21 באפריל 2016

כה אמר המורה לאיש החוטא

איש שחטא ביקש לברוח מחבריו ושכניו, ופנה ליער. מצאו אותו שם, והביאו אותו בפני המורה.
כך אמר לו המורה מבלי שנשאל:

הו איש חוטא. חוטא אתה בעיני עצמך, וודאי בעיני אחרים.
אתה חש אשם, ממרר בבכי ואומר שאכן חטאת.
הו איש חוטא, ממי ברחת? אתה בורח לשווא, שכן מעצמך אינך יכול לברוח. אתה צופה בעצמך בכל אשר תנוס.
לא רק אתה, כל העולם צופה בך בכל אשר תלך, שכן אתה הוא המהלך בו, וגם חוטא. השמיים מלמעלה, צוקי העד,  העמקים, הים ומחילות האדמה, בכל מקום ומקום, כל איש שתפגוש, כל עץ שתחתיו תנוח, הכל רואים אותך.
חטאת, למרות שבתוך תוכך, תוך כדי המעשה, לפניו וגם אחריו, אתה מבין ויודע שעוולת. אתה יודע, לוּ באמת רצית, היית מונע זאת. חטאת מסיבות רבות, החל מקשת גוונים של חולשה: כעס, קנאה, חמדנות, נקמה, אלימות, עיוורון שרואה רק בטובתך, וכלה בקשת גוונים של רגשות אפלים. גם אם תניח שהחֵטְא שעשית היה בשוגג, מתוך פיזור הנפש, מתוך אי הבנה שלך את המתרחש- הרי גם אז חטאת. הגבול המפריד בין כוונה לשגגה, בין רצון מוקדם למעשה לבין תמימות, כמעט אינו קיים. רק מקרים קיצוניים מפרידים באמת בין השניים.
 חטאך אכן חמוּר, אם עשית זאת בידיעה שהוא פוגעני, והיית מודע שבכך אתה מפר כללים ונורמות שאתה עצמך יודע שהם רעים. כתוצאה, אתה מתייסר באשמה. אין כל סיבה לטפח אשם על חטא שחטאת. לא תיבנה מכך, ולא תירפא. אשם כזה הבריח אותך ליער. האם היער יסלח? יחמול? החטא ימחק? תוצאותיו ייעלמו? לבך יתחזק ותעמוד בפני מקרה דומה בעתיד?
ספק אם אָשָׁם זה, שאתה מתייסר בו, נובע מהמקום הנכון: האם זה לקח ולימוד עצמי, כיצד להתגבר על רצון זדוני שמחלחל בך, התגברות ומניעה מלחזור ולחטוא, או שמא  הלקאה עם אָשָׁם, מתוך הנאה שאתה מוצא בחיבוט עצמי והיטהרות מדומה?
 דע, שאָשָׁם משרת פרשנויות משלך, לא פעם צידוק כוזב לחולשותיך והעצמתן, במקום התנערות מהם. כך גם בריחתך מאחריות והתמודדות. תוסיף רחמים עצמאיים על חשש מפגיעה בשמך ועונש, וכך תגלה שאין בך כל עניין אמתי מלהיחלץ מדשדוש חסר תכלית במי אפסיים, גם אם תספר לעצמך אחרת.
שמא תטען שחטאת כלפי האל, או כל משאת נפש אחרת שאתה רואה כסמכות מוסרית. שוב אתה מצר לא על החטא שחטאת, על הנזק שגרמת לאחר, אלא על עצמך.  
המחשבה שאתה מייחס למעשה שלך על כי הפרת ופגעת בציווי האל, בכבודם של חוקים עליונים, היא דאגת יתר וחשיבות מופרזת לעצמך, תוצר של אגו כוזב שיש להעמידו במקומו. כשאתה חוטא כלפי שמיים, או מוסר עילאי, אינך פוגם בדבר, אלא בעצמך. מחשבה כזו היא סברה אישית שאין לה על מה לסמוך, אשליה שאתה בעל כוחות ושליטה שאין, ולנצח לא יהיו לך. ככוכבי השמים וירח המאירים בלילה, כשמש המאירה כל יום, בין אם יש עננים או בהיעדרם, כך מתמיד העולם לעמוד ולהאיר את עיני השוהים בו ועיני הצופים בו. כך עומדים איתן המוסר וכללי צדק אישי וחברתי, שרירים וקיימים. הרע אינו אלא חטא מעשי ידיך. לעומתו, הטוב לעולם עומד, אינו נפגם ואינו משתנה, בין אם אתה עושה דבר מה או יושב כְּבּוּל עץ חסר חיים. בין אם אתה מפר כללים, או מציית להם ללא תנאי, בין אם אתה קיים כאן, או איננו.  

ונוסיף על כך: חטא שעשית מתוך פיזור נפש, אי הבנה ואי כוונה, וּוַדָּאִי אם פגעת באחר, אינו פוטר אותך מלקחת אחריות מלאה על התוצאות. גם כאן, אל לך להתיימר על שֶׁבְּכָךְ פגמת בעולם כשהפרת כללי מוסר, חוקי עליון. הנפגעים ממעשיך הם אלה שחטאך פגע בהם, וכן בעצמך. גם במקרה כזה זכור לעשות הכל כדי לצמצם את הנזק שגרמת, ולא לקונן על מר גורלך, ולא להתמקד בדאגה לתדמיתך.

