ביותר למגזרים שונים בין האנשים:
= למתעלמים מהנשגב, אך אינם אדישים לחשיבות עשיית הטוב, ולייחול אישי בסתר לב לקדושה.
= לסוגדים לחפצים – שהם הרוב, ואין בכוחם העצמי להכיל יותר מכך, אלא למצוא נחמה למצוקות ומכאובים בגוף ובנפש. מאמינים אלו רואים קדושה וחיבור לנשגב באמצעות סגידה להלכות, לאלילים המצויים באופנים שונים החל מרעיון וכלה בחפץ כלשהו. פסלים ותמונות בבית, בפינות שונות ברחוב, באתרים, במקדשים, באולמות או חדרים אפלים מעט, בהם אש, צבעים, קולות, ריחות ואקלים נעימים, תמונות, פסלים שירה תפילות, ומצדם – השתחוות, תשורות, תרומות וצדקה. 
= לסוגדים לישויות – מתקשים לראות בקדושה ובנשגב מהות שהם חלק ממנה, ומפריטים את תחושתם למהויות ערטילאיות שבדמיון, שחלקם אף מגולמות בחפצים וחומר, איש איש כמיטב דמיונו, מורשת הוריו וקהילתו, והתכוונותו להרהר בכך. טכסים, תשורות וצדקה של אנשים אלה, נגועים בייחול לרווח אישי.
= לרואים מעבר –מיעוט קטן מקרב האנשים שתופסים את הנשגב כשלם שהוא מקור כל נמצא, והם חלק ממנו, ומייחלים לחיבור ואיחוד, ללא התניה וללא תלות בכל דבר שהוא.
תפקידך לא לחנך, לא להטיף מה נכון ומה לא, לא התערב בחיי האנשים ובמעשיהם, אלא לשמש דוגמה ומגדלור, לראות ולעשות את ההולם לטובתו של כל אחד ואחד. לכוון ולתת מענה לאלה שמבקשים זאת, וצמאים ליד מכוונת ובוטחת ולהראות דרך לחיבור אל הנשגב באמצעות טבעם. לא להוליך שולל, גם לא במודע ולא להשתמש בקדושה כוזבת שנובעת מחפצים ומרעיונות שגם הם נובעים מהחומר המתכלה והמשתנה תדיר. לא להשתמש בקדושה כעילה לסגידה לחומר ולהלכות. הלכה היא כללים שבדמיון אנשים שהאמינו בְּחָפְזָם, טעו במודע או שלא במודע, מתוך כוונות טהורות או אף שאינן כאלה, שנכון לכפות ולאכוף על אנשים, ולטעת בהם אשלייה שציות להלכות, לטקסטים ולדברי אחרים, זו קדושה שתשנה את חייהם ואת מועקות המציאות.
עליך להוות מקור השראה, הכוונה ותמיכה לחיבור ההולם של כל איש ואיש אל  טבעו ואל מסגרת ייעודו שעמם בא לעולם.
אתה נובע מהקדושה, ולא היא ממך. לכן עליך להתאים לכל אחד על פי יכולת הכלתו, אך לא להטעות חלילה, ולטעת אשליות, וודאי לא להשרות קדושה כוזבת מעצם נוכחותך או לדברים שאתה עושה או אומר.
ייעוד גדול לקחת על עצמך, להוסיף נדבך של טוב לחברה ולעולם. השתמש בו ברגישות ובטובות, ותזכה לחסד וברכה בעמלך.

 ודע, ותזכיר זאת גם לאחרים, שאתה הוא אתה ואחד.



