18 בדצמבר 2016

האיש הטוב

למדני לעשות טוב, כי איני יודע מהו טוב, נפל איש לרגלי המורה. כה אמר המורה מבלי שנשאל: 

הו מבקש טוב. מי יאמר לנו מהו טוב? הרי כל דבר ודבר שנעשה, הטוב ביותר בעיננו, או אף בעיני אחרים, יגרור אחריו מחשבה נוספת: האם אפשר אחרת? הרי לא עשיתי די, וניתן לעשות כך וכך, עוד ועוד...  מה הם, אם כן, הכללים שעל פיהם יש לפעול, מתוך כוונה להיטיב עם הסובב, ולא לחוש שאנו טורחים לשווא? שכן, לעולם לא נטיב די, כפי שלעולם לא נוכל להעתיק הר ממקומו עם כוס.
אציע לך שלושה עקרונות, המתאימים לכל אחד ואחת, לא לשם שינוי עולם, העולם לא זקוק שתשנה אותו, אלא לשם הרמוניה טובה יותר ונינוחות ביחסים אתה-עולם, ואלה הם: הִשְׁתַּוּוּת, אי-פגיעה, והתאמה וצמצום.
העקרון הראשון, הִשְׁתַּוּוּת:
העקרון הראשון הוא הִשְׁתַּוּוּת. לעולם לא ניתן למלא אותו באופן מוחלט, אך עצם הכוונה, היא מַנְחֶה לחיים. הִשְׁתַּוּוּת היא לראות כלל החי והסובב, בין אם אתה מכיר ובין אם אינך מכיר, באופן שווה.
ראש וראשון לראות את כלל האנשים, כל אחד ואחד באופן שווה. ראש המדינה, זבנית, ילד וקבצנית ראויים ליחס שווה בכל הקשור לזכויות בסיסיות בעצם נוכחות וקיום. העולם אינו מבחין בהבדלים, כל הברואים והנמצא הם חלק שווה בו, אין סיבה שנתנהג אחרת. אין תכונה, מאפיין, מוצא, מעמד, כישורים, מעשים שהופכים מישהו ליוצא דופן
עד כדי כך שהוא זכאי לזכויות יתר. עובדה, בין אם מלך או קבצן הזמן הסוחף ללא הבחנה מביא את הרגע שממנו והלאה העולם ממשיך להתנהל בלעדיו. רק בראיית ההִשְׁתַּוּוּת ניתן יהיה להבחין, להוקיר ולהתייחס לכל אדם על הייחודיות שלו. דמה לעצמך אינסוף נרות. כל אחד בעל צורה וגודל ומפיץ חום וצבע, הייחודיים רק לו, שאינם אצל האחר, אך כולם, ללא יוצא מן הכלל, מאירים ומפיצים באופן כשלהו אור וחום.  
מאמץ ההִשְׁתַּוּוּת לא קל, שכן, ודאי שאנשים מסוימים יהיו חשובים ומשפיעים יותר מאחרים על חייך, אך אלה לחייך בלבד, ולאחר- אחרים.
חשוב על כך, ובינתיים נזכיר שאין סיבה משכנעת באמת להִשְׁתַּוּוּת רק את האנשים, ולא להרחיב בהִשְׁתַּוּוּת מוחלטת את כלל החי, ללא כל העדפה, בין אם הם קשורים לרווחתך, ובין אם לאו. עליך לראות באופן שווה מחיית-בית, חי-יער, עד רמש וחרק, ולא לסבור שלך הזכות לעשות בהם כרצונך, גם אם בכחך לפגוע בהם.
חשוב על כך, ובינתיים נרחיב עקרון זה לכלל העולם. הִשְׁתַּוּוּת הסביבה בה אתה מצוי, וכל מה שבה, חי, צומח ודומם. לראות הכל כמקום שאינו קיים כדי לשרת אותך, אלא מקום בו גם אתה מוזמן להתקיים. אין חובה, וודאי לא ערך מוסרי או זכות לשנות את הסביבה ומה שבה לצרכים האישיים, וגם אם נאלץ לשנותה באופן כלשהו כדי לאפשר  לחיות בה, נפעל בשם ההִשְׁתַּוּוּת באופן מדוד וחסכוני.

העקרון שני, אי-פגיעה:
אל תעשה לאחר, ולא משנה מי הוא או מה הוא או מעשיו, מה שלא תסכים ולא תשלים שיעשה לך.
הכלל המנחה לעשיית טוב, אל תפגע, אל להשחית, ואל תעשה כל רע לאחר.

עקרון שלישי, התאמה וצמצום
 עשיית טוב אין לה גבולות. העולם גדול ורחב מדי ביחס לכח השפעתך. לסבור שבכחך, או בעצם מעשיך אתה משנה או מתקן עולם, היא יומרה שאין בה כל ממש. יש להתאים ולצמצם את המעשים לטוב לקיבולת הכלה ויכולת האישית, כמו גם לשמירה על רווחתך האישית. לא העולם זקוק לטוב, אלא אתה, בעצם עשיית הטוב. עשה טוב במידת הסביר ההולם אותך, לא בכל מחיר ולא בכל הקשר. פעל לטוב במידה, במסגרת הכישורים, היכולות, האמצעים והזמן שברשותך. עשה לטובתך ולטובת אחרים בשם התבונה והמצפון האישיים, ולא חלילה בשם אידאולוגיות ושמיים. אין טוב העומד בפני עצמו, אלא בא לידי בטוי במעשי האדם ומידת הפגיעה באחר. ככלל, אין כל ערך לפגוע בעצמך רק כדי להיטיב עם אחר, ולהפך – אין כל ערך להיטיב עם עצמך תוך כדי פגיעה באחר.
עם זאת, תתקל לא אחת במקרים בהם אתה חייב לפעול וכתוצאה מכך לפגוע. אל תחפש תשובות מחוץ לליבך, או תחת הנחיה של אחרים, בשם ערכים ואידאולוגיות. ככלל, שכל ישר, מצפון והוגנות, הם האמצעים בהם תפעל או תימנע בכל סיטואציה נתונה.

ולבסוף:  תמצא, שככל שתפחית את המוטיבציה למעשים לשם רווח אישי, וטובת האחר והסובב תעמוד לנגד עינך תמיד, תמצא ברכה גדולה יותר, גם אם (הברכה) תתמהמה.