חזור איפה לביתך, נָכֵס אחריות על מעשיך, שא בתוצאות והמשך בחייך. ראה תמיד כיצד להיטיב כיצד להימנע מחטא, לא בשוגג וודאי לא מתוך כוונה או אי-שליטה על מעשיך. קח את המעשה הלא ראוי, את הבריחה ליער כתוצאה מכך, את האשמה, הרחמים העצמאיים, שזור כל אלה לשרשרת, וענוד אותה על צוארך, למען יראו עיניך תמיד את הבורות, שלא תיפול בהם שוב, עד שייעלמו כליל.
 חזור איפה לביתך, שא בתוצאות חטאך, וחיי את חייך, הפעם בחר נתיב של טוב ומטיב.
אברום רותם, אפריל 2016

14 במרץ 2016

על קוונטים ורוח'ניות

למה תאורית הקוונטים נרתמת כמעשה של שגרה בפי כל רוח'ני מצוי, רק כדי להביא סימוכין מהאולימפוס המדעי, כולל ציטוטים חלקיים ו/או מדומים של מדענים כמו איינשטיין  (שלא השלים עם המשמעויות הנובעות מתאוריה זו). מה הצורך הבלתי נשלט הזה להביא אישוש וראיות "מדעיות",  ל- -  מה בעצם?
עיון חודר בסוגיה ומסקנה מתבקשת: מיותר ולא מועיל לעניין... J

אין ביננו ולו אחד שלא נתקל בשיח על חוץ-מציאות החומרית שלנו.
חומרי - הכוונה לכל דבר של חומר, כולל גם אנרגיה, שדות (שדות - "משהו" במרחב הפיסי שמשפיע על חומר ללא מגע פיסי) ועוד. מילים אחרות- כל דבר או תופעה שניתן לגילוי בסופו של תהליך באמצעות חושינו באמצעים חומריים. כל דבר ותופעה שמושפע ישירות על ידי "חוקי-טבע" ידועים וגם כאלה שנדע/נגלה/ נגדיר, אולי, בהמשך תולדות האנושות, גם אם עד כה לא הצלחנו.
"חוץ-מציאות" - הכוונה לכל דבר שאיננו חומרי, מחוץ למרחב המוכר לנו בו אנו שוהים ולזמן.  זו הבנה, ידע "רוחני" שאינו נסמך על החומר, ולא ניתן לגילוי, מדידה, צפייה, אף לא לאישוש נוכחות.
נזכיר שהנחת היסוד במושג חוץ-מציאות, לא רק שקיים אי-שם, אלא הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות כפי שאנו רואים וחווים ויודעים אותה, ותאור המציאות ללא "חוץ-מציאות", לוקה בחסר גדול.  
אולי יש צורך להזכיר שלא מדובר בדיון אינטלקטואלי ובהתפלספות לשמה, אלא שבתפיסה חוץ-מציאות מוכמן פוטנציאל לשנוי הלכות חיינו, הנהגותינו, תפיסתנו, ואולי כתוצאה מכך, אף את הסובב אותנו, והמציאות הנוגעת ישירות בנו. ונוסיף שהכרה בחוץ-מציאות עשויה אף לשנות את המציאות כך, שנחוש טוב יותר מהמצוי בידינו כרגע.

עצם הבאת נימוקים מלומדים מהמרחב המדעי בכלל, ומתאורית הקוונטים בפרט מצביע, נעבעך, על אי ביטחון במסרים אודות חוץ-מציאות. אין משמעות לביסוס תובנות כדי להיטיב עם חיינו, על ידי מתודה מדעית העוסקת בהסבר של התנהגות חומר.
במילים אחרות, הוכחות לחוץ-מציאות מתחום המדע והמתמטיקה כמו תאורית הקוונטים – באות לברך ובעצם פוגמות בתפיסה החיונית של חוץ-מציאות, גם אם היא חמקמקה ועמומה מטבעה. מדובר בהנגשה שטחית ומאד לא משקפת את תאורית הקוונטים. תאוריה זו מציעה משוואות מסובכות ומורכבות, שרק מקצוענים מעטים אכן יודעים להתמודד עמן באופן כלשהו. להביא זאת כתאוריה לעם, שממילא ספק אם הוא מסוגל להבין ולהכיל סוגיות מתמיהות שבניגוד לשכל ישר, ואינטואיציה אנושית ולכל תבנית חשיבה לוגיות הן אכן נקודת חולשה, וכישלון של הרוח'ניקים לשכנע.
למעשה יוצרים סתירה מובנית כשאומרים "המדע לא הכל" "העיקר מצוי אי-שם", ומצד שני להוטים להביא ראיות מדעיות שאכן קיימת חוץ-מציאות, כזו שמשפיעה עלינו ומאפשרת לא רק התייחסות תאורטית- אינטלקטואלית אלא עקרונות, כללים, המלצות ודרכים להיטיב עם חיינו.
על רקע הנתון המובנה, שאכן קיים חוסר ראיות מוצקות לחוץ-מציאות, מובאות ראיות מדעיות לעילא שעושות רושם גדול, אך לא מוסיפות ולו קמצוץ לאתגר הרוח. מה לאדם מן הישוב, שרוצה למצוא דרך להיטיב עם חייו, ולהתמודדות בסוגיות שעולות מהתאוריה הקוונטית, מה?

