13 בפברואר 2017

לא להתאמץ, השגרה מטיבה

חכם מוטרד על שאין כל זמנו מוקדש לחכמה, נפל לרגלי המורה לבקשת עצה. המורה הנהן,  ואמר לו מבלי שנשאל:

הו איש חכם ומיטיב. אתה מבלה את רוב זמנך במחשבות עמוקות, הוגה תובנות ויוצר, כך אתה מקווה ומאמין שעוד אנשים ימצאו בהם עניין, הנחיה, או אף קורת רוח מסוימת, שלא היו זוכים לה אחרת. אתה סובר, ובצדק מסוים, שבכך אתה תורם תרומה נכבדה לסובב, לעולם בו אתה חי.  
והנה, אתה חש, שתשומת הלב שלך איננה תמיד נענית לנכון שבעינך. איננה מתמקדת בטוב הזה שאתה רוקם, בייעוד שלקחת על עצמך. לא פעם אתה חש שהגוף, כמו גם הרוח, מוסחים, והיו שמחים לפעולות אחרות, בעניינים ודברים שאינם עיסוק בחשוב, בנשגב דווקא. הנה אתה סבור שכל רגע שדעתך מתפזרת, יש בכך רמז על אישיותך: חולשה ומורך לב.
הבה ונשאל: מה הדחיפות הזו שאתה חש להגות ולהעלות על כתב? מאין התחושה שחיוני להספיק עוד ועוד, ולא נכון לעצור לרגע ולהתרווח? האם אתה סבור שהעולם לא ישרוד ללא תובנות אלו? או שמא אתה חושב שבכך אתה מקים לעצמך יד זיכרון, שעוד ידברו אודותיך הרבה לאחר שנפרדת מהעולם?
לפני שננסה להשיב, נדבר על השגרה, כמו גם על פעילות מיותרת לדעתך. נדבר על פעילות שלא נחשבת בעיניך ליעילה ומשמעותית, וגרוע מכך – אתה רואה בה סימן לחולשה אישית. הגוף, והרוח שבו, זקוקים למנוחה, לשינה מטיבה להסחת הדעת מתלאות ודאגות, וגם למנעמים ולהנאות. אם נתעקש לשקוע רק בעשייה, מועילה וחשובה ככל שתהיה, נתייסר לשווא. כל מערכת שיש בה חִיּוּת זקוקה לפסק זמן, לאגור כוח, להתעדכן מחדש, לנוח, להתרווח, ולא רק לעמול ולהתאמץ. ממש כפי שלא ניתן לפעול לאורך זמן בלי שינה. נמצא שהסחות, מועילות בהרבה מהתעקשות להתייסר בעצם המחשבה על הזמן שמבוזבז לכאורה.
אך יותר מכך: מעלה עליונה והולמת היא למלא את הרגע, חלקיק הזמן שחולף בשגרת החיים.  חיים מלאים וטובים הם חיים בהם התנסית ועסקת בדברים שמלאו אותך, רגשו, מהם למדת מה נכון לך ומה פחות. רגע בחיים אינו משמעותי אלא אם הוא משובץ ברצף של מגוון פעילויות, שמזינות אחת את השנייה. המחשבה שיש למלא כל רגע ורגע במאמץ והתכוונות מיוחדת, במחשבה מעמיקה והפקת תובנות חשובות, היא מחשבה שאין לה מקום באורח חיים בריא. חשוב לחוש בחיוניות הרגע, העכשיו, ולשם כך יש צורך בשינוי, במגוון עשיה ורגיעה, בהן התעמקות, באחרים, הסחה גמורה כמו בהייה, הנאה, עונג , ובאחרים מאמץ גופני לחלץ אברים, לחזק את הגוף ואת רוחו. כך תמצא שטוב לעתים לשקוע בשגרת עבודה בבית, בשדה או במקום בו אתה פועל את פעלך שמקיים אותך. אין זה בזבוז זמן, ההפך. יש וניתן, למעשה חיוני לטיוב חייך, למצוא הנאה צרופה גם בעשייה של שגרה, יום-יומית, או פעולות חיוניות לך ולסביבתך, שאינן דווקא מחשבות עמוקות, או חוויות משמעותיות לכאורה. דווקא הנאות קטנות אלו, של שגרה מטיבה, מזינות באופן טוב בהרבה את פעלך הנחשב ביותר בעיניך.
אין כל פסול בשינה מטיבה. אין כל פסול בזמן עצלות ורפיון הדעת. הימנעות מהגות עמוקה, מזינה את הבנתך הרבה יותר מאשר אם תתעקש להתאמץ, ובמקרים רבים, לשווא. לעתים אתה חווה גם פיזור נפש, עייפות רגשית או גופנית, שלא מאפשרת לך להתעלות בדברים חשובים בעיניך. או אז אין טוב מגריפת עלים, חיזוק קיר האבנים, בישול, תיקון, ניקיון, שיחות רעים וכדומה. תמצא שהם עשויים לזכות אותך ברגעי אושר או אף סתם הסחת דעת מטיבה. נפש בריאה ומסופקת חשובה בהרבה מייסורים שהטלת על עצמך כי אתה סבור שאסור להסיח את הדעת אלא להשקיע הכל בעיסוק נעלה כלשהו.
ונחזור לסוגיה שהשארנו פתוחה כאן למעלה: הדחיפות שאתה חש לומר את דבריך, שמא הזמן קצר, זקוקה לאיזון. ברגע שאתה חש שחיפזון אינו נכון לך, ברגע שאתה חש שאתה מתייסר - אתה חייב להרפות. לא ניתן לקבוע עד מתי תוכל להגות ולעמול, כמו גם, לא נדע לנבא עד כמה תוצר הפעילות יהיו חיוניים לעולם, ועד כמה, אם בכלל יזכירו אותך ופעלך. אך מה שמאד חשוב הוא, וזה בשליטתך - לדאוג שיהיו חיוניים לך עצמך. לשם כך, אין צורך להתייסר, אין צורך להציב יעדים שהדרך אליהם מאמצת מדי, מייסרת, או אף בלתי אפשרית, שגדולים מכוחותיך, למרות רצון נחוש. נחישות יתר עלולה לעתים להפוך למכשלה. אין מה להיחפז על כי הזמן דוחק. זמן שלי מי דוחק? מה שתספיק ליצור - טוב הוא. חשוב יותר למלא את קופת חייך ברגעים טובים, בה אתה חש נינוח, מסופק ושמח, ולא שופע מועקות, ומתאמץ ומתייסר בשל כך.  
הרפה, הרפה. צא לבלות, לך ליהנות, מצא עיסוקים יום-יומיים שמטיבים עם הסובב אותך, לצד עבודתך שקבעת שהיא היא הדרך החשובה. צא לשבילים צדדיים, סטה מידי פעם מהשגרה שכפית על עצמך. עשה זאת אף באופן סדור וקבוע. כך תזכה לפירות יצירה טובים יותר, וחייך יטיבו עמך.    .