[1] שמונה חושים: ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש, אינטלקט לוגי, תודעה של רגש ומחשבה, והשמיני- האגו העצמי הכוזב
** ששת מרכיבי החומר: זמן, מוצק, נוזל, גז, קרינה והשישי- חלל שהוא מקום ונפח

21 ביולי 2015

הלוחם עטור כבוד ונצחונות

לוחם עטור כבוד ונצחונות, עבר בדרך עם חייליו. בעודו מהרהר בכבדות על הקרב הבא, ראה את המורה בצל גבעה בשעת דמדומים.  ככה אמר לו המורה מבלי שנשאל:

הקמטים סביב עיניך והראש המורכן העייף, מרמזים כי די לך בחיים אלה, בכבוד ובתהילה האופפים אותך. קַצְתָּ בחששות מפני תוצאות הקרבות הבאים.
גם אם אינך טרוד בשלומך האישי, אתה מאויים מתוצאות מעשיך, שהם חיילך העתידים לטבוח ולהיטבח, ולפגוע גם באוכלוסייה חסרת מזל, שנקלעה למקום ולזמן פוגעניים, שרבים מהם יוותרו ללא רכוש, תמיכה והגנה כתוצאה מהמערכה, ולא תוכל לעשות למענם דבר.
אתה סבור שאם יניחו לך, אם תניח לך, ואולי אף תפרוש, תמצא מנוחה נכונה לנפשך, ומצד שני אתה מתלבט, כי בכך תזניח את חיילך, תפגע באמון שהם רוחשים לך, הם, העם ואולי אף המלך.
הו, גנרל עז רוח, כמה אתה טועה! כמה טועים אתם, משרתי הציבור והחברה, שמשקיעים את כל מרצכם לטובת הכלל, גם על חשבון מאווים וצרכים אישיים, וסבורים שמנוחה נכונה לנפשכם תושג אם יפרשו לביתכם.
שמע, גנרל עטור כבוד, שמעו אנשי המעש וההנהגה, לא זו הדרך למצוא שלוות נפש והשלמה עם תוצאות המעשים, בין אם טובים הם או רעים.
כשנולדת, רואים למרחוק אמרו לאמך שנולדת לגדולות. ואכן הגעת לגדולות, אתה ורבים ממשרתי החברה והציבור. לעולם לא נדע באמת מה ואם נקבע בכוכבים, אך עובדה שעשית, השגת, בדרך ארוכה, בה מימשת את היכולות, השאיפות ונטיות הלב למעשים ומעמד שהנך היום.
חברה החפצה חיים חייבת בשומרי סף. הו לוחם עטור כבוד ונצחונות, הפכת והיית לשומר סף. ככל שעלית בדרגות והשפעה, פגעת ביותר ויותר אנשים, גרמת לסבל ולכאב בממדים גדלים והולכים, כי סברת והאמנת שאתה עושה טוב לחברה. אכן, סברת נכון. אין רוע בלבך, אלא תשוקת השירות לחברה. העוולות שעשית, ועוד תעשה, הם מהות עבודת שומר סף בחברה, שזקוקה לסדר והגנה מפני אנשים רעים ומנהיגים עם בעלי גחמות לב, חמדנות, יהירות ותאוות כח שחוצים גבולות שאסור לחצות. מהותך היא שמירת גבולות אלה, שומר הסף, כדי לאפשר לאזרחים לחיות ברווחה וביטחון.