אז כדאי לעשות קצת סדר:
עד היום ניתקל ביודעי כל, שיתכחשו באופן גורף למה שכבר למדנו בכלים מדעיים-מתמטיים החל משלהי המאה ה-19, יבטלו לכל טיעון שמעמיד את הרציונליות במעמד נחות, ויטענו בביטחון עצמי חסר כיסוי,  שאין דבר כזה חוץ-מציאות, הכל חומר, אנרגיה וכחות שמפעילים אינטראקציות בין גופים/ חלקיקים חומריים. למשל, המח שלנו הוא "מכונה" חומרית מרוכבת מאד, והנה הנה נפענח את סודה.
קשה באמת להתמודד עם העובדה שאנו עומדים על סף תהום מאיימת פעורה תחת רגלינו, שמנפצת את הרציונאליות והלוגיקה באופן שמעמיד את השכל האנושי והאינטלקט בסכנת קיום ממש. שכן, כל מהותנו כיצורים חושבים מושתת על כלים אלה של לוגיקה ורציונאליות. המתכחשים, אלה הדבקים בתפיסת "הכל-חומר", יתכחשו בביטול לעובדה שהכלים המצויים בידינו, ולא משנה עד כמה חכמים נהיה, מגיעים לחומת אי וודאות ואי הבנה, שלא ניתנת לקעקוע. זאת למרות האשליות, הסברות ואינסוף הנסיונות לנפצה או לעקוף אותה. ראיות לכך נמצא כיום בכל שדה עיוני בתחום שאנו מחשיבים אותן "כמדעי".

מפח הנפש מתפיסה פשטנית שהעולם מתנהל על פי המודל המכניסטי-מתמטי, מודל חשיבה שהביא את הידע האנושי לגבהים מדהימים, שאין לנו אלא לעמוד משתהים לנוכח נשגבות השכל האנושי, התנפץ בשיח המדעי כבר בשלהיי המאה ה-19. התסכול הוא עצום: באמצעות שיטות מדעיות מדוקדקות להפליא, מוכיחים למעשה, שיש לרציונאליות, ללוגיקה ולהבנת פעולת החומר ואנרגיה גבולות, שמעבר להם – "חוץ מציאות", בה אין לנו מושג ויכולת הכלה והבנה כלשהי. למרבה המבוכה, תמונת העולם של קדמונינו – העולם הוא דיסקית הצפה בחלל אינסופי, ששוליה הם גבול ברור בין חומר ל-אין, אכן שרירה וקיימת גם כיום, באופן מתוחכם ומורכב הרבה יותר, אך אותה המהות.

מאז גבול אי הידיעה התרחב לא רק בתאוריות התנהגות חומר (כמו בתאוריית הקוונטים במחצית הראשונה של המאה ה- 20), אלא גם במתמטיקה ולוגיקה גופה, ומשם אף התפשט לביולוגיה ולתחומים אחרים. הרעיון הבסיסי שנמצא למגינת רבים טובים וחכמים הוא, שאין למעשה בסיס מוצק לאופן החשיבה שלנו. באופן פשטני אך חד מספיק, נוכל להדגים זאת בגיאומטריה האוקלידית, שהיא סמל ומופת ללוגיקה צרופה: כל מגדל הגיאומטריה האוקלידית מושתתת על  אקסיומות – הנחות שלא ניתן להוכיח אותן. למעשה, כך נמצא כבר בשנות ה- 30 של המאה הוכחה בדרך מתמטית עיונית מדוייקת, שאין בנמצא "מערכת סגורה" של סיבה-תוצאה שניתן להסבר כולל של כל מה שהיא מכילה. כך העולם כולו, כלומר המציאות, ואף מרחבים מצומצמים בהרבה, שאנו מתפארים בעומק הלוגי-מתמטי שעליהם הם מושתתים. באמצעות הוכחה דקדקנית ומפורטת נמצא, כמו העדשה של הנסיכה, שתמיד מחויב להיות בירכתי המגדלים של סיבה-תוצאה, טיעון- הוכחה, שפגם לוגי אין בהם, גורם חיצוני כלשהו, למעשה שרירותי ולא ניתן להנמקה, חסין מפני כל הוכחה. מקור שאין לו הסבר, ולא יכול להיות לו הסבר, והוא נראה כבחירה שרירותית של אבן פינה למגדלים מפוארים אלה.
בין השאר, "עדשה" שרירותית זו זו של הנסיכה, שסיבה אין לה והסבר, זו הדגמה מצוינת לחוץ-מציאות.
לצד אינסוף דוגמאות מדעיות שנאספו עד כה, אין ספק שמחקר המח מספק את ההוכחה הטובה ביותר שמשהו לא רק שלא ידוע בממלכת המחקר, אין שום רמז לפתרון כלשהו, וככל שמאות ואלפי חוקרים מחפשים אחר הסברים ופיענוח של פעולת המח, היעד רק מתרחק כמו אופק. למרות פרויקטים שאפתניים לבנות מכונה אדירה שתחקה את המח, אין לנו שמץ של מושג מה זו מודעות ומה זה "אני"... גם כאן מסתמן יותר ויותר, שלא רק שהפיתרון רחוק, אלא אולי עלינו להתחיל להכין עצמנו להודאה, שאין הסבר והנמקה לאופן בסיס מהות פעולת המח. הוא אינו בהשיג יד ולא חשוב אורכה, ושייך למחלקת ה-אין הסבר מניח את הדעת, והוא שייך לחוץ-מציאות. קיימת אמנם סבירות שאולי זו טענה שגויה, וכן ימצא בסוף הסבר חומרי לפעולת המח, אך הזמן החולף והתוצאות ממחקרי עומק מצביעים על מגמה הפוכה לגמרי.
כך נמצא תופעות משונות בתחומים כה רבים, פיזיקליים, ביולוגים ועוד, שההסבר הטוב ביותר הוא הימצאות "משהו", שחומק בין האצבעות, אינו מתגלה במיטב האמצעים, ומאידך לא ניתן לוותר על נוכחותו בנימוקים חומריים/ נסיבתיים/ מתמטיים לגיטימיים שכל מכחיש חוץ-מציאות לא יכול שלא להסכים להם, אלא אם הוא מתכחש לעצמו.
כך נמצא מכחישי חוץ-מציאות, שמסרבים להתמודד עם העובדות, ופשוט מבטלים בהניף יד שרירותי, ומצד שני, רוח'ניים מבולבלים, שחושבים שנימוקים מתמטיים/נסיבתיים מהתחום המדעי יאששו חוץ-מציאות, כשפועל אין להם כל משמעות, שכן ניתן לומר על חוץ-מציאות כל דבר שעולה על הדעת באותה לגיטימיות לוגית.