  

לכל דברי  המורה                                                                           אברום רותם, דצמבר  2016

30 בספטמבר 2016

משל הרכבת

שואפי דעת ועצה נפלו לרגלי המורה. עייפים מן הדרך, חלקם תשושים מצומות ועינויי הגוף, השיבו נפשם. כה אמר להם המורה מבלי שנשאל: 

הו שׁוֹאֲפֵי דעת ועצה.
הגעתם עד הנה, חסרי נשימה ותשושים כדי למצוא תשובות. אינכם מרוצים. אתם סבורים שיש לפרוץ את הגבולות, לקרוא תִּגָּר על המגבלות והצרכים, ולדרוש רק את השמימי, הלא חומרי, הטהור, הבלתי נראה ובלתי מושג. שאיפתכם היא לחרוג מהגוף הנמשך לאדמה, ולהתמזג בשמימי, או לפחות לגלות את מה שמעבר. כך, אתם סוברים, תטיבו בהרבה את חייכם, ויסולקו הטרדות, המועקות והסבל, ובקיצור – חיים אחרים מלאי טוב.
הו אנשים טובים, חשבו, אולי אתם טועים?
אמשול לכם משל: רכבת החיים. מתחילים מנקודת המוצא הידועה לכם, מקום וזמן בו נולדתם, ומגיעים בעתיד אל התחנה הסופית, שגם אם אין ידוע היכן ומתי, ברור אף לכם שזהו סוף המסע. הנסיעה היא בנתיב קבוע שלא ניתן לסטות ממנו, רק קדימה, ללא עצירה ולו אחת, גם אם ראשנו מלא השערות, שמועות וניחושים, לשם מה, מי ומה.
אתם בקרון שמגביל אתכם במרחב, גם אם הרכבת ארוכה ורחבה. אתם יכולים לבקר בקרונות אחרים, לפגוש ולשתף נוסעים אחרים בחוויותיכם, להתעשר וללמוד מהם, לתרום לאחרים, או אף למצוא בהם שותפים למסע. אך אין קיום מחוץ לרכבת. הנסיעה ללא עצירה ולו אחת היא הזמן, וחוקי הטבע הם שכובלים אתכם בתוכה.
חלקכם סבורים שאם רק תחלצו מהרכבת, תמהרו להתייצב לפניה, או אז תחצבו במו ידיכם את הדרך הנראית לכם נכונה, כולל מנהרות וגשרים, ותחושו סיפוק מלא בעצם הידיעה שאתם פילסתם את דרככם במו ידכם, ולא על ידי אחר. לא עשיתם זאת רק בעבורכם, אלא עבור נוסעי הרכבת או לפחות לשביעות רצון חלק מהם. אך העמיקו לבדוק האם אין הם אלא משחקי דמיון, שלא ניתנים לביצוע.
חלקכם לא יבחין, או יבחר לא לראות את החלונות כלל. יסתפק בתוך הקרון, בנוף העצמים והאנשים שבו. חלק אחר ינהג ההפך. יתמיד ויבהה במראות החולפים בחלון, נופים מלאי הוד, ולעתים משמימים. איש איש ונטיתו האישית ליופי ולחילופין, למשמים. חלקכם ודאי סובר, שאם תחלצו מהרכבת הנושאת אתכם, תוכלו להתמזג במראות שבחוץ, תוכלו לשוטט בכל מקום העולה על הדעת, במיוחד אלה שאינם נראים, אלה שמעבר להר או הנסתר בצללי העמק הנשקפים מהחלון. חלקכם אף יגדיל לדמיין ולחשוב, שניתן להתעלם שאתם ברכבת, ויטען שפנים הקרון הוא כל הקיים. אחרים יסברו שניתן בדרך כלשהי לעצור את הרכבת, או לרדת ממנה, ולשהות לעד בנשקף בחוץ.

הו שׁוֹאֲפֵי דעת וְעֵצָה.
לא מצאתם עצמכם ברכבת מסע חייכם במקרה. שקלו היטב אם אתם סוברים שמקומכם לא בה, ויש מרחבים אחרים להם אתם ראויים הרבה יותר. תקלו על עצמכם אם תקבלו שכל הקיים אינו מקרה. זכרו תמיד שלמרות כבלי הזמן וחוקי הטבע, מרחב התנועה שלכם, הבחירה החופשית לעשות, מגוונת ורחבה הרבה יותר ממה שהנכם מדמיינים.  מקומכם ברכבת החיים, ורק בה; לפחות כל עוד לא הגעתם לתחנה הסופית.
איש לא יודע אם יש אמת בטענה שהובאתם אליה בעל כורחכם, אך אין בכך כל חשיבות. עשו את המיטב כדי להיטיב עמכם ועם השותפים למסע בהווה, ב-כאן ועכשיו. כך גם הביטו בנשקף מהחלון. אולי תמצאו שעצם הצפייה מבעד לחלון, מעצים את ההנאה וההנעה לפעול בחיים האלה ובמה שהם מזמנים. לא בטוח שיש לכנות זאת משימה. דבר לא כופה עליכם דבר. אך אם תראו זאת כמשימה, לבחון ולהנות מהטוב שמזמן החומר, כמו גם הרוח, בהווה, ובעתיד לבא - תזכו. אל תבטלו את החומר, אתם פשוט מזיקים לעצמכם כשאתם מתייגים אותו כטומאה. הרי, מה התחליף לו? היש - אינו אלא אך ורק חומר, הזמן וחוקי הטבע, וכל השאר – בלב, במחשבה, באמונה אישית בלבד. גם אם אחרים אומרים לכם אחרת, אינכם באמת חווים אלא יש זה בלבד. חיו בטוב, וחשבו, מה הטעם להתנזר או לפרוש מהחיים? טוב יותר יהיה אם תפעלו במידה ראויה ובשיקול דעת. אל תשהו בקיצון. האם תפקידכם הוא שומרי גבולות? נכון, בהחלט מקובלת הטענה שהיש אינו רק חומר, למרות שלא נוכל לאשש זאת, אך ודאי שאינו רק רוח. היו באמצע, בשפיות ראויה ובטוב. החיים מזמנים טוב למאמינים בהם. היו בהם, לא כשלבכם אי-שם בחוץ. זה לא נחוץ, ורק מסיח ומבלבל הרבה יותר מאשר מוסיף. נראה שעדיף שכל אחד מכם יחשוב כיצד להיטיב את חייו כאן ועכשיו.
וכיצד לעשות זאת? אה, אין מרשמי פלא ואין דרך אחת, אלא אינסוף נתיבים. מצאו את נתיבכם אתם, לא של חברכם, ולא לאמונות זרות ללבכם. הכלל הפשוט הוא – אל תפעלו לרווחתכם האישית בלבד, ודאי לא על חשבון אחר. אל תפגעו באחר, היו טובים, חומלים, פעלו כך, שהפרי יהיה לטובת הכלל.  
והנופים החולפים בחלון? הם רק לשם לראות ולא לגעת, אך מוסיפים השראה חיונית. תהנו מהם,  הקשיבו להמיות הלב והנשימה, להנאות הקטנות, שֶׁמִּצְרָף נכון מהם, במידתיות, ממלא חיים בטוב. הטו אוזן, ראו אם מישהו זקוק ליד נוספת, להיטיב עמו במידת יכולתכם והמצוי בידכם. והתכלית? לא תשיגו דבר אם תחקרו אודותיה. אין לדעת אלא לחתור ולחוש אושר מיוחל, שנראה בלתי מושג, כי אתם מזהמים את מימיו הרכים והצלולים ברצונות וכמיהות לדרכים זרות לכם ולשכמותכם. חיו כאן ועכשיו, ולא ברצונות ורדיפה אחר אי-שם, וודאי לא בעינוי הגוף והנפש, שרק מרחיקים.
תמצאו שהכל תחת ידכם, בחלקה הקטנה שלכם, ברכבת החיים השועטת מאליה. היו בה בכל מאודכם.
  