ראו את כל דברי  המורה                                                                           אברום רותם, פברואר 2017

15 בינואר 2017

רודף הכופרים

רודף אחר כופרים ראה התקהלות על ראש הגבעה, מיהר ועמד לפני המורה. המורה הנהן,  ואמר לו מבלי שנשאל:

אתה רודף אחר כופרים כדי להענישם על כי אינם מחזיקים באמונה שאתה מחזיק. אתה סבור שמה שבידך היא האמת העליונה ואין בילתה, ומי שלא מאמין בה, אינו זכאי לזכויות אנוש בסיסיות, ודאי לא באלה שאתה זכאי ונהנה מהן.
הבה נבדוק יחד את ייחודיות האמונה שאתה פועל בשמה: ייתכן, רודף כופרים, שאתה צודק, ואכן אין בשמיים או במצולות הארץ אמת אלא זו שאתה מאמין בכל ליבך, ופועל בשמה. כיצד אנו יודעים זאת? לא נדע! אין כל דרך, ולמעשה אין כל משמעות בניסיון להשתכנע שכך הוא.
 מאחר ולעולם לא נדע הכל, אולי כדאי להסתפק לעת עתה בכך שהצדק עמך, ובו בזמן אתה טועה. אתה אוחז באמת ובו בזמן אינך אוחז בה. פתרון לסתירה זו הוא פשוט: האמת שמצאת אכן אמת מתאימה עבורך. אתה מאמין ואוחז באמת התפורה למִדּוֹתֶיךָ הנאצלות, כמו גם למִדּוֹתֶיךָ השפלות; לרום קומתך, ולשִׁפְלוּתוֹ.  בקצרה, אמת שמצאת ואתה דבק בה, היא הכותונת האישית התפורה למידותיך שלך.  נראה שאם תצא מנקודת הנחה שתחת עץ האמת יש מקום לנפש אחת בלבד ותו-לא – ונפש זו היא אתה, תתוגמל בהרבה מתפיסתך הנוכחית. אין עץ אמת אחר, אלא זה של עצמך. לשווא תתאמץ לדמות עץ אמת גדול יותר, שתחת צמרתו יהיו שניים, שלושה וַדַּאי לא יותר, וַדַּאי וּוַדַּאי לא תמצא עץ אמת אחד הנותן משמעות לכל אזרחי החברה האנושית. נזכור שזהו חוק הטבע האנושי, שלא לנו האמת, כציבור גדול, אלא זו האישית התפורה למידותינו בלבד.
גם אם אתה מתבלבל, וההיגיון נבוך מהסתירה הפנימית בהוראה כזו, נראה שבתוך תוכך אין מקום אלא לסתירה, שבדיעבד תמצא שהיא היא מהות האמת: אין אמת, ובו בזמן לא ייתכן עולם ללא אמת, אלא זו שמצאת ושוכנעת. אך אין בכך שום ראיה כי היא האמת היחידה ואין בילתה.
אינך אוחז באמת אחת, כזו הנכונה לכולם, וגם אם נתעמק בסוגיה, כאבותינו מקדמת דנה, לא נמצא אמת כזו. אין בנמצא אמת טובה לכל, כי לעולם ימצאו די אנשים שלא יסכימו לה. זה לא מקרה, לא כישלון הסברה, אי-חינוך או אי-שכנוע, או אי-מודעות מובנית של שוטים או עיוורים. זה הטבע האנושי, שגורס שאמת שכולם יסכימו לה, אמונה אחת כוללת, בה כל אחד ואחד יראה בה אמונה שלו, אינה אמת. ומחוק טבע אנושי זה אגב, תמצא בין השאר, שוטים רבים המכריזים שמה שלא מוכר להם אין צורך לדעת אותו, הוא הבל, הוא מיותר, זניח, או אף מזיק.
נראה שניתן להסכים, שמאחר והעולם, תכולתו וכלל המידע, גדול מכדי יכולת הכלה של אדם, ולא ניתן לדעת הכל ממילא - על כל אחד ואחד להתמקד בתחום בו מוצאים עניין אישי. ונוסיף על כך, שאין לאמת ערך אם המאמין בה ישפוט אחרים על כי אינם מאמינים דווקא בה, או יכריז על דעות אחרות כמיותרות או פסולות.
 