מהות הסוגיה:
א    הזכות שעומדת למכחישי חוץ-מציאות
לזכות מכחישי חוץ-מציאות עומד בסיס רציונאלי איתן: אכן, הסבר רציונאלי, ומידע ומודלים מתמטיים-פיזיקאליים-כימיים-ביולוגים ועוד, יביא חללית לירכתי מערכת השמש בדיוק מדהים, ייצר מכונית, מחשב ואופניים, ינבא ויסביר לפרטי פרטם באופן מדויק להפליא תופעות שונות ומשונות, ויציע לעולם מכשירים, מבנים, תשתיות, מזון, למרפא של מחלות ופגמים ביולוגיים, ואף יתרום רבות ל"תיקון" נפש פצועה ומיוסרת בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה.
יש הגיון ואישוש למכחישי החוץ-חומריות/ מציאות, שהם טוענים שיש להכיר במציאות העומדת בקריטריונים מדעיים כמו אובייקטיביות (לא משנה מי יעשה, היכן ומתי) והדירות (אם נעשה כך וכך בתנאים וחומרים אלה ואלה במדויק, נקבל את אותה תוצאה).   

ב    לעומתם - הנחיתות שעומדת בפני המכירים בחוץ-מציאות
לא ניתן למצוא ולאשש תופעות הכרוכות באופן מובהק בחוץ-מציאות, שכן עצם קיומה אינו תלוי בחומרית, ומכאן שאין אמצעים שניתן לגלותם, אלא מודעת, דמיון וחשיבה בלבד. למעשה, מה שאינו עומד בקריטריון מדעי (כמו אוביקטיביות והדירות ראה לעיל), גם אם נסכים שהוא אמת לאמיתה, אי אפשר לברור בין עיקר לטפל. אין כל אפשרות סינון מהו אותה "אמת" ומה הוא סתם חשבה מופרכת שאין לה כל משמעות.
למשל, אם אגיד שעל כתפו של ראש הממשלה עומד קוף ורוד, ורק אני רואה אותו, יש לכך אותה תקפות לוגית מה שגורו, או כתב קדמון עתיר חכמה מספר לנו על אמתות אנושיות מקדמת דנה.

מסקנה- בואו נשאיר כל עניין בממלכה שלו, כי אין משמעות לערבוב ביניהם
מכאן נחזור לראשית המאמרון: תורת הקוונטים כראייה, לא תוסיף לנו דבר ולא חצי דבר, שכן היא שייכת למכלול עצום של ראיות בהם המדע מרים ידיים ויודע שאף בתוכו יש מרחב דברים שלא עומדים בקריטריונים המדעיים המחמירים, ויודע שכל ראייה, תהיה אשר תהיה, היא לא רלוונטית כקבילה או לא לאישוש קיום מרחב חוץ-מציאות.
מכאן שאין טעם לאמץ דוקא נתון מדעי שמראה שאכן משהו מסתורי מבצבץ ומרצד חליפות, משהו שלא נוכל להבין ולפרש בכלים המצויים ברשותנו כבני אנוש, כי אנו יודעים לבסס לעצמנו רק תאוריה מדעית מדוקדקת על בסיס מתמטי-לוגי מוצק. ומאחר ובסיס כזה אף הוא עומד על כרעי תרנגולת רציונאליים, נותיר למדע לעסוק בדברים בהם הוא שולט, כמו כל התובנות המדעיות- מתמטיות וכמובן הטכנולוגיות שמקיימות כיום את העולם. בדברים שהוא אינו שולט – לא ניכפה את הרציונאליות עליהם, כי אין טעם ומשמעות לכך, אלא השחתת זמן.