הפגעים והרוע שנגרמו כתוצאה מעמלך כשומר הסף, הכרחיים לשלמות החברה, כי אחרת איש לא ישרוד בכאוס בו שולטים ללא גבולות אגו, חמדנות, אכזריות ותאוות כח לא מרוסנת. אל תקונן על המעשים ולא על תוצאותיהם. עשית זאת כדי לשמור על גבולות אלה. הנך פועל נכון, לעצמך ולחברה שאתה משרת, כל עוד אתה פועל בכוונה טהורה, ללא שמץ רווח אישי.
ככל שתרחק מטבעך הפנימי, תגביר את סבלך, ובנוסף אף ייגרם עוד סבל ורוע סביב. פרישה מעמדתך כשומר הסף, לא תשפר דבר. לא תמנע רוע פּוֹגְעָנִיּוֹת, אלא תגביר אותו, כי אתה, בעל נסיון ותבונה, נוטש את גבולות החברה ובטחונה לחסדי שמיים ולחסרי הניסיון שיזיקו יותר משיועילו מאשר יועילו.  
עשה טוב גם כשאתה שולח את חיילך, כשברור שתוצאות המעשים הם גרימת סבל וצער, לאחרים ולעצמם. עשה את מה שמצופה ממך, וכך דרוש מחיילך, כשאתה דואג בקפדנות שכל מעשה אינו מוּנָע אלא לשם עשיית החובה כשירות החברה, ולא לעצמך. זו תכלית השלווה שאתה מחפש לנפשך. לא תשיג אותה אחרת.
לעולם לא תוכל להיות בטוח אם המעשים שמורים עליך לעשות הם צודקים וטהורים לגמרי. הרי גם אלה, הפוקדים ומורים לך, כמו גם המלך ויועציו, נתונים למגבלות המושתים על ידי החומר והטבע, ומכאן שאף הם משערים ומקווים ומדמיינים, ואולי יהיו ביניהם אנשים מושחתים, מונעים על ידי האגו הכוזב שירצו לגרום רע לשם רווחתם האישית. אין ביכולת איש, אין חוש מיוחד ולא צפייה בכוכבים, שיאפשר לחזות למרחוק סיבה ותוצאה בתהליכים ומאורעות שמניעים את החברה כולה. לעולם לא תוכל להיות בטוח שהעוולות והפגעים שאתה עושה בעצם התפקיד שלך כגנרל עטור כבוד ונצחונות, הם אכן חיוניים לשלום ולרווחת החברה.  
אל תיטוש את משמרתך טרם עת, ממילא הזמן ישים לה סוף  בזמן המתאים. הנשק האמתי שיגן עליך מלשגות, הוא מצפונך, היושרה והאינטואיציות שלך. הקפד לעשות הכל בניקיון כפיים שלא על מנת להרוויח דבר מה, אלא רק ביצוע המשימה באופן הטוב ביותר.
 גייס את כל משאבי הנפש שלך לשם כך. אם צריך להיות נחוש- הֱיֵה נחוש, אכזר- הֱיֵה אכזר, אַלִּים-  הֱיֵה אַלִּים, רחום – הֱיֵה רחום, אך אל תאפשר למאוויי האגו שלך להיות המניע, גם לא הבולם, אלא הֱיֵה המבצע בלבד, כי לכך נועדת.
אל תתיאש אם לא הצלחת, ואל יגבה ליבך אם ניצחת. זכור שכמשרת העולם והחברה, אתה האמצעי. נפשך תמצא את שלוות הנפש לה היא  מייחלת, בעצם המעשה.
 כשומר סף פעל והפעל אחרים ביושרה ובטוב למען הכל,  רק לא למענך.
קום, לך לדרכך הו גנרל עטור כבוד ונצחונות,  בין אם ההצלחה והניצחון יאירו לך פנים, או גם כאשר לא. תמיד הֱיֵה בטוח שטוב אתה עושה ונכון ופעל רק לשם כך.
                עשה כל שאתה עושה בידיעה שאתה הוא אתה ואחד.