ועתה, רודף כופרים, נעבור לסוגיית מהו טוב ונכון, ומה הוא רע ולא נכון ברדיפה זו. נקבל ונסכים שבתפיסתך הכנה, אתה סבור שהעולם אינו גדול מספיק כדי להכיל גם את אלה שאינם רואים את האמת שלך כאמת שלהם. נסכים אתך שאתה סבור בכנות, בלב נקי מספקות, שעצם קיומם של כופרים באמונה שלך, מאיים ועלול להדיח אנשים שמחזיקים באמונתך, ומכאן יש לרדוף כופרים ואף להכחידם. אך לא נסכים אתך שהנחות אילו הן הולמות. הנחות אלה הן לא מוסריות, פוגעניות ושורש לרע, ומן הראוי לשקול תפיסה אחרת.
 הבה ונבחן זאת בזהירות: מהו עם כן הטוב בעיניך? האם באמת נראה לך שעשיית טוב מצדיקה פגיעה באחרים שלא פגעו בך ולא מאיימים על רווחתך, אלא על שהם כופרים באמונה שלך?
טוב לא מושג ברוע. התבונה האנושית מקדמת דנה גורסת שעשיית טוב היא קודם כל אי-פגיעה באחר. לייחס מעשה טוב לפגיעה או אף השמדת האחר היא חרב פיפיות. היא נגדך בדיוק כמו שהיא נגד הכופר שבעיניך. אמונה וכל דעה, שאינה מחזיקה בעקרון של אי פגיעה באחר בכלל ובשם אמונות ודיעות בפרט - היא רוע. אמונה, דעה שגורסת שהכול חייבים להיות כמוך, ואם לא, אז יש לאכוף או לסלק, היא רוע.  
לעומת זאת, אמונה, דעה הגורסת שטוב היא קודם כל אי פגיעה באחר, בדרך המטיבה עם האוחז בה וסביבתו, תמשוך אחרים. או אז אמת כזו תגדל ותופץ בטוב. מידור, קטלוג, הדרה, התנשאות, פגיעה, שרירותיות, איום וסחיטה, וודאי בחרב, היא רוע. ובמקום שבו רוע, אין טוב. ובמקום שאין טוב – אין אמת. במקום בו מאמינים באמת אחת הראויה לכל – אין אמת ואין טוב, אלא דבקות ברוע, ועשיית רוע.
מכאן, רודף כופרים, הנח לחרבך המטפורית וכמובן החומרית, ודאג שאמונתך תטיב, ולא תפגע. דאג לרוחב הידיעה שלך, ואם כישוריך מאפשרים, הפץ זאת בקרב אחרים, אלה שימצאו עניין, ואלה שלא ימצאו – אך טוב הוא. אינך יחיד בעולם והוא אינו זקוק למגן או לשומרי סף. טוב יהיה אם תראה באמונתך קודם כל עשיית טוב לסובב, ותשלול באופן מוחלט אכיפה כוחנית של אומנותך ודעותיך, וודאי פוגעניות. הטוב שתמצא בכך יעניק לך שלווה, יפתח בפניך תובנות, מראות ומקומות שלא ידעת, שיטיבו עמך ועם הסובב.
או אז ניתן גם לאחל – וידעת טוב וחסד כל ימיך..
לכל דברי  המורה                                                                           אברום רותם, ינואר 

18 בדצמבר 2016

האיש הטוב

למדני לעשות טוב, כי איני יודע מהו טוב, נפל איש לרגלי המורה. כה אמר המורה מבלי שנשאל: 