לכל דברי  המורה                                                                           אברום רותם, ספטמבר  2016

26 ביולי 2016

האיש שרצה להיות חופשי

איש שרצה ללמוד כיצד להיות חופשי, נפל לרגלי המורה. כך אמר לו המורה מבלי שנשאל:

באת אלי בתקווה ללמוד כיצד להיות חופשי. אך עלי לאכזב אותך, שכן אתה חופשי מלכתחילה, ואין בידי, ולא בידי אחר, לסייע לך להבחין בכך.
אתה, אלה שכמותך, אך למעשה כל החי, חותרים לחרות, גם אם אינכם מודעים לכך. כל חי כאן, ואתה, הו איש המחפש את החופש, אינך משועבד לדבר. אין קירות שסוגרים עליך, אין עליך כבלים, ולמרות שישנם אנשים אחרים, שאתה והם סבורים שאינך חופשי – אתה והם טועים.
אינך משועבד אלא לעצמך, הו איש החותר לחירות.
ברצונך, תראה בקירות, כבלים ואנשים מכשול לחירותך. אם הם קיימים בפועל זה אכן מדכא, אך במבט מרחיק ראות זו טעות ואשליה. החופש היה ויהיה תמיד בידיך, והחֵרות בלבך.
ברצונך, ובחרת – הנך אדם חופשי.
כל עוד אתה נשלט על ידי מאווייך עצמך, כל עוד אתה מוּנָע על ידי מזגך שלך – אינך אדם חופשי. החרות ממך והלאה. אם תשלוט במאווייך ובדחפיך – אתה חופשי.
כדי להשתחרר מכבליך שלך, שנה תודעתך. הם כובלים אותך כל עוד עצמך נשלט על ידם. אין עליך כל מגבלות כל עוד מבטך ותודעתך לא עסוקים בהם. סלק קליפות אישיותיות משלות, כמו מזג, הרגלים, כמיהות, חמדנות, כבוד, וכל הַהֲנָעוֹת להנאות גלויות ונסתרות. חשוף הכל לעין שמש התודעה, ושרוף אותם. אם אינם נשרפים – שלוט בהם, כבול אותם.
חף מכל חמדנות, הִתְאַוּוּת לעצמי, לכבוד ורכוש, הסר מעליך קליפות אלה, שלא ישלטו בך עוד. הן מכסות את טבעך המוסרי, מזגך המקורי. דע שכולו בטוב, מלא בידע, שזור בקורי חסד, התמוגגות וחדוה שאינם משתנים, נצחיים. או אז תמצא גם מרגוע בשוויון נפש לנוכח שהות ותנועה בין קצוות, בתהפוכות הנפש מעלה מטה. תמצא שאתה מתעלם מפסגות דכדוך ושל התרוממות רוח של המקום והזמן. הם החולפים.
כאדם חופשי הנך אדם שלם, פטור מחובה לרצות מאוויים והֲנָעוֹת של העצמי.
אם בעצם מעשיך אתה חש בפחד מעונש או צורך לרצות – אינך אדם חופשי. אם אתה נאבק ברע, מדכא את מזגך – עדיין אינך בן-חורין.
כאדם חופשי שלם, אינך סר מרע, אינך מציית לכללים, אינך פועל על פי ידע מוסרי, הלכה ומצוות. אינך מוּנָע מפחד, אִיּוּם או נוהג. אינך פועל כדי לרָצוֹת, לא איש ולא שוכן שמיים.
כאדם חופשי – הבחנת בטוב הטבוע בך, מבעבע ומלא חיוּת. או אז אינך מעלה על דעתך לפעול בניגוד לטבעך זה. כאדם חופשי זכית בשלמות פנימית, שאינה אלא עולם של אמת, הנראית, כמו גם נשקפת בעיני האדם השלם.
מה עליך לעשות לשם כך? האם תצליח? אינני יודע, הו איש המחפש את החופש. בעצם החתירה שלך לשם, הדרך מבטיחה, אך לעולם לא מובטחת.
גם אם תיפול, ואכן תיפול, קום, נער את הלכלוך שדבק, ותמשיך, לעולם אל תפסיק לחתור. אל תאמין לשלמים המציגים עצמם ככאלה, אל תבטח בעצות של חופשיים היודעים מה טוב עבורך. הם אינם יודעים. בְּטַח בליבך, לאחר שנוכחת והראתה גם לעצמיותך את כנותך. אתה היודע.
עדיף תמיד לפעול על פי צו לבך, הבלתי מושלם, המתאים לטבעך, מאשר ציות לצו של מושלם, שאינו הולם במלואו את טבעך. לא ציות, לא חיקוי ולא שכפול של דברי אחרים. זו הדרך לחופש, זו החתירה לחירות.
 הו איש המחפש החופש! הצעד האחרון לחרות הנכספת, כדי לעבור את הסף, המקום בו כל כבלי תודעתך העצמית ינשרו כעלים ברוח הסתיו, הוא אהבה. אהבת אדם באשר הוא אדם. זו פסגת החופש, השלמות הפנימית המלאה של בן חורין.
וכשתחשוף אהבה זו לעין השמש, תמצא אהבת אלוהים. לא מפני יראה, ולא כדי לזכות בטוב, אלא מפני שלמות פנימית, אמת הנשקפת מעיני האדם השלם.


הו איש החותר לחרות, צא אל דרך החופש - צלול אל תודעתך, חתור לידע מתאים ולמד לאהוב. או אז יתגלה לפניך החופש לו אתה מייחל.

                                                                                                                           אברום רותם, יולי 2016

7 ביולי 2016

כשהאר"י פגש את הָרִי - גלגול נשמות יהודית והינדית, תפיסות מוסר שונות



במאמר זה נצביע על הבדלים  בין המוסר "היהודי" למוסר "ההינדי", כשברקע תפיסת גלגול הנשמות, כשכל אחד מהם משרת את החברה שלו, היסודות התרבותיים, הדתיים והרוחניים. 


המושג השגור "גלגול נשמות", מקושר גם למושג "קארמה"/ "גורל". נראה כאן את ההבחנה המוסרית בין "גלגול" יהודי-קבלי, לבין "גלגול" הינדי. מה ההשלכות ההתנהגותיות ומה נדרש מיהודי ומה מהינדי. מה מניע ומאיים על שגרת חייו וייעודו, בכל הקשור לעשיית טוב, אחריות על המעשים, רצון חופשי, בחירה, ומהו "חטא", העונש ותוצאותיו.

26 במאי 2016

האיש המחפש אחר התקווה

איש שחיפש תקווה, אור לחייו הקשים והמשמימים, בא אל המורה ונפל לרגליו. כך אמר לו המורה מבלי שנשאל:

חייך קשים, מלאי תלאות, והגעת הנה למצוא תקווה לחיים טובים יותר.
אכן, טבעי לקוות לטוב יותר, ואף לעשות ולעמול ולשאול מה עליך לעשות לשם כך. ייתכן ואתה סבור שלוּ רק תבין ותדע מה התכלית לחייך, חייך ישתנו לטובה. לו רק תדע מה הכוונה המוכמנת בך מהיום בו נוצרת, כעובר בבטן האם, כילד ואחר מכן כבוגר, ואולי אף, כפי שרבים אומרים, במחזורי חיים אחרים. אם תדע כוונה זו, כך אתה סבור, ניתן יהיה להתכוון באורח חיים ובמעשים נכונים, שיגרמו לכך שחייך יגשימו תכלית נסתרת לעצם הולדתך. בכך, תאמין, תפתור את המועקות והתלאות שבחייך כיום, ואף תוסיף, שלא תסתפק ברגע אושר רגעי וחולף, אלא למצב חיובי מלא שמחה וקבוע.
 הו איש המחפש תקווה. סברות ותהיות שכאלה לא פותרות דבר.
לאחר שניסית הכל, נסה להתבונן החוצה, ואחר כך בתוכך, והישאר שם, ולו לרגע. נסה לדמיין את הרגע בו תתגלה לפניך הכוונה המוכמנת בעצם קיומך. נסה לדמיין  מה יקרה אתך. הנה, אתה סבור, ולכן הגעת הנה, שיש כאן מישהו שבידו תשובה, והוא יגלה לך את סוד עצם קיומך כאן, ומעתה יפתח עידן חדש בחייך.
אך המתן רגע: האם באופן בו אתה מנהל את חייך עד כה, ייגרם שינוי רק מעצם הידיעה, מעצם משפט או שניים, רצף הברות ומילים שמישהו כאן יאמר לך? האם זו התקווה שאתה מייחל, ואכן היא תתגשם באמצעות תשובה זו? במה ישתנו חייך? במה אתה מתחייב לשנות את התנהלותך עד כה? דמיין בלבך: האם בכך תפסיק לקוות ולייחל לטוב יותר? האם בכך תפסיק לראות בנמצא מכשול, לקונן ולכמוה לאופק בלתי נראה? מה תעשה בתשובה שלכאורה זכית בה זה עתה?
האם בחנת היטב, בכוונה וללא אשליה עצמית, מה היא אותה כוונה נסתרת המוכמנת בעצם קיומך? הרי אתה מכיר פחות או יותר את התשובות המצויות בכתבים, ואלה שניתנות על ידי אנשי רוח ודת מכל הסוגים. מה תגלה שאחרים לא גילו עד כה, או לפחות לא גילו לך? האם יתגלה משהו שתחוש שאכן כך הוא, ותשתכנע בעומק הלב שזו הכוונה? האם מכך תיוושע?
הבט על העץ הנפלא שפורח ממול: האם הפרחים שלפנינו צצו מתוך הענפים, כי העץ ידע שיש בו פריחה אדומה ובוהקת בזהרורי השמש? האם חקר ודרש לפני שהפרחים עלו ופרחו? האם עמד שנים נטול עלים ופריחה עד שמישהו גילה לו שיש בעצם קיומו כל אלה? הבט לשם! האם אשכול פרחים אדמומי נהדר זה, עם טיפות הטל הנוצצות והדבורים הנפעמות המזמזמות סביבו, חוקרים נוהים אחר תקווה בלתי מרוסנת לדעת, שמא יש טוב נשגב בהרבה, שמש נעימה יותר, ורוח מצננת נעימה יותר בלהב הצהריים, שהם טרם שמעו וידעו?
הקשב לקולות מעוררים אלה! האם אפרוחי תרנגולת החורש המצייצים בעשב הסמוך בחדוה, בקעו מהביצה, כי אמם קיבלה תשובה לשאלות עמוקות מה תפקידה ומה תכליתה בעולם? עבורה ועבור העץ אלא שאלות חסרות ממש. שים לב: שאלות כאלה הן בלבול ומבוכה של לשון נמהרת, עין עכורה, אוזן אטומה, אף סתום ועור  עטוף, שאינם מבחינים וחשים את הסובב, הלא כן? אם לא כך, היית מרקד בחדוה עצומה  מול המראות, הקולות, הריחות, הטעמים, והליטוף על הפנים רק לנוכח המשתקף ולו ברגע זה מולך.
האם אין אתה חש שחייך מתנהלים לרִיק, ללא כוונה, רק כתוצאה מהכְּמִיהָה המפעמת בלבך לחקור ולדעת ולהבין את הרֵיק ממילא? הרי טרם שקלת האם יש כאן דבר שיש לדעת, או שמא אַיִן. שים לב! אולי אתה מתעלם מרגעי השמחה והנינוחות המצויים, בתואנה שאתה מבחין בענני סערה שחורים ומאיימים העולים באופק, כשרגליך טובלות ביופי וטוב ללא גבולות, שאינך טורח להשפיל מבטך ולהבחין בהם, למרות קשיים ועגמות המעורבים בטוב וביפה הזה. יופי וטוב אלה אנו מכנים וחשים כקיום, פשוט חיים.
הישמר, הו איש המחפש תקווה, שמא אתה בולם פריחה נהדרת בטרם הבשילה בתוכך. כך גם אל תתעלם מאפרוחי תודעתך וגופך, הממלאים את העולם בצליל מלא פליאה, במראה צוהל, בניחוח שמימי, במגע מלטף הנעים מכל אשר הכרת, ודברים ושתיקה מלאי התפעמות על הטוב והיקר בהם זכית. אך בכל אלה אתה מתקשה להבחין, כי לְהַוָּתְךָ, למרבה הצער על גורלך, נמנע מחייך להיות טובים בהרבה בגלל אי הבנה, אי ידיעה של דבר מה שלא קיים באמת. בדוק שוב! שמא התקווה שאתה מייחל, אינו אלא רצון לזכות באוצר לא קיים, אופק ריק מכל.
  דמיין בנפשך שאין כל כוונה, אין תכלית לקיומך אלא בעצם קיומך. חֲיֵה, חֲיֵה. אתה כאן ועכשיו, וחייך מזמנים לך את שמזמנים. ראה שהפריחה הנהדרת מעצם ישותך תהיה שלמה ומלאה, ואפרוחי התודעה יַשְׂגִּיבוּ, והשמש תבהיר את הכרתך המעורפלת מתקווה, המקוננת על היש, אך חומדת אַיִן.
הו איש המחפש תקווה. הפסק לחפש, הפסק לחקור, השפל מבטך מפסגות רחוקות ומהאופק הריק אל רגליך, אל הסובב, אל כאן ועכשיו, ומלא את עתותיך בטוב ובשלוות נפש, בהשתוות הנחווית בפסגות הענג ובתהומות הנגע. לא אלה ולא אלה, אֶלָּא חייך, עולמך, הרגע, אשכול הפרחים האדומים מלאי הטל הפורחים כעת, וציוצי אפרוחי תודעתך. זו התקווה הממומשת ממילא.

19 במאי 2016

עץ אמת רוח החופש

איש שביקש לדעת אמת, בא אל המורה לשטוח בקשתו. המורה הנהן, ואמר לו מבלי שנשאל:

הו מחפש האמת! האמת איננה תלויה אי-שם ברקיע, וממתינה שתקטוף אותה, ולחילופין, בפי נביאים ודגולים, וכל שנותר הוא להנהן וליפול ארצה. מהות האמת מעצם טבעה היא זרע זעיר בלתי נראה, נובטת
ומתעצבת וצומחת לפרי משותף, על מצע מאמץ ושותפות עם העוסק בה.
מה האמת הזו שאתה מחפש? קָטֹנּוּ מלקבוע ולהבין אם אכן האמת שאנו סוברים, מכירים, או זו שנכיר, היא היא האמת. הרי אם כך הדבר, ואמת גדולה, אמתית שאין בילתה בפתחנו, נצפה שתצוף בעצמה, תתגלה במלוא אמתותה, ובכך יפוגו אמיתות שקריות כאד הבקר.
הו מחפש האמת! לא ניתן להכיר אמת נשגבה, השוכנת במרחבי אינסוף ללא גבולות וסייגים, כי מעצם הווייתה איננה, אלא עם הִשְׁכַּנְתָּ אותה בלבך שלך באופן טבעי ונכון, בלב צמא לאמת, תוך התכוונות ומאמץ אישי. ללא כן, אם בשמיים היא, כיצד תתנחל בארץ? ואם היא בארץ, מחוצה ללב, אין היא אמת, אלא לכל היותר מילוליות ריקה. עליך, שחפץ לדעת אותה, לעמול לשם כך בכל מאודך.
אל תשגה, הו איש מחפש האמת, אין אמת העומדת בפני עצמה אי-שם או אי-פה. אין ולא יכולה להיות אלא נובעת ושוכנת בתוכך, שכן בעצם הנהייה אחריה, עיצוב, כיור ופיסול בכל רגע ורגע, האמת ואתה נבראים מחדש, שוב ושוב לכדי דמותך, בצמיחה מתמדת, והבנה רחבה, גדולה ועמוקה יותר משהיתה.
צלול אל תהומות הנפש. ללא כן, היכרות שטחית עם נפשך שלך, היא היכרות שטחית עם אמת, וכל שנותר מילוליות ריקה שאין אחריה אמת. או אז הטמן את גרגיר האמת הבלתי נראה בלבך. התרועע עמה בחשכת מצולות נפשך, הנח לה לְהָאִירָם באור יקרות, לצמוח בתודעה. הזן אותה בסקרנות, צימאון, נהייה צרופה, לאחר שהטבת להעמיק במרקם העדין והחמקמק של הטוב. עֲמֹל בענווה, סלק כל שמץ תאווה לכבוד ולכל נגיעה אישית. חוש אותה בכל לבבך ובכל מאודך, חשוף צפונותיה חזור וחשוף, עד כמה שכישורך האישיים יאפשרו ועד כמה שתבונת הלב מגביהה ומגעת. חשוף חזור וּשְׁנֵה ושַׁלֵּשׁ, גלה ופעל להכיר היטב את תבונתך וכישוריך על הנשגבות שלהם ועל ּּמִגְבְּלוֹתֵיהֶם. כך תִּתְוַדֵּעַ לאמת, כך תצמחו לאמת אחת, כך יצמח עץ אמת רוח החופש, שאת צלו אתה מחפש.
אם תשאל, איש המחפש אמת, מאין לי שהאמת שאני אוחז בה ייחודית יחידה ואין בילתה? האם נכון לדרוש ולשאול אחרים, חיים או היו, אמרו או אומרים, וכל שנותר הוא להסכים לדעתם?
 הרי כל אחד מהם, בזמנו, היה איש ככל האנשים, בן אנוש, בשר ודם, מרגיש וחושב, סובר, טועה וצודק בדרכו, גם אם סגולותיו גדולים ומופלאים ממך. כך גם אם נחשפת לאמת בדרך כלשהי, אם נניח שהבנת בעצמך באופן כלשהו, גם אם היה זה באופן פלאי ומלא קסם, ונוכחת שזו האמת ואין בלתה - היא שלך, ונכונה לך, שכן היא צמחה בך, ואתה בה, בהתאמה למידותיך, לכושר הראייה, השכל והמישוש שלך. אל תשכח שאתה מוצא טוב בעצם ההשתלבות לכדי עץ אמת רוח החופש, מעשי ידך ותובנתך להתפאר, ואין זה מעניינך אם היא מתאימה לאחרים, והאם היא הולמת את אורח אישיותם כך או אחרת. הרי האמת שאתה מכיר, יודע ומתבונן, מעוצבת כבגד המותאם למידותיך הרוחניות, גם אם תסבור שהם גדולות ועצומות או קטנות בהשוואה לאחרים שאתה מכיר. אין כל סמכות, ומכאן כל טעם להבטיח אם בגד זה, שצמח מתוכך, גם אם תאמר לעצמך שאתה יגעת, ידעת, תפרת ולבשת, הוא הוא היחיד ותקף ואין בלתו. אין טעם לדעת האם הוא תואם למידות האחרים, ואל לך חלילה להניח, כי בידך הידע והסמכות לתפור בגד לכל אחד ואחד בהלימה למידותיו.
הו, איש המחפש אמת. והיה ותזכה לשבת בצל עץ אמת רוח החופש, אשריך וטוב לך על שבידך אמת כראות עיניך, ההולמת את מידותיך וטוּב לבך. אל לך לחפש, להשוות, לבחון ולדקדק אצל אחרים, שמא להם אמת נשגבה יותר, או שמא לסבור שזו שבלבך היא הטובה והנכונה ביותר. הבט על עצמך היטב. הבט על כל האנשים סביבך, אינך מכיר אותם, אין אתה יודע עליהם מאומה, אינך יודע ואינך מכיר את האמת שהשכינו בליבם, והטוב שהיא מחוללת אצלם, גם לא מידת אשרם וסיפוקם.
והיה, ומצאת מנוחה בצל עץ אמת רוח החופש, ראוי וחשוב להשמיעה בקול, אם אתה מוצא לנכון לעשות כן. עשה זאת בענווה ושפלות רוח. אולי תמצא שיש כאלה שיגלו דבר מה שלא חשבו, סברו, או ידעו קודם, וישמחו לה, גם אם אחרים לא. אולי יהיו כאלה שישתמשו לשם צמיחת עץ אמת רוח החופש משלהם, שכן תחת העץ יש מקום לנפש אחת בלבד, זו שהעניקה במסירות ותום וקבלה בהקשבה מכוונת היטב.
כך וגם כך טוב הוא, שכן אתה אחד ויחיד, והאמת שבלבך מיועדת לך, לאחד וליחיד שהוא אתה.
אברום רותם, מאי 2016

8 במאי 2016

הילכו שמשון הישראלי מבית הדני ובן מלאך השמש קאַרְנָה ההינדי מבלי אם נועדו?


 הנכם מוזמנים לעיון אודות קריאה אחרת של הסיפור עממי אודות שמשון המקראי. הסיפור על איש עם כוחות-על,  כחלק מאתוס מצוי בחברה הזקוקה רגשית וקהילתית לגיבורים אנשי שם. סיפור בו נוכחים אלוהים, מלאך, בת אדם ובנה – שהיה בריה אנושית בעלת כוחות אגדיים שאינו שולט בהם,  וסוף טראגי בלתי נמנע.
בהסתכלות בוחנת על ז'אנר סיפורים דומים בחברה האנושית, במהלך האלף לפני הספירה, שאינם ייחודיים לסיפור המקראי, נמצא פן לא מדובר בסיפור שמשון, ואם דובר הושתק ונבלע בצוק העתים. בנוסף נמצא  אנקדוטה מרתקת, דמיון מפתיע לגיבור לוחם-על באתוס ההינדי הקדום, שאופן לידתו, חייו בשולי החברה ולא במרכזה כיאה לכישוריו, שאחד משמותיו הוא  סוּרְיָאפּוּטְרָה -  בן אדון השמש, במקביל לשמשון המקראי, וכך גם סופו הטראגי הבלתי נמנע.

המאמר הנוכחי הוא ניסיון לחלץ מתוך סיפור שמשון שהתקבע בספר שופטים המקראי, גירסאות ועלילות מעלילות לידתו, שמטעמים שונים אינם באים לידי ביטוי חזיתי, אלא מרומזים. וכבכל רמז מוכמן, אין די ביטחון שאכן זו הכוונה, אך ההשראה, הרחבת הידוע ומסופר, הנו רווח הולם למעמיק בו.