לגבי חוץ-מציאות, עלינו לשאול, במה היא טובה עבורנו, גם ללא הוכחה רציונלית. עלינו להחליט באופן מושכל, גם אם אין הוא מושתת על ראייה העומדת בקריטריון מדעי, במה יש לדבוק, ומה יש לפסול, בכל המדובר בחוץ-מציאות. סוגיה זו חורגת ממסגרת מאמרון זה, רק נרמוז שאם נחליט שנאמץ לעצמנו תובנות המושתתות על חוץ-מציאות, המושתתות על מוסר, הוגנות והכלה, תובנות שיטיבו עמנו באופן משמעותי ועם הסובב כדרך חיים, הרי נרויח חיים טובים יותר. לכן גם נזנח תפיסת עולם המניחה, שרק מה שעומד לנגד עיננו והישג ידינו קיים ומניע את העולם. ולשם כך, אין כל טעם ומשמעות ללמוד את מהות תאורית הקוונטים.


והעיקר- שנהיה שמחים ובריאים במציאות כמו גם באמצעים חוץ-מציאותיים.

11 במרץ 2016

קרישנה

את קרישנה פגשתי במחצית חיי (נדע בדיעבד בחסדי השם כמובן).  המפגש עמו הפתיע, לאחר שכבר די התיאשתי מהתקווה למצוא משהו שיחדש במהות, לא בפרטים, תורות וספרים שאולי עוד אגיע אליהם, או אנשים, שעשויים להפתיע, שאולי עוד אכיר.
 בדיעבד מצאתי שאכן השם 'קרישנה' מצדיק את התחושה: הפרוש המילולי ואחר מצוי בכתבים העתיקים שהגעתי אליהם באמצעותו, כמו 'המושך (אטרקטיבי) עונג רוחני',  'הווית הקיום המפסיק את מחזוריות לידה-מוות', או פשוט 'המושך כל'.  
הופתעתי, שכן הבנתי כבר מזמן שחלק לא מבוטל מדְּבֵקִים דתיים, שקועים בבורות, בעיוורון קנאי מודע ושלא במודע. חלק גדול, מרשים ככל שיהיה בדת וכמובן בפילוסופיה, לא מותיר אחריו שובל גדול מספיק של תשובות משמעותיות באמת. חידוד, מיקוד, אך לא תשובות, לכל היותר הבנה שהתשובות הניתנות אינן באמת תשובות, או הבנה שלמעשה אינן בהשיג בן-אנוש. נוכחתי שמקור של הרבה רוע ואי מוסריות נובע דוקא בקדושה מיוחסת לכל טקסט או לדברי "צדיק/קדוש", בהלכות שמיוחסות להן קדושה, על חשבון מוסר בסיסי - רווחה וטובת אנשים.  או במילים פשוטות: יהדות (כמו גם נצרות ואיסלם) הן אולי הכל, אך אין בהן מוסר! דת לא מוסר, ההפך!
מצאתי שהמהות, עצם ההויה של הדבקות האובססיבית בהלכה היהודית, ולא רק בה, היא קודם כל סילוק האלוהים מהתמונה. "לא בשמיים היא[1]"- לא במובן שאינה רחוקה מהשיג יד, אלא שהסמכות הועברה לפוסקים ולחכמים  גדולים וקטנים. המלכוד הלוגי מה כן קביל ומה לא (כפירה, 'קיצוץ בנטיעות'), אין לו תשובה. אין שום דבר מוחלט, פרט לאמונה שרירותית שכך זה ולא אחרת, שישכנע ויכיר בכך שדברי רבי עקיבה הן דברי אלוהים חיים, ודברי שבתאי צבי הן כפירה טפו-טפו. אך פגם לוגי זה לא פגם בתילי ההלכות שצמחו  במהלך הדורות, כשלעתים נראה שהמטרה המקורית – מענה לסוגיות רוחניות-אנושיות, מזמן נשכחה. 