הו מבקש טוב. מי יאמר לנו מהו טוב? הרי כל דבר ודבר שנעשה, הטוב ביותר בעיננו, או אף בעיני אחרים, יגרור אחריו מחשבה נוספת: האם אפשר אחרת? הרי לא עשיתי די, וניתן לעשות כך וכך, עוד ועוד...  מה הם, אם כן, הכללים שעל פיהם יש לפעול, מתוך כוונה להיטיב עם הסובב, ולא לחוש שאנו טורחים לשווא? שכן, לעולם לא נטיב די, כפי שלעולם לא נוכל להעתיק הר ממקומו עם כוס.
אציע לך שלושה עקרונות, המתאימים לכל אחד ואחת, לא לשם שינוי עולם, העולם לא זקוק שתשנה אותו, אלא לשם הרמוניה טובה יותר ונינוחות ביחסים אתה-עולם, ואלה הם: הִשְׁתַּוּוּת, אי-פגיעה, והתאמה וצמצום.
העקרון הראשון, הִשְׁתַּוּוּת:
העקרון הראשון הוא הִשְׁתַּוּוּת. לעולם לא ניתן למלא אותו באופן מוחלט, אך עצם הכוונה, היא מַנְחֶה לחיים. הִשְׁתַּוּוּת היא לראות כלל החי והסובב, בין אם אתה מכיר ובין אם אינך מכיר, באופן שווה.
ראש וראשון לראות את כלל האנשים, כל אחד ואחד באופן שווה. ראש המדינה, זבנית, ילד וקבצנית ראויים ליחס שווה בכל הקשור לזכויות בסיסיות בעצם נוכחות וקיום. העולם אינו מבחין בהבדלים, כל הברואים והנמצא הם חלק שווה בו, אין סיבה שנתנהג אחרת. אין תכונה, מאפיין, מוצא, מעמד, כישורים, מעשים שהופכים מישהו ליוצא דופן
עד כדי כך שהוא זכאי לזכויות יתר. עובדה, בין אם מלך או קבצן הזמן הסוחף ללא הבחנה מביא את הרגע שממנו והלאה העולם ממשיך להתנהל בלעדיו. רק בראיית ההִשְׁתַּוּוּת ניתן יהיה להבחין, להוקיר ולהתייחס לכל אדם על הייחודיות שלו. דמה לעצמך אינסוף נרות. כל אחד בעל צורה וגודל ומפיץ חום וצבע, הייחודיים רק לו, שאינם אצל האחר, אך כולם, ללא יוצא מן הכלל, מאירים ומפיצים באופן כשלהו אור וחום.  
מאמץ ההִשְׁתַּוּוּת לא קל, שכן, ודאי שאנשים מסוימים יהיו חשובים ומשפיעים יותר מאחרים על חייך, אך אלה לחייך בלבד, ולאחר- אחרים.
חשוב על כך, ובינתיים נזכיר שאין סיבה משכנעת באמת להִשְׁתַּוּוּת רק את האנשים, ולא להרחיב בהִשְׁתַּוּוּת מוחלטת את כלל החי, ללא כל העדפה, בין אם הם קשורים לרווחתך, ובין אם לאו. עליך לראות באופן שווה מחיית-בית, חי-יער, עד רמש וחרק, ולא לסבור שלך הזכות לעשות בהם כרצונך, גם אם בכחך לפגוע בהם.
חשוב על כך, ובינתיים נרחיב עקרון זה לכלל העולם. הִשְׁתַּוּוּת הסביבה בה אתה מצוי, וכל מה שבה, חי, צומח ודומם. לראות הכל כמקום שאינו קיים כדי לשרת אותך, אלא מקום בו גם אתה מוזמן להתקיים. אין חובה, וודאי לא ערך מוסרי או זכות לשנות את הסביבה ומה שבה לצרכים האישיים, וגם אם נאלץ לשנותה באופן כלשהו כדי לאפשר  לחיות בה, נפעל בשם ההִשְׁתַּוּוּת באופן מדוד וחסכוני.

העקרון שני, אי-פגיעה:
אל תעשה לאחר, ולא משנה מי הוא או מה הוא או מעשיו, מה שלא תסכים ולא תשלים שיעשה לך.
הכלל המנחה לעשיית טוב, אל תפגע, אל להשחית, ואל תעשה כל רע לאחר.

עקרון שלישי, התאמה וצמצום
 עשיית טוב אין לה גבולות. העולם גדול ורחב מדי ביחס לכח השפעתך. לסבור שבכחך, או בעצם מעשיך אתה משנה או מתקן עולם, היא יומרה שאין בה כל ממש. יש להתאים ולצמצם את המעשים לטוב לקיבולת הכלה ויכולת האישית, כמו גם לשמירה על רווחתך האישית. לא העולם זקוק לטוב, אלא אתה, בעצם עשיית הטוב. עשה טוב במידת הסביר ההולם אותך, לא בכל מחיר ולא בכל הקשר. פעל לטוב במידה, במסגרת הכישורים, היכולות, האמצעים והזמן שברשותך. עשה לטובתך ולטובת אחרים בשם התבונה והמצפון האישיים, ולא חלילה בשם אידאולוגיות ושמיים. אין טוב העומד בפני עצמו, אלא בא לידי בטוי במעשי האדם ומידת הפגיעה באחר. ככלל, אין כל ערך לפגוע בעצמך רק כדי להיטיב עם אחר, ולהפך – אין כל ערך להיטיב עם עצמך תוך כדי פגיעה באחר.
עם זאת, תתקל לא אחת במקרים בהם אתה חייב לפעול וכתוצאה מכך לפגוע. אל תחפש תשובות מחוץ לליבך, או תחת הנחיה של אחרים, בשם ערכים ואידאולוגיות. ככלל, שכל ישר, מצפון והוגנות, הם האמצעים בהם תפעל או תימנע בכל סיטואציה נתונה.

ולבסוף:  תמצא, שככל שתפחית את המוטיבציה למעשים לשם רווח אישי, וטובת האחר והסובב תעמוד לנגד עינך תמיד, תמצא ברכה גדולה יותר, גם אם (הברכה) תתמהמה.