21 באפריל 2016

כה אמר המורה לאיש החוטא

איש שחטא ביקש לברוח מחבריו ושכניו, ופנה ליער. מצאו אותו שם, והביאו אותו בפני המורה.
כך אמר לו המורה מבלי שנשאל:

הו איש חוטא. חוטא אתה בעיני עצמך, וודאי בעיני אחרים.
אתה חש אשם, ממרר בבכי ואומר שאכן חטאת.
הו איש חוטא, ממי ברחת? אתה בורח לשווא, שכן מעצמך אינך יכול לברוח. אתה צופה בעצמך בכל אשר תנוס.
לא רק אתה, כל העולם צופה בך בכל אשר תלך, שכן אתה הוא המהלך בו, וגם חוטא. השמיים מלמעלה, צוקי העד,  העמקים, הים ומחילות האדמה, בכל מקום ומקום, כל איש שתפגוש, כל עץ שתחתיו תנוח, הכל רואים אותך.
חטאת, למרות שבתוך תוכך, תוך כדי המעשה, לפניו וגם אחריו, אתה מבין ויודע שעוולת. אתה יודע, לוּ באמת רצית, היית מונע זאת. חטאת מסיבות רבות, החל מקשת גוונים של חולשה: כעס, קנאה, חמדנות, נקמה, אלימות, עיוורון שרואה רק בטובתך, וכלה בקשת גוונים של רגשות אפלים. גם אם תניח שהחֵטְא שעשית היה בשוגג, מתוך פיזור הנפש, מתוך אי הבנה שלך את המתרחש- הרי גם אז חטאת. הגבול המפריד בין כוונה לשגגה, בין רצון מוקדם למעשה לבין תמימות, כמעט אינו קיים. רק מקרים קיצוניים מפרידים באמת בין השניים.
 חטאך אכן חמוּר, אם עשית זאת בידיעה שהוא פוגעני, והיית מודע שבכך אתה מפר כללים ונורמות שאתה עצמך יודע שהם רעים. כתוצאה, אתה מתייסר באשמה. אין כל סיבה לטפח אשם על חטא שחטאת. לא תיבנה מכך, ולא תירפא. אשם כזה הבריח אותך ליער. האם היער יסלח? יחמול? החטא ימחק? תוצאותיו ייעלמו? לבך יתחזק ותעמוד בפני מקרה דומה בעתיד?
ספק אם אָשָׁם זה, שאתה מתייסר בו, נובע מהמקום הנכון: האם זה לקח ולימוד עצמי, כיצד להתגבר על רצון זדוני שמחלחל בך, התגברות ומניעה מלחזור ולחטוא, או שמא  הלקאה עם אָשָׁם, מתוך הנאה שאתה מוצא בחיבוט עצמי והיטהרות מדומה?
 דע, שאָשָׁם משרת פרשנויות משלך, לא פעם צידוק כוזב לחולשותיך והעצמתן, במקום התנערות מהם. כך גם בריחתך מאחריות והתמודדות. תוסיף רחמים עצמאיים על חשש מפגיעה בשמך ועונש, וכך תגלה שאין בך כל עניין אמתי מלהיחלץ מדשדוש חסר תכלית במי אפסיים, גם אם תספר לעצמך אחרת.
שמא תטען שחטאת כלפי האל, או כל משאת נפש אחרת שאתה רואה כסמכות מוסרית. שוב אתה מצר לא על החטא שחטאת, על הנזק שגרמת לאחר, אלא על עצמך.  
המחשבה שאתה מייחס למעשה שלך על כי הפרת ופגעת בציווי האל, בכבודם של חוקים עליונים, היא דאגת יתר וחשיבות מופרזת לעצמך, תוצר של אגו כוזב שיש להעמידו במקומו. כשאתה חוטא כלפי שמיים, או מוסר עילאי, אינך פוגם בדבר, אלא בעצמך. מחשבה כזו היא סברה אישית שאין לה על מה לסמוך, אשליה שאתה בעל כוחות ושליטה שאין, ולנצח לא יהיו לך. ככוכבי השמים וירח המאירים בלילה, כשמש המאירה כל יום, בין אם יש עננים או בהיעדרם, כך מתמיד העולם לעמוד ולהאיר את עיני השוהים בו ועיני הצופים בו. כך עומדים איתן המוסר וכללי צדק אישי וחברתי, שרירים וקיימים. הרע אינו אלא חטא מעשי ידיך. לעומתו, הטוב לעולם עומד, אינו נפגם ואינו משתנה, בין אם אתה עושה דבר מה או יושב כְּבּוּל עץ חסר חיים. בין אם אתה מפר כללים, או מציית להם ללא תנאי, בין אם אתה קיים כאן, או איננו.  

ונוסיף על כך: חטא שעשית מתוך פיזור נפש, אי הבנה ואי כוונה, וּוַדָּאִי אם פגעת באחר, אינו פוטר אותך מלקחת אחריות מלאה על התוצאות. גם כאן, אל לך להתיימר על שֶׁבְּכָךְ פגמת בעולם כשהפרת כללי מוסר, חוקי עליון. הנפגעים ממעשיך הם אלה שחטאך פגע בהם, וכן בעצמך. גם במקרה כזה זכור לעשות הכל כדי לצמצם את הנזק שגרמת, ולא לקונן על מר גורלך, ולא להתמקד בדאגה לתדמיתך.

חזור איפה לביתך, נָכֵס אחריות על מעשיך, שא בתוצאות והמשך בחייך. ראה תמיד כיצד להיטיב כיצד להימנע מחטא, לא בשוגג וודאי לא מתוך כוונה או אי-שליטה על מעשיך. קח את המעשה הלא ראוי, את הבריחה ליער כתוצאה מכך, את האשמה, הרחמים העצמאיים, שזור כל אלה לשרשרת, וענוד אותה על צוארך, למען יראו עיניך תמיד את הבורות, שלא תיפול בהם שוב, עד שייעלמו כליל.
 חזור איפה לביתך, שא בתוצאות חטאך, וחיי את חייך, הפעם בחר נתיב של טוב ומטיב.
אברום רותם, אפריל 2016

14 במרץ 2016

על קוונטים ורוח'ניות

למה תאורית הקוונטים נרתמת כמעשה של שגרה בפי כל רוח'ני מצוי, רק כדי להביא סימוכין מהאולימפוס המדעי, כולל ציטוטים חלקיים ו/או מדומים של מדענים כמו איינשטיין  (שלא השלים עם המשמעויות הנובעות מתאוריה זו). מה הצורך הבלתי נשלט הזה להביא אישוש וראיות "מדעיות",  ל- -  מה בעצם?
עיון חודר בסוגיה ומסקנה מתבקשת: מיותר ולא מועיל לעניין... J