ואז פגשתי את קרישנה. קרישנה כשמו, אכן באמת אטרקטיבי, קודם כל כסקלה וממד להשוואה וביקורת על דרך רוחנית. הוא מאפשר להסתכל על הסוגיה של אמונה ודת, באופן שלא מתאפשר ביהדות (כמו גם הנצרות והאסלם). בהן עליך לכפוף עצמך אל המסגרת המוצעת, לקבל בהכנעה מלאה, בניגוד למה שקרישנה מסמל: לפעול, להיות אקטיבי, לחקור ולשאול, לקחת חלק פעיל בעיצוב עולמך הרוחני, עיצוב תפיסה חברתית מוסרית ויישומה בפועל. הכוונה 'להיות' חלק פעיל בעיצוב ההבנה שלך את ההוויה: "הידע שהסברתי עד כה אף כמוס יותר. שקול אותו לעומקו, ואחר עשה כרצונך[2],"  אומר קרישנה לתלמידו, לאחר שפרש לפניו עיקרי ההתנהלות הרוחנית שמביאה למקום טוב הרבה יותר מהקיים.
אגב, בנקודת מבט היסטורית-יהודית משהו, קרישנה הנו סינתזה בין המחלוקות בימי בית שני, שפלגו את היהדות אז בין הצדוקים שהוכחדו לבסוף – שטענו שכל אדם לגורלו ולכושר הבנתו והחלטתו, לבין הפרושים (שגברו לבסוף והיהדות כיום היא המשך דרכם) – שכל אדם הנו נשמה נצחית, שתלויה בחסדי האל שמחליט עבורה, ובגדול הכל צפוי, ואין לכושר ההחלטה של האדם הרבה מה להשפיע על גורלו, אלא לציית להלכה שרירותית שאין בחלקה הגדול ולא כלום עם האלוהים, אלא אובססיביות של טומאה וטהרה מדומיינים. סינתזה שהיתה עושה כיום רק טוב ליהדות, שאיבדה את דרכה זה מכבר.
מה שלמדתי מקרישנה שלא מדובר בחובת עשייה לשם תיקון אישי, וודאי לא הצלה וגאולה של העולם, אלא במושכלות ובחירה אישית, על פי מיטב ההבנה, המידע והלב האישיים לאורך החיים. במילים בוטות יותר- מה שאתה עושה בעולם והדרך בה אתה בוחר להתנהל – זו הבעיה שלך. בחירתך איננה "חטא", לא פגם וודאי לא פגיעה בשלמות הכלים/ עולם/ אלוהים. עובדה הם מסתדרים יופי בלעדיך. כל מה שאתה עושה – אתה מקרב או מרחיק עצמך ממקום טוב בהרבה מהנוכחי, וזו בחירתך ואין כאן עונש או גמול. הדרך היא שלך, ואך ורק שלך, וכך תוצאות מעשיך (הקארמה) לטוב (לך) או רע (לך). עליך לסלול ולחצוב בידיים חשופות ופצועות את הטיפוס המיגע, שמסבות כאב, אך רק כך ניתן יהיה להגיע ולהשיג הבנה משמעותיים, גם אם הדרך רב, קשה ומייאשת לעתים. דבר לא יעשה זאת במקומך, ודאי לא נס, לא מלאך לא שרף וגם לא מימוש "הארה" שתגיע פתאום, גם לא יציקת שמן הסמכה על הראש, חניכה שעומדת בפני עצמה ללא מעורבות אישית עמוקה של הנחנך.
'אם אין אני לי – אף לא אחד לי'. בדיעבד, דוקא תפיסה זו , הרבה לפני האישוש של קרישנה שאכן זו הדרך שמובילה למקום טוב יותר, הובילה אותי תמיד בהבנה עמוקה, גם אם ניסיתי להתכחש לה  פעמים רבות מדי, ולצפות לנס חיצוני מידי שרף או אדם.