  

לכל דברי  המורה                                                                           אברום רותם, דצמבר  2016

30 בספטמבר 2016

משל הרכבת

שואפי דעת ועצה נפלו לרגלי המורה. עייפים מן הדרך, חלקם תשושים מצומות ועינויי הגוף, השיבו נפשם. כה אמר להם המורה מבלי שנשאל: 

הו שׁוֹאֲפֵי דעת ועצה.
הגעתם עד הנה, חסרי נשימה ותשושים כדי למצוא תשובות. אינכם מרוצים. אתם סבורים שיש לפרוץ את הגבולות, לקרוא תִּגָּר על המגבלות והצרכים, ולדרוש רק את השמימי, הלא חומרי, הטהור, הבלתי נראה ובלתי מושג. שאיפתכם היא לחרוג מהגוף הנמשך לאדמה, ולהתמזג בשמימי, או לפחות לגלות את מה שמעבר. כך, אתם סוברים, תטיבו בהרבה את חייכם, ויסולקו הטרדות, המועקות והסבל, ובקיצור – חיים אחרים מלאי טוב.
הו אנשים טובים, חשבו, אולי אתם טועים?
אמשול לכם משל: רכבת החיים. מתחילים מנקודת המוצא הידועה לכם, מקום וזמן בו נולדתם, ומגיעים בעתיד אל התחנה הסופית, שגם אם אין ידוע היכן ומתי, ברור אף לכם שזהו סוף המסע. הנסיעה היא בנתיב קבוע שלא ניתן לסטות ממנו, רק קדימה, ללא עצירה ולו אחת, גם אם ראשנו מלא השערות, שמועות וניחושים, לשם מה, מי ומה.
אתם בקרון שמגביל אתכם במרחב, גם אם הרכבת ארוכה ורחבה. אתם יכולים לבקר בקרונות אחרים, לפגוש ולשתף נוסעים אחרים בחוויותיכם, להתעשר וללמוד מהם, לתרום לאחרים, או אף למצוא בהם שותפים למסע. אך אין קיום מחוץ לרכבת. הנסיעה ללא עצירה ולו אחת היא הזמן, וחוקי הטבע הם שכובלים אתכם בתוכה.
חלקכם סבורים שאם רק תחלצו מהרכבת, תמהרו להתייצב לפניה, או אז תחצבו במו ידיכם את הדרך הנראית לכם נכונה, כולל מנהרות וגשרים, ותחושו סיפוק מלא בעצם הידיעה שאתם פילסתם את דרככם במו ידכם, ולא על ידי אחר. לא עשיתם זאת רק בעבורכם, אלא עבור נוסעי הרכבת או לפחות לשביעות רצון חלק מהם. אך העמיקו לבדוק האם אין הם אלא משחקי דמיון, שלא ניתנים לביצוע.
חלקכם לא יבחין, או יבחר לא לראות את החלונות כלל. יסתפק בתוך הקרון, בנוף העצמים והאנשים שבו. חלק אחר ינהג ההפך. יתמיד ויבהה במראות החולפים בחלון, נופים מלאי הוד, ולעתים משמימים. איש איש ונטיתו האישית ליופי ולחילופין, למשמים. חלקכם ודאי סובר, שאם תחלצו מהרכבת הנושאת אתכם, תוכלו להתמזג במראות שבחוץ, תוכלו לשוטט בכל מקום העולה על הדעת, במיוחד אלה שאינם נראים, אלה שמעבר להר או הנסתר בצללי העמק הנשקפים מהחלון. חלקכם אף יגדיל לדמיין ולחשוב, שניתן להתעלם שאתם ברכבת, ויטען שפנים הקרון הוא כל הקיים. אחרים יסברו שניתן בדרך כלשהי לעצור את הרכבת, או לרדת ממנה, ולשהות לעד בנשקף בחוץ.