אין ביננו ולו אחד שלא נתקל בשיח על חוץ-מציאות החומרית שלנו.
חומרי - הכוונה לכל דבר של חומר, כולל גם אנרגיה, שדות (שדות - "משהו" במרחב הפיסי שמשפיע על חומר ללא מגע פיסי) ועוד. מילים אחרות- כל דבר או תופעה שניתן לגילוי בסופו של תהליך באמצעות חושינו באמצעים חומריים. כל דבר ותופעה שמושפע ישירות על ידי "חוקי-טבע" ידועים וגם כאלה שנדע/נגלה/ נגדיר, אולי, בהמשך תולדות האנושות, גם אם עד כה לא הצלחנו.
"חוץ-מציאות" - הכוונה לכל דבר שאיננו חומרי, מחוץ למרחב המוכר לנו בו אנו שוהים ולזמן.  זו הבנה, ידע "רוחני" שאינו נסמך על החומר, ולא ניתן לגילוי, מדידה, צפייה, אף לא לאישוש נוכחות.
נזכיר שהנחת היסוד במושג חוץ-מציאות, לא רק שקיים אי-שם, אלא הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות כפי שאנו רואים וחווים ויודעים אותה, ותאור המציאות ללא "חוץ-מציאות", לוקה בחסר גדול.  
אולי יש צורך להזכיר שלא מדובר בדיון אינטלקטואלי ובהתפלספות לשמה, אלא שבתפיסה חוץ-מציאות מוכמן פוטנציאל לשנוי הלכות חיינו, הנהגותינו, תפיסתנו, ואולי כתוצאה מכך, אף את הסובב אותנו, והמציאות הנוגעת ישירות בנו. ונוסיף שהכרה בחוץ-מציאות עשויה אף לשנות את המציאות כך, שנחוש טוב יותר מהמצוי בידינו כרגע.

עצם הבאת נימוקים מלומדים מהמרחב המדעי בכלל, ומתאורית הקוונטים בפרט מצביע, נעבעך, על אי ביטחון במסרים אודות חוץ-מציאות. אין משמעות לביסוס תובנות כדי להיטיב עם חיינו, על ידי מתודה מדעית העוסקת בהסבר של התנהגות חומר.
במילים אחרות, הוכחות לחוץ-מציאות מתחום המדע והמתמטיקה כמו תאורית הקוונטים – באות לברך ובעצם פוגמות בתפיסה החיונית של חוץ-מציאות, גם אם היא חמקמקה ועמומה מטבעה. מדובר בהנגשה שטחית ומאד לא משקפת את תאורית הקוונטים. תאוריה זו מציעה משוואות מסובכות ומורכבות, שרק מקצוענים מעטים אכן יודעים להתמודד עמן באופן כלשהו. להביא זאת כתאוריה לעם, שממילא ספק אם הוא מסוגל להבין ולהכיל סוגיות מתמיהות שבניגוד לשכל ישר, ואינטואיציה אנושית ולכל תבנית חשיבה לוגיות הן אכן נקודת חולשה, וכישלון של הרוח'ניקים לשכנע.
למעשה יוצרים סתירה מובנית כשאומרים "המדע לא הכל" "העיקר מצוי אי-שם", ומצד שני להוטים להביא ראיות מדעיות שאכן קיימת חוץ-מציאות, כזו שמשפיעה עלינו ומאפשרת לא רק התייחסות תאורטית- אינטלקטואלית אלא עקרונות, כללים, המלצות ודרכים להיטיב עם חיינו.
על רקע הנתון המובנה, שאכן קיים חוסר ראיות מוצקות לחוץ-מציאות, מובאות ראיות מדעיות לעילא שעושות רושם גדול, אך לא מוסיפות ולו קמצוץ לאתגר הרוח. מה לאדם מן הישוב, שרוצה למצוא דרך להיטיב עם חייו, ולהתמודדות בסוגיות שעולות מהתאוריה הקוונטית, מה?

אז כדאי לעשות קצת סדר:
עד היום ניתקל ביודעי כל, שיתכחשו באופן גורף למה שכבר למדנו בכלים מדעיים-מתמטיים החל משלהי המאה ה-19, יבטלו לכל טיעון שמעמיד את הרציונליות במעמד נחות, ויטענו בביטחון עצמי חסר כיסוי,  שאין דבר כזה חוץ-מציאות, הכל חומר, אנרגיה וכחות שמפעילים אינטראקציות בין גופים/ חלקיקים חומריים. למשל, המח שלנו הוא "מכונה" חומרית מרוכבת מאד, והנה הנה נפענח את סודה.
קשה באמת להתמודד עם העובדה שאנו עומדים על סף תהום מאיימת פעורה תחת רגלינו, שמנפצת את הרציונאליות והלוגיקה באופן שמעמיד את השכל האנושי והאינטלקט בסכנת קיום ממש. שכן, כל מהותנו כיצורים חושבים מושתת על כלים אלה של לוגיקה ורציונאליות. המתכחשים, אלה הדבקים בתפיסת "הכל-חומר", יתכחשו בביטול לעובדה שהכלים המצויים בידינו, ולא משנה עד כמה חכמים נהיה, מגיעים לחומת אי וודאות ואי הבנה, שלא ניתנת לקעקוע. זאת למרות האשליות, הסברות ואינסוף הנסיונות לנפצה או לעקוף אותה. ראיות לכך נמצא כיום בכל שדה עיוני בתחום שאנו מחשיבים אותן "כמדעי".

מפח הנפש מתפיסה פשטנית שהעולם מתנהל על פי המודל המכניסטי-מתמטי, מודל חשיבה שהביא את הידע האנושי לגבהים מדהימים, שאין לנו אלא לעמוד משתהים לנוכח נשגבות השכל האנושי, התנפץ בשיח המדעי כבר בשלהיי המאה ה-19. התסכול הוא עצום: באמצעות שיטות מדעיות מדוקדקות להפליא, מוכיחים למעשה, שיש לרציונאליות, ללוגיקה ולהבנת פעולת החומר ואנרגיה גבולות, שמעבר להם – "חוץ מציאות", בה אין לנו מושג ויכולת הכלה והבנה כלשהי. למרבה המבוכה, תמונת העולם של קדמונינו – העולם הוא דיסקית הצפה בחלל אינסופי, ששוליה הם גבול ברור בין חומר ל-אין, אכן שרירה וקיימת גם כיום, באופן מתוחכם ומורכב הרבה יותר, אך אותה המהות.