14 ביולי 2015

על האלוהים

חבורת נזירים עברה בדרך, "אנו מחפשים את אלוהים" ענו לכל עובר אורח שהתעניין במעשיהם, עד שחלפו על פני הגבעה שלמרגלותיה ישב המורה.    
ככה אמר להם המורה מבלי שנשאל:

אלוהים הוא אמונה. אין אנו מוצאים סימן על קיומנו בנוכחות אלוהים, אך אין אנו יכולים להתעלם מהידיעה שלא ייתכן  אחרת.
אלוהים הוא ראי למגבלות האינטלקט וההגיון המנהלים את חיינו, שאנו בוטחים בהם תמיד.
אלהים הוא האַיִן. על סיפּוֹ מרכיבי החומר וחוקי הטבע שאנו מכירים. הם לא מרמזים על קשר אפשרי בין הנשגב מאתנו, לבין כל נמצא, החל מהאבן והעץ הסמוך, ועד לשאלה הפשוטה מי השואל.
אלוהים דוחק את האינטלקט הצידה. האינטלקט משרת אותנו בדרך כלל היטב, ובורר בעבורנו בין הטוב לרע, בין חושך לאור, בין הבטוח לסכנה. האינטלקט מרחיק מאתנו בלבול ומבוכה כך שאין דבר שהוא שחור ולבן בעת ובעונה אחת. הוא מחפש בעבורנו הצדקה, סיבה לכל דבר, ומרחיק מאתנו ידיעה מרפת ידיים, כמו אי ידיעה מובנית שלא ניתן לדעת, כמו המוות הצפוי, ואף מסייע ליצור בדמיון תקווה לשינוי משמעותי ממצבנו כיום.
אם אתה מצליח להבין מהו אלוהים, היה סמוך ובטוח כי מה שהבנת אינו אלוהים.  דחוק עוד את האינטלקט הצידה.
אם מישהו יספר לך מהו אלוהים – היה סמוך ובטוח שהמספר אינו יודע מה הוא שח.
אלוהים הוא מובן שלעולם לא יהיה מובן.
אלוהים הוא סיפור בממשות ייחודית של כל חושב, שמדבר את מה שהוא חושב.
אין דרך מוכרת לחקור מהו אלוהים, אלא לפלס דרך כלשהי עוקפת את האינטלקט והמציאות בה אתה מתהלך. אלוהים איננו במציאות שלך אלא השתקפות במחשבה וחומר, המצייתת לזמן ולחוקי הטבע.
התכחשות לאלוהים, או תובנה שאינו ניתן להבנה, לא מגלה לנו דבר נוסף. זו התחכמות מילולית ותו לא.
הדרך אל הבנת הבלתי ניתן להבנה איננה חסרת ערך, שכן בעצם המסע של גילוי האלוהים, הוא גילוי עצמנו לעצמנו,   חילוץ הווייתנו מתוך קליפות החושים והחומר, כמו פַּסָּל שמחלץ את הפסל מתוך האבן או העץ, שכן הוא יודע בודאות מה ימצא שם.  
היש הנו הזמן והחומר, שמתגלה לנו באמצעות הזמן, חוקי הטבע וחושינו, הכוללים גם את האינטלקט הלוגי, הרגש-מחשבה-דמיון, והאגו העצמי. אלוהים אינו חלק ממנו.
 לא נדע את היש ללא האַיִן.  אלוהים הוא האַיִן שממסגר בעבורנו את הממשות. האַיִן מהווה את הכלי בו מתהווה הזמן, המודעות והאגו, כשאנו מתממשים במציאות הייחודית לנו. אנו מדמים זאת על ידי  הבניית "ממשות משותפת" שאינה קיימת אלא במחשבות כל אחד מאתנו, והרי לכם אלוהים.
אלוהים הוא ההשראה, היצירה, הידע המוחלט והטוב המוחלט, שבלעדיהם לא נוכל להתוות דרך לאן לשאוף, לאן לפנות ולאן לנוע.
אלוהים הוא ההשתוות- ביטול העצמי והכלת הכל, ולו כדי למתן אופוריה רגעית ולהקטין כאב וצער.
אלוהים הוא השמחה - קורת-רוח מלווה, כמו כיפת השמיים התלויה מעל תמיד. שמחה שאינה מוזנת מריצוי החושים ותאוות החומר שלא ניתנים לסיפוק ממילא, אינה תלויה בדבר כלשהו, והווָה תמיד.                                                         
אלוהים הוא הטוב המוחלט, דגם לכוונה ועשיה נקיים  מכל אינטרס אישי.
אלוהים הוא המצפן המוסרי.
אלוהים הוא האמונה בעולם טוב ומטיב.
אלוהים הוא נחמה, מניע להשלמה עם הבלתי ניתן לשליטה ושינוי.
אלוהים הוא התקווה, המניע ליצור, לאהוב ולחוות. הידיעה שעם הזמן יהיה אחרת.
אלוהים הוא טעם החיים וייעודם.
אלוהים הוא היחסים בין אדם לאדם, בין אדם לכלל נמצאות העולם, בין אדם עם עצמו ועם אלוהיו.
ומעל הכל - אלוהים הוא האהבה, שבלעדיו יֹאבְדוּ האדם והחברה.
זכור תמיד - אתה הוא אתה ואחד.

אברום רותם, יולי 2015