הו שׁוֹאֲפֵי דעת וְעֵצָה.
לא מצאתם עצמכם ברכבת מסע חייכם במקרה. שקלו היטב אם אתם סוברים שמקומכם לא בה, ויש מרחבים אחרים להם אתם ראויים הרבה יותר. תקלו על עצמכם אם תקבלו שכל הקיים אינו מקרה. זכרו תמיד שלמרות כבלי הזמן וחוקי הטבע, מרחב התנועה שלכם, הבחירה החופשית לעשות, מגוונת ורחבה הרבה יותר ממה שהנכם מדמיינים.  מקומכם ברכבת החיים, ורק בה; לפחות כל עוד לא הגעתם לתחנה הסופית.
איש לא יודע אם יש אמת בטענה שהובאתם אליה בעל כורחכם, אך אין בכך כל חשיבות. עשו את המיטב כדי להיטיב עמכם ועם השותפים למסע בהווה, ב-כאן ועכשיו. כך גם הביטו בנשקף מהחלון. אולי תמצאו שעצם הצפייה מבעד לחלון, מעצים את ההנאה וההנעה לפעול בחיים האלה ובמה שהם מזמנים. לא בטוח שיש לכנות זאת משימה. דבר לא כופה עליכם דבר. אך אם תראו זאת כמשימה, לבחון ולהנות מהטוב שמזמן החומר, כמו גם הרוח, בהווה, ובעתיד לבא - תזכו. אל תבטלו את החומר, אתם פשוט מזיקים לעצמכם כשאתם מתייגים אותו כטומאה. הרי, מה התחליף לו? היש - אינו אלא אך ורק חומר, הזמן וחוקי הטבע, וכל השאר – בלב, במחשבה, באמונה אישית בלבד. גם אם אחרים אומרים לכם אחרת, אינכם באמת חווים אלא יש זה בלבד. חיו בטוב, וחשבו, מה הטעם להתנזר או לפרוש מהחיים? טוב יותר יהיה אם תפעלו במידה ראויה ובשיקול דעת. אל תשהו בקיצון. האם תפקידכם הוא שומרי גבולות? נכון, בהחלט מקובלת הטענה שהיש אינו רק חומר, למרות שלא נוכל לאשש זאת, אך ודאי שאינו רק רוח. היו באמצע, בשפיות ראויה ובטוב. החיים מזמנים טוב למאמינים בהם. היו בהם, לא כשלבכם אי-שם בחוץ. זה לא נחוץ, ורק מסיח ומבלבל הרבה יותר מאשר מוסיף. נראה שעדיף שכל אחד מכם יחשוב כיצד להיטיב את חייו כאן ועכשיו.
וכיצד לעשות זאת? אה, אין מרשמי פלא ואין דרך אחת, אלא אינסוף נתיבים. מצאו את נתיבכם אתם, לא של חברכם, ולא לאמונות זרות ללבכם. הכלל הפשוט הוא – אל תפעלו לרווחתכם האישית בלבד, ודאי לא על חשבון אחר. אל תפגעו באחר, היו טובים, חומלים, פעלו כך, שהפרי יהיה לטובת הכלל.  
והנופים החולפים בחלון? הם רק לשם לראות ולא לגעת, אך מוסיפים השראה חיונית. תהנו מהם,  הקשיבו להמיות הלב והנשימה, להנאות הקטנות, שֶׁמִּצְרָף נכון מהם, במידתיות, ממלא חיים בטוב. הטו אוזן, ראו אם מישהו זקוק ליד נוספת, להיטיב עמו במידת יכולתכם והמצוי בידכם. והתכלית? לא תשיגו דבר אם תחקרו אודותיה. אין לדעת אלא לחתור ולחוש אושר מיוחל, שנראה בלתי מושג, כי אתם מזהמים את מימיו הרכים והצלולים ברצונות וכמיהות לדרכים זרות לכם ולשכמותכם. חיו כאן ועכשיו, ולא ברצונות ורדיפה אחר אי-שם, וודאי לא בעינוי הגוף והנפש, שרק מרחיקים.
תמצאו שהכל תחת ידכם, בחלקה הקטנה שלכם, ברכבת החיים השועטת מאליה. היו בה בכל מאודכם.
  

לכל דברי  המורה                                                                           אברום רותם, ספטמבר  2016

26 ביולי 2016

האיש שרצה להיות חופשי

איש שרצה ללמוד כיצד להיות חופשי, נפל לרגלי המורה. כך אמר לו המורה מבלי שנשאל:

באת אלי בתקווה ללמוד כיצד להיות חופשי. אך עלי לאכזב אותך, שכן אתה חופשי מלכתחילה, ואין בידי, ולא בידי אחר, לסייע לך להבחין בכך.
אתה, אלה שכמותך, אך למעשה כל החי, חותרים לחרות, גם אם אינכם מודעים לכך. כל חי כאן, ואתה, הו איש המחפש את החופש, אינך משועבד לדבר. אין קירות שסוגרים עליך, אין עליך כבלים, ולמרות שישנם אנשים אחרים, שאתה והם סבורים שאינך חופשי – אתה והם טועים.
אינך משועבד אלא לעצמך, הו איש החותר לחירות.
ברצונך, תראה בקירות, כבלים ואנשים מכשול לחירותך. אם הם קיימים בפועל זה אכן מדכא, אך במבט מרחיק ראות זו טעות ואשליה. החופש היה ויהיה תמיד בידיך, והחֵרות בלבך.
ברצונך, ובחרת – הנך אדם חופשי.
כל עוד אתה נשלט על ידי מאווייך עצמך, כל עוד אתה מוּנָע על ידי מזגך שלך – אינך אדם חופשי. החרות ממך והלאה. אם תשלוט במאווייך ובדחפיך – אתה חופשי.
כדי להשתחרר מכבליך שלך, שנה תודעתך. הם כובלים אותך כל עוד עצמך נשלט על ידם. אין עליך כל מגבלות כל עוד מבטך ותודעתך לא עסוקים בהם. סלק קליפות אישיותיות משלות, כמו מזג, הרגלים, כמיהות, חמדנות, כבוד, וכל הַהֲנָעוֹת להנאות גלויות ונסתרות. חשוף הכל לעין שמש התודעה, ושרוף אותם. אם אינם נשרפים – שלוט בהם, כבול אותם.
חף מכל חמדנות, הִתְאַוּוּת לעצמי, לכבוד ורכוש, הסר מעליך קליפות אלה, שלא ישלטו בך עוד. הן מכסות את טבעך המוסרי, מזגך המקורי. דע שכולו בטוב, מלא בידע, שזור בקורי חסד, התמוגגות וחדוה שאינם משתנים, נצחיים. או אז תמצא גם מרגוע בשוויון נפש לנוכח שהות ותנועה בין קצוות, בתהפוכות הנפש מעלה מטה. תמצא שאתה מתעלם מפסגות דכדוך ושל התרוממות רוח של המקום והזמן. הם החולפים.
כאדם חופשי הנך אדם שלם, פטור מחובה לרצות מאוויים והֲנָעוֹת של העצמי.
אם בעצם מעשיך אתה חש בפחד מעונש או צורך לרצות – אינך אדם חופשי. אם אתה נאבק ברע, מדכא את מזגך – עדיין אינך בן-חורין.
כאדם חופשי שלם, אינך סר מרע, אינך מציית לכללים, אינך פועל על פי ידע מוסרי, הלכה ומצוות. אינך מוּנָע מפחד, אִיּוּם או נוהג. אינך פועל כדי לרָצוֹת, לא איש ולא שוכן שמיים.
כאדם חופשי – הבחנת בטוב הטבוע בך, מבעבע ומלא חיוּת. או אז אינך מעלה על דעתך לפעול בניגוד לטבעך זה. כאדם חופשי זכית בשלמות פנימית, שאינה אלא עולם של אמת, הנראית, כמו גם נשקפת בעיני האדם השלם.
מה עליך לעשות לשם כך? האם תצליח? אינני יודע, הו איש המחפש את החופש. בעצם החתירה שלך לשם, הדרך מבטיחה, אך לעולם לא מובטחת.
גם אם תיפול, ואכן תיפול, קום, נער את הלכלוך שדבק, ותמשיך, לעולם אל תפסיק לחתור. אל תאמין לשלמים המציגים עצמם ככאלה, אל תבטח בעצות של חופשיים היודעים מה טוב עבורך. הם אינם יודעים. בְּטַח בליבך, לאחר שנוכחת והראתה גם לעצמיותך את כנותך. אתה היודע.
עדיף תמיד לפעול על פי צו לבך, הבלתי מושלם, המתאים לטבעך, מאשר ציות לצו של מושלם, שאינו הולם במלואו את טבעך. לא ציות, לא חיקוי ולא שכפול של דברי אחרים. זו הדרך לחופש, זו החתירה לחירות.
 הו איש המחפש החופש! הצעד האחרון לחרות הנכספת, כדי לעבור את הסף, המקום בו כל כבלי תודעתך העצמית ינשרו כעלים ברוח הסתיו, הוא אהבה. אהבת אדם באשר הוא אדם. זו פסגת החופש, השלמות הפנימית המלאה של בן חורין.
וכשתחשוף אהבה זו לעין השמש, תמצא אהבת אלוהים. לא מפני יראה, ולא כדי לזכות בטוב, אלא מפני שלמות פנימית, אמת הנשקפת מעיני האדם השלם.