כשפגשתי בקרישנה, הבנתי די מהר שמצאתי משהו הולם יותר את הציפיות, והרבה יותר את ההבנה שהתעמקה והלכה בסוגיה של רוחניות-דת-ייעוד וכיוצא באלה דברים. לא, לא הפכתי "דתי". אין בליבי כל נטיה לכך. אני מתעלם מקדושה שיש להתמסר לה, כי היא "משמים", ומכאן גם לפולחן כזה או אחר, אלא, לכל היותר, מעשים ותובנות שגורמות להשראה. אך בהחלט קיבלתי שיעורים לחיים משמעותיים בהרבה. כיום הדרך נהירה הרבה יותר, גם אם ברור לי שלא אשלים לחצות ולעבור את כולה, אך לפחות אני יודע מה יש בצד השני, הבלתי נראה, של אוקינוס החיים, שניתן לכנותו גם ים הסיבה, מעשה-תוצאה.
הפתעה שניה, לא פחות משמעותית שלמדתי מקרישנה, שלהיות "רוחני" זה קודם כל להיות אדם, עם מכלול החזקות, החולשות, רגשות ואינטלקט האנושיים. ההתכחשות לגוף, לראות בו מקור טומאה, כמו גם צרכים רגשיים ופיזיים, היא דרך שגויה. התעלמות מהעצמי החומרי, כמו בדתות המוכרות לנו, שבאה לידי ביטוי בפולחן אובססיבי (אפרופו התורה היהודית שבע"פ), התעסקות שווא בטהרה לעומת טומאה, בקודש לעומת חול, לא מקדמת במאומה. תפיסת שווא, אשלייה היא שבכך נהפוך רוחניים יותר, ונגיע למקום טוב יותר. ההפך! עלינו להתאים את הדרך הרוחנית ליכולות, לצרכים ולהשתוקקות הרגשית, ואינטלקט האישי הפרטי על מגבלותיהם.
למדתי מקרישנה, באמצעות כתבים הינדיים מרכזיים, החל מסיפור שהופך למקור עצום של תובנות ופילוסופיה חברתית ואישית כמו 'רמיאנה', דרך האפוס העצום 'מאהברט' (שבתוכה נמצא את הבהגווד-גיתה), ואז לצלול למעמקי הנשגבות שניתן להכיל בכתב עצום ממדים – השרימד בהגוותם ועוד כתבים מאוחרים, מעוררי השראה ונשגבות כמו 'צ'יתניה צ'ריתאמריתה' ואחרים. למדתי שכל דרך רוחנית משמעותית, מושתתת על שירות ויחסים. יחסי אנוש, פשוטו כמשמעו, כי איננו מבינים ומכירים דרך אחרת להתקשר ולהתחבר למשהו. שירות כזה נובע מאידיאל, לא אנושי אמנם, אך משמש מגדלור שמסייע להתכוון ולהתקדם. נתינה, חמלה והכלה ללא גבולות וללא ציפייה לרווח אישי, והבנה עמוקה שהכל, ודאי כלל בני האדם וגם החי- אחד המה. שיוויון מוחלט בין רמש, כלב, יונה, פיל, מלך, אציל, לוחם, סוחר ופועל, בכל גווני העור ותווי הפנים, זכר ונקבה. לכן לגיטימי שתפיסת האל היא תפיסתו כאישיות שניתן לדבר איתה, ולשם כך להשתמש בתבניות חשיבה אנושיות מוכרות שבידינו: יחסים ושירות. לא שליטה ולא אדנות. כך ננהג קודם כל, בשירות, בנתינה, באהבה, ללא תנאים במשפחה, ובמעגלים הולכים ומתרחבים עד כמה שניתן להכיל באישיות המוגבלת שלנו.
המחשבה המערבית המתנשאת, שדבקות באל ללא צורה וללא תואר, אינסופי וכד', הוא השירות הרצוי, הנשגב, הנעלה יותר מיחס אישי לאל – היא פשוט לא מעשית, כי היא לא אנושית, ורווית אשלייה של קדושה ללא כיסוי. מי ששואף להתנתק מהגוף ו/או מהעולם - מתכחש להוויתו ופוגם בעצמו. דוקא תפיסה אישית, יחסים ואהבה בכלים רגשיים ושכליים המוכרים לנו, הם חוויה אוטנטית גבוהה בהרבה מליהוגים והתפלספויות ריקות.  לכן יש לשאוף ולפעול לאורח חיים של מקצוענות, שירות, ענווה, השתוות (לא למעלה ולא למטה), הבנה של זמניות החומר, וחשיבות פיתוח היחסים, השירות והאהבה לסובב אותנו, בחסד ובענווה. אהבה.


ועל כך, ועל עוד הרבה יותר עמקות שלא נפרט כאן, ועל הזכות להכיר את קרישנה וללמוד, אני מודה..


[1] ביטוי מדברים ל' פס' 12, שהפך למטבע לשונית בתורה שבע"פ בתוספתאות ובתלמוד הבבלי והירושלמי ובהמשך כלגיטימציה לקדושת ומרכזיות התורה שבע"פ, שאינה נופלת מהמקרא.
[2]  בהגווד-גיתה  18.63 [הוצ' "נאמנות ספרי בהקתיונדתה" תרגום לעברית  ד. לובן, 2011]

18 בפברואר 2016

על המעשה והתוצאה

איש נפל לפני המורה ותינה צרתו, על שהוא עמל ומשקיע ואין הוא רואה ברכה בעמלו. כך אמר המורה:  

הנה הגעת הנה, כי אתה חש שאתה עמל ללא הרף, מתכוון, מתאמץ ופועל,  ואינך משיג את התוצאות שאתה מייחל להם. אתה עובד קשה מדי, ההשגים דלים ולא מספקים, ואתה מתמלא בתסכול ואף ביאוש.
אתה מכיר אחרים שמשיגים הרבה יותר, ומתאמצים לשם כך לעתים פחות ממך. אתה תוהה מה לא בסדר, מה מתנהל לא נכון שכזה הוא גורלך, ואיך זה שגורל אחרים מאיר להם פנים בהרבה. כך, לפחות, הדברים נראים בעיניך.