מאז גבול אי הידיעה התרחב לא רק בתאוריות התנהגות חומר (כמו בתאוריית הקוונטים במחצית הראשונה של המאה ה- 20), אלא גם במתמטיקה ולוגיקה גופה, ומשם אף התפשט לביולוגיה ולתחומים אחרים. הרעיון הבסיסי שנמצא למגינת רבים טובים וחכמים הוא, שאין למעשה בסיס מוצק לאופן החשיבה שלנו. באופן פשטני אך חד מספיק, נוכל להדגים זאת בגיאומטריה האוקלידית, שהיא סמל ומופת ללוגיקה צרופה: כל מגדל הגיאומטריה האוקלידית מושתתת על  אקסיומות – הנחות שלא ניתן להוכיח אותן. למעשה, כך נמצא כבר בשנות ה- 30 של המאה הוכחה בדרך מתמטית עיונית מדוייקת, שאין בנמצא "מערכת סגורה" של סיבה-תוצאה שניתן להסבר כולל של כל מה שהיא מכילה. כך העולם כולו, כלומר המציאות, ואף מרחבים מצומצמים בהרבה, שאנו מתפארים בעומק הלוגי-מתמטי שעליהם הם מושתתים. באמצעות הוכחה דקדקנית ומפורטת נמצא, כמו העדשה של הנסיכה, שתמיד מחויב להיות בירכתי המגדלים של סיבה-תוצאה, טיעון- הוכחה, שפגם לוגי אין בהם, גורם חיצוני כלשהו, למעשה שרירותי ולא ניתן להנמקה, חסין מפני כל הוכחה. מקור שאין לו הסבר, ולא יכול להיות לו הסבר, והוא נראה כבחירה שרירותית של אבן פינה למגדלים מפוארים אלה.
בין השאר, "עדשה" שרירותית זו זו של הנסיכה, שסיבה אין לה והסבר, זו הדגמה מצוינת לחוץ-מציאות.
לצד אינסוף דוגמאות מדעיות שנאספו עד כה, אין ספק שמחקר המח מספק את ההוכחה הטובה ביותר שמשהו לא רק שלא ידוע בממלכת המחקר, אין שום רמז לפתרון כלשהו, וככל שמאות ואלפי חוקרים מחפשים אחר הסברים ופיענוח של פעולת המח, היעד רק מתרחק כמו אופק. למרות פרויקטים שאפתניים לבנות מכונה אדירה שתחקה את המח, אין לנו שמץ של מושג מה זו מודעות ומה זה "אני"... גם כאן מסתמן יותר ויותר, שלא רק שהפיתרון רחוק, אלא אולי עלינו להתחיל להכין עצמנו להודאה, שאין הסבר והנמקה לאופן בסיס מהות פעולת המח. הוא אינו בהשיג יד ולא חשוב אורכה, ושייך למחלקת ה-אין הסבר מניח את הדעת, והוא שייך לחוץ-מציאות. קיימת אמנם סבירות שאולי זו טענה שגויה, וכן ימצא בסוף הסבר חומרי לפעולת המח, אך הזמן החולף והתוצאות ממחקרי עומק מצביעים על מגמה הפוכה לגמרי.
כך נמצא תופעות משונות בתחומים כה רבים, פיזיקליים, ביולוגים ועוד, שההסבר הטוב ביותר הוא הימצאות "משהו", שחומק בין האצבעות, אינו מתגלה במיטב האמצעים, ומאידך לא ניתן לוותר על נוכחותו בנימוקים חומריים/ נסיבתיים/ מתמטיים לגיטימיים שכל מכחיש חוץ-מציאות לא יכול שלא להסכים להם, אלא אם הוא מתכחש לעצמו.
כך נמצא מכחישי חוץ-מציאות, שמסרבים להתמודד עם העובדות, ופשוט מבטלים בהניף יד שרירותי, ומצד שני, רוח'ניים מבולבלים, שחושבים שנימוקים מתמטיים/נסיבתיים מהתחום המדעי יאששו חוץ-מציאות, כשפועל אין להם כל משמעות, שכן ניתן לומר על חוץ-מציאות כל דבר שעולה על הדעת באותה לגיטימיות לוגית.

מהות הסוגיה:
א    הזכות שעומדת למכחישי חוץ-מציאות
לזכות מכחישי חוץ-מציאות עומד בסיס רציונאלי איתן: אכן, הסבר רציונאלי, ומידע ומודלים מתמטיים-פיזיקאליים-כימיים-ביולוגים ועוד, יביא חללית לירכתי מערכת השמש בדיוק מדהים, ייצר מכונית, מחשב ואופניים, ינבא ויסביר לפרטי פרטם באופן מדויק להפליא תופעות שונות ומשונות, ויציע לעולם מכשירים, מבנים, תשתיות, מזון, למרפא של מחלות ופגמים ביולוגיים, ואף יתרום רבות ל"תיקון" נפש פצועה ומיוסרת בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה.
יש הגיון ואישוש למכחישי החוץ-חומריות/ מציאות, שהם טוענים שיש להכיר במציאות העומדת בקריטריונים מדעיים כמו אובייקטיביות (לא משנה מי יעשה, היכן ומתי) והדירות (אם נעשה כך וכך בתנאים וחומרים אלה ואלה במדויק, נקבל את אותה תוצאה).   

ב    לעומתם - הנחיתות שעומדת בפני המכירים בחוץ-מציאות
לא ניתן למצוא ולאשש תופעות הכרוכות באופן מובהק בחוץ-מציאות, שכן עצם קיומה אינו תלוי בחומרית, ומכאן שאין אמצעים שניתן לגלותם, אלא מודעת, דמיון וחשיבה בלבד. למעשה, מה שאינו עומד בקריטריון מדעי (כמו אוביקטיביות והדירות ראה לעיל), גם אם נסכים שהוא אמת לאמיתה, אי אפשר לברור בין עיקר לטפל. אין כל אפשרות סינון מהו אותה "אמת" ומה הוא סתם חשבה מופרכת שאין לה כל משמעות.
למשל, אם אגיד שעל כתפו של ראש הממשלה עומד קוף ורוד, ורק אני רואה אותו, יש לכך אותה תקפות לוגית מה שגורו, או כתב קדמון עתיר חכמה מספר לנו על אמתות אנושיות מקדמת דנה.

מסקנה- בואו נשאיר כל עניין בממלכה שלו, כי אין משמעות לערבוב ביניהם
מכאן נחזור לראשית המאמרון: תורת הקוונטים כראייה, לא תוסיף לנו דבר ולא חצי דבר, שכן היא שייכת למכלול עצום של ראיות בהם המדע מרים ידיים ויודע שאף בתוכו יש מרחב דברים שלא עומדים בקריטריונים המדעיים המחמירים, ויודע שכל ראייה, תהיה אשר תהיה, היא לא רלוונטית כקבילה או לא לאישוש קיום מרחב חוץ-מציאות.
מכאן שאין טעם לאמץ דוקא נתון מדעי שמראה שאכן משהו מסתורי מבצבץ ומרצד חליפות, משהו שלא נוכל להבין ולפרש בכלים המצויים ברשותנו כבני אנוש, כי אנו יודעים לבסס לעצמנו רק תאוריה מדעית מדוקדקת על בסיס מתמטי-לוגי מוצק. ומאחר ובסיס כזה אף הוא עומד על כרעי תרנגולת רציונאליים, נותיר למדע לעסוק בדברים בהם הוא שולט, כמו כל התובנות המדעיות- מתמטיות וכמובן הטכנולוגיות שמקיימות כיום את העולם. בדברים שהוא אינו שולט – לא ניכפה את הרציונאליות עליהם, כי אין טעם ומשמעות לכך, אלא השחתת זמן.

לגבי חוץ-מציאות, עלינו לשאול, במה היא טובה עבורנו, גם ללא הוכחה רציונלית. עלינו להחליט באופן מושכל, גם אם אין הוא מושתת על ראייה העומדת בקריטריון מדעי, במה יש לדבוק, ומה יש לפסול, בכל המדובר בחוץ-מציאות. סוגיה זו חורגת ממסגרת מאמרון זה, רק נרמוז שאם נחליט שנאמץ לעצמנו תובנות המושתתות על חוץ-מציאות, המושתתות על מוסר, הוגנות והכלה, תובנות שיטיבו עמנו באופן משמעותי ועם הסובב כדרך חיים, הרי נרויח חיים טובים יותר. לכן גם נזנח תפיסת עולם המניחה, שרק מה שעומד לנגד עיננו והישג ידינו קיים ומניע את העולם. ולשם כך, אין כל טעם ומשמעות ללמוד את מהות תאורית הקוונטים.


והעיקר- שנהיה שמחים ובריאים במציאות כמו גם באמצעים חוץ-מציאותיים.