הו איש החותר לחרות, צא אל דרך החופש - צלול אל תודעתך, חתור לידע מתאים ולמד לאהוב. או אז יתגלה לפניך החופש לו אתה מייחל.

                                                                                                                           אברום רותם, יולי 2016

7 ביולי 2016

כשהאר"י פגש את הָרִי - גלגול נשמות יהודית והינדית, תפיסות מוסר שונות



במאמר זה נצביע על הבדלים  בין המוסר "היהודי" למוסר "ההינדי", כשברקע תפיסת גלגול הנשמות, כשכל אחד מהם משרת את החברה שלו, היסודות התרבותיים, הדתיים והרוחניים. 


המושג השגור "גלגול נשמות", מקושר גם למושג "קארמה"/ "גורל". נראה כאן את ההבחנה המוסרית בין "גלגול" יהודי-קבלי, לבין "גלגול" הינדי. מה ההשלכות ההתנהגותיות ומה נדרש מיהודי ומה מהינדי. מה מניע ומאיים על שגרת חייו וייעודו, בכל הקשור לעשיית טוב, אחריות על המעשים, רצון חופשי, בחירה, ומהו "חטא", העונש ותוצאותיו.

26 במאי 2016

האיש המחפש אחר התקווה

איש שחיפש תקווה, אור לחייו הקשים והמשמימים, בא אל המורה ונפל לרגליו. כך אמר לו המורה מבלי שנשאל:

חייך קשים, מלאי תלאות, והגעת הנה למצוא תקווה לחיים טובים יותר.
אכן, טבעי לקוות לטוב יותר, ואף לעשות ולעמול ולשאול מה עליך לעשות לשם כך. ייתכן ואתה סבור שלוּ רק תבין ותדע מה התכלית לחייך, חייך ישתנו לטובה. לו רק תדע מה הכוונה המוכמנת בך מהיום בו נוצרת, כעובר בבטן האם, כילד ואחר מכן כבוגר, ואולי אף, כפי שרבים אומרים, במחזורי חיים אחרים. אם תדע כוונה זו, כך אתה סבור, ניתן יהיה להתכוון באורח חיים ובמעשים נכונים, שיגרמו לכך שחייך יגשימו תכלית נסתרת לעצם הולדתך. בכך, תאמין, תפתור את המועקות והתלאות שבחייך כיום, ואף תוסיף, שלא תסתפק ברגע אושר רגעי וחולף, אלא למצב חיובי מלא שמחה וקבוע.
 הו איש המחפש תקווה. סברות ותהיות שכאלה לא פותרות דבר.
לאחר שניסית הכל, נסה להתבונן החוצה, ואחר כך בתוכך, והישאר שם, ולו לרגע. נסה לדמיין את הרגע בו תתגלה לפניך הכוונה המוכמנת בעצם קיומך. נסה לדמיין  מה יקרה אתך. הנה, אתה סבור, ולכן הגעת הנה, שיש כאן מישהו שבידו תשובה, והוא יגלה לך את סוד עצם קיומך כאן, ומעתה יפתח עידן חדש בחייך.
אך המתן רגע: האם באופן בו אתה מנהל את חייך עד כה, ייגרם שינוי רק מעצם הידיעה, מעצם משפט או שניים, רצף הברות ומילים שמישהו כאן יאמר לך? האם זו התקווה שאתה מייחל, ואכן היא תתגשם באמצעות תשובה זו? במה ישתנו חייך? במה אתה מתחייב לשנות את התנהלותך עד כה? דמיין בלבך: האם בכך תפסיק לקוות ולייחל לטוב יותר? האם בכך תפסיק לראות בנמצא מכשול, לקונן ולכמוה לאופק בלתי נראה? מה תעשה בתשובה שלכאורה זכית בה זה עתה?
האם בחנת היטב, בכוונה וללא אשליה עצמית, מה היא אותה כוונה נסתרת המוכמנת בעצם קיומך? הרי אתה מכיר פחות או יותר את התשובות המצויות בכתבים, ואלה שניתנות על ידי אנשי רוח ודת מכל הסוגים. מה תגלה שאחרים לא גילו עד כה, או לפחות לא גילו לך? האם יתגלה משהו שתחוש שאכן כך הוא, ותשתכנע בעומק הלב שזו הכוונה? האם מכך תיוושע?
הבט על העץ הנפלא שפורח ממול: האם הפרחים שלפנינו צצו מתוך הענפים, כי העץ ידע שיש בו פריחה אדומה ובוהקת בזהרורי השמש? האם חקר ודרש לפני שהפרחים עלו ופרחו? האם עמד שנים נטול עלים ופריחה עד שמישהו גילה לו שיש בעצם קיומו כל אלה? הבט לשם! האם אשכול פרחים אדמומי נהדר זה, עם טיפות הטל הנוצצות והדבורים הנפעמות המזמזמות סביבו, חוקרים נוהים אחר תקווה בלתי מרוסנת לדעת, שמא יש טוב נשגב בהרבה, שמש נעימה יותר, ורוח מצננת נעימה יותר בלהב הצהריים, שהם טרם שמעו וידעו?
הקשב לקולות מעוררים אלה! האם אפרוחי תרנגולת החורש המצייצים בעשב הסמוך בחדוה, בקעו מהביצה, כי אמם קיבלה תשובה לשאלות עמוקות מה תפקידה ומה תכליתה בעולם? עבורה ועבור העץ אלא שאלות חסרות ממש. שים לב: שאלות כאלה הן בלבול ומבוכה של לשון נמהרת, עין עכורה, אוזן אטומה, אף סתום ועור  עטוף, שאינם מבחינים וחשים את הסובב, הלא כן? אם לא כך, היית מרקד בחדוה עצומה  מול המראות, הקולות, הריחות, הטעמים, והליטוף על הפנים רק לנוכח המשתקף ולו ברגע זה מולך.
האם אין אתה חש שחייך מתנהלים לרִיק, ללא כוונה, רק כתוצאה מהכְּמִיהָה המפעמת בלבך לחקור ולדעת ולהבין את הרֵיק ממילא? הרי טרם שקלת האם יש כאן דבר שיש לדעת, או שמא אַיִן. שים לב! אולי אתה מתעלם מרגעי השמחה והנינוחות המצויים, בתואנה שאתה מבחין בענני סערה שחורים ומאיימים העולים באופק, כשרגליך טובלות ביופי וטוב ללא גבולות, שאינך טורח להשפיל מבטך ולהבחין בהם, למרות קשיים ועגמות המעורבים בטוב וביפה הזה. יופי וטוב אלה אנו מכנים וחשים כקיום, פשוט חיים.
הישמר, הו איש המחפש תקווה, שמא אתה בולם פריחה נהדרת בטרם הבשילה בתוכך. כך גם אל תתעלם מאפרוחי תודעתך וגופך, הממלאים את העולם בצליל מלא פליאה, במראה צוהל, בניחוח שמימי, במגע מלטף הנעים מכל אשר הכרת, ודברים ושתיקה מלאי התפעמות על הטוב והיקר בהם זכית. אך בכל אלה אתה מתקשה להבחין, כי לְהַוָּתְךָ, למרבה הצער על גורלך, נמנע מחייך להיות טובים בהרבה בגלל אי הבנה, אי ידיעה של דבר מה שלא קיים באמת. בדוק שוב! שמא התקווה שאתה מייחל, אינו אלא רצון לזכות באוצר לא קיים, אופק ריק מכל.
  דמיין בנפשך שאין כל כוונה, אין תכלית לקיומך אלא בעצם קיומך. חֲיֵה, חֲיֵה. אתה כאן ועכשיו, וחייך מזמנים לך את שמזמנים. ראה שהפריחה הנהדרת מעצם ישותך תהיה שלמה ומלאה, ואפרוחי התודעה יַשְׂגִּיבוּ, והשמש תבהיר את הכרתך המעורפלת מתקווה, המקוננת על היש, אך חומדת אַיִן.
הו איש המחפש תקווה. הפסק לחפש, הפסק לחקור, השפל מבטך מפסגות רחוקות ומהאופק הריק אל רגליך, אל הסובב, אל כאן ועכשיו, ומלא את עתותיך בטוב ובשלוות נפש, בהשתוות הנחווית בפסגות הענג ובתהומות הנגע. לא אלה ולא אלה, אֶלָּא חייך, עולמך, הרגע, אשכול הפרחים האדומים מלאי הטל הפורחים כעת, וציוצי אפרוחי תודעתך. זו התקווה הממומשת ממילא.