אינך איש אחר, אלא אתה, לטוב ולרע. להשוות במה שיש לאחר ובהשגים שלו, לבין מה ששלך, רק מסב לך עגמת נפש מיותרת. אתה לא הוא והוא לא אתה. אתה ייחודי, לטוב ולרע. הגורל שלך הוא שלך, לטוב ולרע. אולי האחר משיג יותר דברים שהיית רוצה, אך אין לו דברים אחרים שיש לך.
התסכול שאתה חש, הוא שלך בלבד. הקשר בינו לבין המציאות לא הכרחי כלל. גם ההסברים המלומדים, כמו זהו הגורל שנקבע אי-אז אי-שם, או זהו גמול על מעשיך בעבר, ואולי אף מלידות קודמות וכדומה, לא ישנו במאומה את תחושת התסכול ממה שאינך משיג. לא בהסברים שכאלה תמצא השלמה וגם לא נחמה.
מה שקורה אתך ולך, הוא תוצאה של גורמים רבים מאד, וחלקם הגדול נסתר מן העין, כך שלמעשה איננו יודעים מה הם, וכיצד הם משפיעים. לעומת זאת, אם לא תחפש הסברים מלומדים, אלא תעשה טוב, לא תתכוון ולא תפגע באחר כדי להשיג כבוד, רכוש והשפעה, אולי לא תתעשר מכך, אך הם יטיבו עם חייך, ויקטינו את התסכול שאתה חווה.  
אנו מחפשים דרך להתעלות מעל מצוקות השעה והחומר. דרך בה לא נשנה את העולם שיפעל לטובתנו, אך נוכל בהחלט לשנות את התחושה הפנימית: בתחילה נקטין את עגמת הנפש מהקיים, ובהמשך נראה את הסובב ועצמנו כך, שנוכל להיות מסופקים ואף שמחים. לשם כך, יש ובוחרים בדרך פולחן דתי כזה או אחר, ואכן, אפשר אף בו למצוא נחמה והשלמה. דרך נוספת היא לבחון היטב את התכונות הפרטיות, כמו למשל אמונה ותפיסת עצמך בעיניך, ביכולות שלך, במסירות, בחיוניות, בהתלהבות שאתה משקיע, במיומנויות היחסים, באמפתיה, בכושר הֲכָלָה של הסובב וכדומה. כדאי לשקול אם יש מקום בשינוי התנהגות והתיחסות בדרך הפעולה שלך. בדיקה יותר מעמיקה היכן המאמץ מושקע כיום, ואולי יש ערוצים אחרים, או אף סגנון פעולה, או דרך אחרת, שיביאו לך יותר רווחה והצלחה בתחושתך הפנימית, מהמצוי כיום.
לשם כך נצביע על מספר דרכים מרכזיות שיש ללכת בהן לשם השגת מטרה זו, שהן נתינה, דרך התבוננות פנימית, דרך הידע, דרך זו המתוארת כאן ואחרות.  כך אתה עשוי לגלות, ששינוי קטן בתוכך, עשוי לחולל בפועל שינוי גדול גם בתוצאות מעשיך. כדי להעמיק יותר, נציג בפניך את  דרך המעשה ותוצאותיו. מקור התסכול המרכזי הוא שאנו פועלים למען פירות המעשה, תוצאה, רווח אישי, לנו או לאחר שאנו חפצים שכך יהיה. בדרך כלל נמצא למורת רוחנו, שהפירות אינם הולמים את הציפיות שלנו.
אם כך, אל תצפה, אל תפעל למען פירות ותוצאות!  נתאר לנו עולם בו אנו פועלים לשם שירות על פי צו הלב, הייעוד שאנו חשים שעלינו לפעול. הקריטריון לבחון את אמיתות הבחירה שלנו יהיה, שעצם הכוונה והפעולה נעשית לא למען עצמנו, טובתנו, וודאי לא באופן ישיר, אלא לטובת אחרים. בדרך זו, המעשים שאנו עושים להגשימם ממלאים אותנו סיפוק ואף שמחה מהסיבה, שהיא נעשית לטובת משהו או מישהו, ובידינו נפלה הזכות להיות הכלי לעשות שירות זה. נשים לב שפעילות ללא כוונה להנות מפירות המעשה, איננה התנדבות, אלא עבודה עם גמול, שכר הולם, המאפשר קיום ופרנסה בכבוד. אך עצם העבודה נעשית לשם העבודה והשירות, לא למען השכר.
פעל כך שכל מעשה אינו מּוּנָע אלא לשם עשיית החובה כשירות לחברה, ולא לעצמך. התעלם מציפיות של אחרים. הם אינם אתה ואתה לא הם. שְׁאַף תמיד להיות אדם טוב ואיש מקצוע מיומן. אם תבחר להיות צייד – צוד, אם מורה- לָמֵד, אם רופא- רפא, אם פקיד – שרת את הציבור, אם מצביא – שלוט והילחם, אם איכר – עבוד את האדמה, אם פועל או משרת או מנהל – פעל בהתאמה. בכל שתבחר מצו הלב- טוב הוא. כבד את המלאכה שאתה עושה. פעל ועבוד בכל לבבך ובכל מאודך, לא לשם רווח אישי, לא לשם כבוד, לא להערכה או למלוי דחפים של חמדנות ותאווה. אל תעבוד למען פירות המעשה, אלא לשם המעשה, לעצם השירות. הקפד לעשות הכל בניקיון כפיים שלא על מנת לקבל, אלא כוונה לביצוע המשימה באופן הטוב ביותר. אל תצפה ל-"מתוך שלא לשמה בא לשמה", כי בכך, שוב, אתה מצפה לפירות המאמץ, ושוב תתאכזב!
עצם מעשה מתוך העשייה, לא למען הפירות, עשוי לגרום לשינוי חיובי, בתנאי שלא התכוונת לכך מראש ולא פעלת לשם כך. בדרך זו תחוש שלם יותר עם עצמך, עם הסובבים ועם אלוהיך המייצג את פנימיותך האמתית, ומן הסתם הכוונה היא שתלך בדרך זו.
לך לדרכך איש טוב, תוכל להקל על עצמך בדרך מעשה ותוצאה. מצא טוב, השלמה ואף שמחה.
אברום רותם, פברואר 2016